"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" – הכל על המילה

מאת: הרב יהודה גמליאל שליט"א – מוהל מוסמך רב ומו"צ

כאשר תינוק בא לעולם בשעטו"מ, הדבר הראשון שמרגש ומעסיק את ההורים המאושרים זאת מצוות הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו ,

למעשה מצוה זו מוטלת על אבי הבן למול את בנו, והלכה פסוקה היא , אלא שלא כל אחד יודע את המלאכה וגם אם האב יודע פעמים שלא מסוגל האב לבצע את ברית המילה ,ולכן ממנה האב את המוהל להיות שלוחו הנאמן למול את בנו דקיימא לן שלוחו של אדם כמותו,

ומאחר ועיקרה של מצות ברית המילה היא הפעולה הכירורגית המתבצעת ברך הנולד ,חשוב לזכור ולדעת כי על ההורים להפקיד את בנם בידיו האמונות של מוהל ירא שמים אשר הינו בר סמכא בנדון , ובעיקר, שאפשר לסמוך על מומחיותו שהרי "חמירא "סכנתא מאיסורא"

חשוב לדעת !

ישנם "מוהלים" אשר שמו לנגד עיניהם את מלאכת המילה כמקצוע לכל דבר ,לפרנסתם . וכמקצוע כל מה שחשוב להם זה הפגנת כשרונם ברבים "כאנשי מקצוע" למטרת "קידום מכירות", אלו אינם בוחלים באמצעים אשר יטיבו לעצמם ולשמם "הטוב" , וזאת על חשבון הרך הנולד ובניגוד גמור להלכה, באשליה כי הם "זריזים" ו"לתינוק לא יצא דם בכלל", ולאחר מס' שניות התינוק מונף אל-על כדוגמן צמרת לאות ולעדות "היה מהר וזריז…?!" ממש כבמעשי קסמים , ועל זאת ניתן דעתנו.

רבים הם הפרטים הרפואיים וההלכתיים שצריך לדעת לשם ביצוע ברית מילה כדת וכדין, והפעם-

על מילה האסורה!!! (מתוך חוברת המוהלים של הרה"ר).

החלטת הרבנות הראשית מזה עשרות בשנים, אוסרת על מוהלים את השימוש במכשירים שונים האסורים לשימוש בברית המילה ,כדוגמת הקלומקה קלמ"פ, בורנשטין קלמ"פ, והמגן הצר,

מגן – פס מתכת עם חריץ באמצעו , המשמש כ"שבלונה" ומגן על איבר הברית עצמו שלא תפגע הסכין בעטרה ברגע החיתוך ,

קלמ"פ– מכשיר שפותח בארה"ב דומה למגן הצר, למגן זה יש יכולת להסגר בחזקה על עור העורלה, (אפשר לקחת נייר דק ולראות שהמכשיר נסגר על הנייר והרווח שנוצר צר אפילו מעביו של הנייר הדק) ע"י סגירת המכשיר נחתך למעשה עור הערלה,אע"פ שבפועל הוא נראה כמחובר,

נציין את הבעיות ההלכתיות האוסרות שימוש במגנים אלה והשלכותיהן:

א, צער וסבל רב לתינוק- כפי שצויין, יחודם של מגנים אלה הוא בהיותם נסגרים בחזקה על עור הערלה, דבר הגורם למעשה לכריתת הערלה בדרך זאת, יתירה מזאת לחץ זה על עור הערלה גורם צער וסבל גדול מאוד לתינוק יותר מצער החיתוך המסורתי המקובל עלינו מקדמת דנא, ומי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו ליבו להתיר לצער את התינוק יותר מהנדרש? (פעולה זו מבצע ה"מוהל" בד"כ ללא ידיעת ההורים בהסתר)

עוד נאמר כי מחקרים רפואיים מוכיחים שרמת הכאב שחש התינוק הוא פי 4-5 מכאב שחש אדם מבוגר,,,,,,,,,

ב, ביטול דם ברית- דם כשלעצמו הינו דבר ש"מלחיץ" וישנם אף שמתעלפים בראותם דם, בשל עובדה זו ישנם מוהלים המבטיחים מילה ללא דם ובכך רוכשים את אמונם של ההורים התמימים, היתכן ? הרי כל בר דעת יודע שדימום הינו תוצאה ישירה של פגיעה בגוף האדם ופעמים גם מפגיעה כשריטה קלה בעור או אפ' עקיצת חרק קטן ,כבר נראת אדמומית כל שהיא ואף יוצא דם , אם כן היתכן שכאשר חותכים בסכין חתיכת עור לא מבוטלת לא יצא דם…..? ? ?

