הלכות שבת – הלכות מוקצה

הקדמה

חכמינו זיכרונם לברכה אסרו על טלטול חפצים מסוימים בשבת, וכמה טעמים נאמרו בזה:
שמא מתוך שיהיה רגיל לטלטל כל העולה על רוחו יבוא להוציא חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים ויעבור על איסור תורה של הוצאה מרשות לרשות, ומתוך שנאסר עליו טלטול איזה חפצים בשבת, יחשוב בכל פעם קודם שיטלטל, ועל ידי זה יזכור ששבת היום.
אם נתיר לו לטלטל כלים שמלאכתן לאיסור, יש חשש שיבוא אף לעשות בהם מלאכה האסורה בשבת.
מכיון שישנם אנשים הבטלים ממלאכתם במשך ימות השבוע, אם יהיה מותר להלך ולטלטל בשבת כשאר ימות השבוע לא תהיה ניכרת מצוות שביתה ממלאכה ביום השבת.

עוד טעם לאיסור טלטול מוקצה בשבת, כתב הרמב”ם (פכ”ד מהלכות שבת הי”ב):
“אסרו חכמים לטלטל  מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול. ומפני מה נגעו באיסור זה? אמרו, ומה אם הזהירו הנביאים וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת (דיבורים בשבת) כשיחת החול, שנאמר ‘ודבר דבר’, קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול  בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בזה, שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה “למען ינוח…”.

דיני מוקצה נחלקים לפרטים רבים, חלקם נוגע לסוג המוקצה (כמוקצה מחמת גופו, או מחמת מלאכתו לאיסור וכדומה) וחלקם נוגע לצורת טלטולו (טלטול כלאחר יד, מן הצד ועוד), וחלקם נוגע למקום בו הונח המוקצה (כבסיס לדבר האסור, וביטול כלי מהיכנו).
מכיון שההלכות מרובות מכדי לפורטם בעזרת ה’ נשתדל ללמוד את כללי ההלכה ולהביא דוגמאות בודדות להפשיט את ההלכה למעשה, ויהי חפץ ה’ בידינו שלא תצא דבר תקלה ח”ו.
דיני מוקצה נוהגים בין בשבת ובין ביום טוב, ובדברים מסוימים החמירו במוקצה ביום טוב יותר מבשבת, ועל כן בכל שאלה בדיני מוקצה יש לתת את הדעת על כל הנידונים הנ”ל.

הגדרות
ישנם כמה סוגים שונים כשבכל אחד מהם יש לדון להיתר או לאיסור טלטולו של החפץ, ומתוכם יש ארבעה סוגי מוקצה עיקריים, ואלו הם:
א.    כלי שמלאכתו לאיסור – זהו כלי שתשמישו לעשיית מלאכה האסור בשבת, וכגון: עט המיועד לכתיבה, או פטיש העומד לבניה וכדומה.
ב.     מוקצה מחמת חסרון כיס – זהו כל דבר יקר ערך העומד לשימוש האסור בשבת ובעליו מקפיד שלא להשתמש בחפץ זה מלבד  למלאכה המיועדת לו, וכגון: סכין מילה, סכין שחיטה, מכשירים חשמליים כפלאפון וכדומה.
ג.      מוקצה מחמת גופו – כל דבר שאינו כלי, ואינו ראוי למאכל אדם או בהמה, כגון: אבנים, עצים, חול וכדומה.
ד.     בסיס לדבר האסור – זהו דבר שכלשעצמו מותר לטלטלו, אבל כעת אסור בטלטול מחמת חפץ איסור המונח על גביו.

סוגי מוקצה נוספים
א.    מוקצה מחמת מצוה – כגון: עצי סוכה והקישוטים שבה, האסורים בשימוש בימי חג הסוכות כיון שהוקצו לסוכה.
ב.     מוקצה האסור מכיון שהיה מחובר לקרקע בערב שבת או שהיה מחוסר צידה מערב שבת.
ג.     מוקצה שדחה בידיים – כגון: שטח פירות בערב שבת בכדי ליבשן, שבכך דחה אותם בידיו מלהשתמש בהם.
ד.    מוקצה מחמת מיאוס – כגון: עכבר מת, צואה וכדומה.
ה.    כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל, שאף זה אסור לטלטל בשבת.

