הלכות לשון הרע הלכה יומית
י"א שבט
רכילות , למען השלום
יש מצבים שבהם עצם הסירוב לענות על שאלה יכול להיות בגדר עבירה על איסור סיפור רכילות. לדוגמא: כאשר אדם נשאל האם פלוני היה האשם במעשה מסוים, עצם שתיקתו מגלה את התשובה לא פחות מאשר תשובה מפורשת של "כן". כאן דורשת ההלכה שהאדם יעלים את העובדות ולמען השלום פשוט יענה ויאמר "לא".
כמובן מתעוררת השאלה: מדוע עדיף השקר על פני סיפור הרכילות – הרי שניהם אסורים מ התורה? כדי לענות על כך עלינו להתעמק בהבנת המצווה "מדבר שרק תרחק" (שמות כ"ג, ז').
הגמרא (שבועות לא.) מדגישה ניסוח זה של "מדבר שקר תרחק" – התורה לא ציותה "לא תשקר", אלא ציותה להתרחק מ"דבר שקר". כדי לקבוע אם אמירה מסוימת היא אכן "דבר שקר" או שמא לא, צריך לבדוק יותר את תוצאתה הסופית מאשר את דיוקה הטכני.
"שקר לבן קטן", לדוגמא, שמבחינה תכנית הוא נכון אך הוא נאמר מתוך כוונה להטעות, הריהו בגדר של שקר.
המהר"ל מסביר שהתורה רואה שנאה אישית בין בני אדם כצורה של דבר שקר. חז"ל מביעים בצורה ברורה את הגישה הזו באמצעות הביטוי הידוע "שנאת חינם".
על כן דברי רכילות שיכולים לגרום לשנאת חינם, יכולים להיות מקור לדבר – שקר. הסתרת העובדות או שינוים כדי למנוע רכילות יש בהם כדי סיוע לאמת. בלשונם של חז"ל מובע רעיון זה בביטוי "מותר לשנות מפני השלום". (ראה רש"י לבראשית נ', ט"ז)
עם זאת, יש להדגיש שבשום פנים ואופן אסור להישבע לשקר – אף לא מפני השלום.