אלא שבעצם השימוש במכשירים הנ"ל ,ובשל הלחץ הרב שנוצר , נגרם בעור התינוק "נמק", כך שהדם נצרר ונעצר באותו מקום שבו כביכול מתבצע ה"חיתוך", ולכן לא יוצא דם כלל ,

בסוף ספר "ברית-עולם" נכתב "דכל מילה שנעשה על מנת שלא יהא דם ברית,הוא מעשה חיתוך הערלה שנהגו עמים קדמונים, או מטעמים הגיינים, אבל אין זה ברית מילה שנצטווינו בתורה והרי הוא מפר בריתו של אברהם אבינו" ע"כ ,

יתירה מזאת, ידוע כי אף בתינוק מהול יש צורך בהטפת דם ברית כחלק בלתי נפרד ממצות המילה, שנאמר "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ….."(יחזקל טז' ו') עוד נאמר "גם את דם בריתך שלחתי ….."(זכריה ט' יא') ודרשו חז"ל פסוקים אלה לדם ברית, (ראה גם רש"י במסכת שבת דף קלד עמוד א') נמצאנו למדים שחיוב הטפת דם ברית הינה כחלק ממצות ברית מילה, וכיון דלא הטיף דם ברית, אולי יש מקום לומר שצריך לחזור ולהטיף דם ברית,

ג, ביטול מציצה – כיון שאין דם בברית ממילא לא מוצץ ה"מוהל" את המילה וסכנה היא לתינוק, והרי הלכה פסוקה היא (רמב"ם הלכות מילה פ"ב ה"ב) (שולחן ערוך יורה דעה ס' רסד ס' ג) וז"ל – "ואח"כ מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה, וכל מי שאינו מוצץ מעבירין אותו" ע"כ, וכך לשון הגמ' (שבת קלג ב) "מוצצין וכו'. אמר רב פפא: האי אומנא דלא מייץ – סכנה הוא, ועברינן ליה. פשיטא, מדקא מחללי עליה שבתא – סכנה הוא!" ע"כ,

ראה גם בספר משפטי עוזיאל שהוכיח שעיקר מצוות המילה היא הדם שבה ולכן מברכים הגרים להטיף מהם דם ברית, והוסיף מכאן אתה למד דברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו מכוונת לדם ברית שהיא עיקר מצוות המילה,

זאת ועוד, ישנם "מוהלים " במכשירים הנ"ל המרמים את ההורים וציבור הנוכחים בברית, שמשליכים בזכוכית שפופרת, צמר טבול ביין אדום כדי שיראה כביכול, כאילו מצץ והוציא דם ברית, ועוברים בכך בנוסף "לא תונו איש את עמיתו"

ד, ביטול מצוות הפריעה בצפרניים – " מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל:" (שבת פרק יט משנה ו) (רמב"ם הלכות מילה פרק ב הלכה ד) וכתב הש"ך יורה דעה (סימן רסו ס"ק יז) וז"ל, "ובתשובת רבינו בצלאל אשכנזי ס"ס ג' מביא דברי הרמב"ם ורבינו האי גאון וכתב נמצאת למד כי בקראים הדרים אצלינו בזמן הזה לא נמצא בהן אחד מכל המדות שהזכיר הגאון ז"ל כי בכל יום הם מוסיפין גירעון ואינם מלים בניהם שהרי אינם פורעים וקיימא לן מל ולא פרע כאלו לא מל ואינם מלים במוהל שלנו ואין מכניסים בבתיהם תלמידי חכמים אדרבה בורחים מהם כבורח מן הנחש ואין מתפללים במנהג שלנו כלל אין אומרים י"ח הרי שהם משונים בכל דבריהם ולפיכך אסור למול בניהם בשבת כיון שאינם מודים בפריעה ואם כן איך יעשה להם פריעה וכי תימא ימול בלא פריעה נמצא מחלל שבת ואינו עושה מצוה ע"כ:"

ובדבר זה רבו המכשילים (וגם אלו ש"מוהלים" ללא המכשירים הנ"ל), מתוך מטרה ברורה לסיים מהר ככל האפשר את הברית ובכך "להרשים את ההורים וציבור הנוכחים בברית,

ה, חולה באחד מאבריו – לאחר שהוכנס המגן הצר/קלמ"פ על איבר הברית, יתכן ויש מקום לדון את התינוק כחולה באחד מאיבריו, וא"כ אינו רשאי למולו כדין חולה, אך למעשה אין "לחוש לכך" שהרי כבר נעשתה "כל המילה",

ו, ברכות לבטלה – ברכות המילה הנאמרות לאחר הכנסת המגן הצר/קלמ"פ, הן ברכות לבטלה, שהרי אינן "עובר לעשייתן" כלל, שכבר נשלמה כל המילה ,גם החיתוך וגם הפריעה,ועתה אינו אלא מחתך בבשר המת,

ז, חובל שלא במקום מצווה – כיון ש"מילה" זו אינה כהלכה, יש לדון את ה"מוהל" משום חובל,(ראה שו"ע חושן משפט תכ' ), ובשבת דינו כמחלל שבת בפרהסיה, שהרי אין זו הברית שהתירה התורה בשבת,

לאור האמור לעיל שיש לדונו כמחלל שבת בפרהסיה, אזי תהא מילתו פסולה אפילו בימות החול, וטעון התינוק הטפת דם ברית

ח, גניבת דעת/הונאה – בנוסף על האמור לעיל יש לדון את ה"מוהל" כ"מרמה דעת הבריות", שאמנם מראה הוא שכאילו מל הוא בסכין כמנהג ישראל, אך למעשה כבר נחתך הבשר בתחילה עם לחיצת המגן, ועתה אינו אלא מחתך בבשר המת, שבין כה וכה היה נופל מאליו, ובכך מרמה הוא גם את ההורים התמימים החושבים כי בנם אהובם נימול עפ"י תורת ישראל, ואינו כן . ע"כ .