לא אסרו חכמים לטלטל מוקצה אלא כדרך שמטלטל בימות החול, ועל כן מותר להזיז מוקצה על ידי נשיפה בפה, או דחיפה ברגל או במרפק, וזה הוא הנקרא “טלטול בגופו” או “טלטול כלאחר יד” המותר בשבת כפי שנלמד בהמשך בעזרת ה’.
כמו כן, טלטול מוקצה אסור, אמנם נגיעה בלבד מותר, ובלבד שלא יזיז את המוקצה כלל. 

“טלטול מן הצד” – טלטול מוקצה שלא באופן ישיר, אלא באמצעות חפץ אחר מבלי לנגוע במוקצה בידיו. טלטול זה מותר באופנים מסוימים כפי שנלמד בעזרת ה’.
“גרף של רעי” – דבר מאוס המעורר גועל, כגון: צואה, בעל חיים מת, או כל דבר מטונף, כאשר הוא נמצא במקום המפריע לאדם בשבת, מותר לטלטלו בידיו ולפנותו למקום אחר.

הלכות מוקצה

כלי שמלאכתו לאיסור

כלי שמלאכתו לאיסור – הינו חפץ שהרגילות להשתמש בו למלאכות האסורות לעשותן בשבת. חפץ זה יהיה מותר לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו.
דוגמאות ל”כלי שמלאכתו לאיסור”: עט, עפרון, מחק, מחדד, מטריה, סיר או מחבת ללא מאכל בתוכם, מברשת צביעה, מכחול, פטיש, מסמר, בורג, צבת, סרגל, נשק, שופר, שיפודים, תפילין וכדומה.
“טלטול לצורך גופו או לצורך מקומו” – ישנם חפצי מוקצה שמותר לטלטלם  “לצורך גופם” – דהיינו: להשתמש בהם, כגון ליטול פטיש לפצע בו את האגוזים, או “לצורך מקומם” – דהיינו: להזיזם בכדי להשתמש במקום בו הם מונחים, וכגון הסרת מוקצה מכסא לישב עליו או ממיטה לשכב על גבה.
“טלטול מחמה לצל” – דהיינו: טלטול המוקצה לצורך גוף המוקצה עצמו, וכגון שמטלטלו שלא ינזק מהשמש או שלא יגנב, ואף טלטול זה מותר באופנים מסוימים .
כלי שמלאכתו לאיסור [דהיינו: כלי שהדרך להשתמש בו למלאכות האסורות לעשותן בשבת] מותר לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו, ואין לטלטלו מחמה לצל.
אף אם עדין לא השתמשו בכלי מעולם, כל  שידוע וניכר שעיקר עשייתו ויעודו של הכלי לצורך מלאכה האסורה בשבת, דינו ככלי שמלאכתו לאיסור.
כלי הראוי לתשמיש היתר ולתשמיש איסור, כגון תיקי הנשים שרגילות לתת בהם מטפחות, מפתחות וכדומה ולפעמים נותנות שם גם כסף או איפור, אין לכלי זה דין מוקצה.
וכל שכן בחפץ שעיקר שימושו להיתר ולפעמים משתמשים בו לאיסור, כגון: כד מים המיועד ליתן בו מי שתיה ופעמים שמניחים בתוכו פרחים וכדומה, שאין בזה דין מוקצה כלל ומותר לטלטל כלים אלו אף מחמה לצל.
כלי שעיקר תשמישו לאיסור, ומיעוט שימושיו להיתר, וכגון: סיר בישול ריק וכדומה שרוב תשמישו לבשל בו את המאכל ולפעמים משאירים בתוכו את האוכל לאחסון במקרר, האשכנזים החמירו בו: ודין כלי זה ככלי שמלאכתו לאיסור, ואילו הספרדים הקילו ויהיה ניתן לטלטלו אף מחמה לצל ככלי שמלאכתו להיתר.

כשיש כלי של היתר (מפצח אגוזים) וכלי שמלאכתו לאיסור (פטיש שנצלים) ורוצה לפצח אגוז בשבת, לדעת האשכנזים: יש להשתמש בכלי ההיתר ואין לטלטל את הכלי שמלאכתו לאיסור. אולם לדעת הספרדים יכול להשתמש באיזה כלי שירצה.

הגיע כלי שמלאכתו לאיסור לידו בהיתר, וכגון שנטלו לצורך גופו ומקומו [למשל: פטיש לפצוע בו אגוזים], מותר לטלטלו ולהניחו בכל מקום שירצה כל עוד הוא בידו, ואין צריך להניחו מידו מיד כשסיים להשתמש בו שימוש של ההיתר.

כלי שמלאכתו לאיסור (כגון: פטיש, מברג, מחט תפירה וכד’) המונח על גבי שולחן, ורוצה לפרוס עליו מפה, אף על פי שיכול לפרוס את המפה על שולחן אחר, מותר לטלטל את המוקצה, ונחשב כמטלטל לצורך מקומו.
אולם אם מטלטל את הכלי רק לצורך סידור הבית ולא משום שצריך להשתמש באותו המקום בו הוא מונח, אסור לטלטלו בידיו, אלא יטלטלו כלאחר יד, [במרפק או רגלו, או על ידי חפץ אחר (כמטאטא וכדומה)].

קדירה רקנית (סיר ריק) המיועדת אך ורק לבישול  ולא היה בה תבשיל מערב שבת, מאחר ועיקר תשמישה לבישול מאכל בתוכה דינה ככלי שמלאכתו לאיסור (שהרי הבישול אסור בשבת), ואין לטלטה אלא לצורך גופה (להניח בה מאכל) או מקומה (להשתמש במקום בה היא מונחת).

קדירה המיועדת לבישול ולאחסון, כדוגמת הפירקסים (מגשי זכוכית שמבשלים בהם ואף משמשים ככלי הגשה) וכדומה, דינם ככלי היתר.
קדירה המיועדת אך ורק לבישול שדינה ככלי שמלאכתו לאיסור, כל זמן שיש בה מאכל מותרת לטלטול ככלי שמלאכתו להיתר.
הוריקו ממנה את התבשיל בשבת, (כגון סיר בישול שהעבירו את המאכל לכלי הגשה וכדומה), חוזרת הקדרה להחשב ככלי שמלאכתו לאיסור, ואין לטלטלה אלא לצורך גופה או מקומה. 

מספרים המיועדות לגזירת יצירות של ילדים וכדומה דינם ככלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלם בשבת לצורך גופם או מקומם, וכגון: לגזור בהם חתיכת מאכל וכדומה, או לפתוח בהם שקית חלב ושאר שקיות וקופסאות אחסון לנוהגים היתר בזה.
וכל שכן מספרים של מטבח העומדות בעיקר לשימוש היתר, שדינם כסכין רגילה ונחשבים ככלי שמלאכתו להיתר. אמנם, מספרים מיוחדות [כמספרי הספרים או החייטים] המקפידים שלא להשתמש בהם מלבד לדבר שלצורכו הם נועדו, דינם כמוקצה מחמת חסרון כיס, 

מחט או סיכת תפירה הנחשבת ככלי שמלאכתו לאיסור מאחר ועומדת לצורך תפירת בגדים (מלאכה האסורה בשבת) מותר לטלטה לצורך גופה – בכדי להוציא בה את הקוץ או לתפוס את קרעי הבגד, או לצורך מקומה – שלא תזיק וכדומה.
(בהוצאת הקוץ על ידי מחט בשבת או בפתיחת פצע מוגלתי (באופן המותר בשבת), יש להזהר לכתחילה שלא יצא דם, ואם נזהר ולא עלתה בידו ויצא דם אין בכך כלום, משום דנחשב כמלאכה שאינה צריך לגופה, ובמקום צער לא גזרו חכמינו ז”ל.)

גפרור שעדין לא השתמשו בו, דינו ככלי שמלאכתו לאיסור ומותר לטלטלו בכדי לחצוץ בו שיניו וכדומה. ובילקוט יוסף הביא דעות המחשיבות את הגפרור כמוקצה מחמת גופו, ולשיטתם אסור לחצוץ בו שיניו.
ויש להיזהר שלא לקטום את הגפרור ולעשות ממנו כלי בשבת, וכן יש להיזהר שלא יוציא דם.
גפרור שהשתמשו בו: בשמירת שבת כהלכתה (פ”כ הערה מ’) כתב שכיון שעדין ניתן להעביר איתו אש דינו כגפרור חדש. אמנם בילקוט יוסף החשיבו כמוקצה מחמת גופו, ואין לטלטלו.  ובגפרור שרוף באופן שלא ניתן להשתמש בו אף השש”כ מודה שאין לטלטלו.

ספר טלפונים נחשב ככלי שמלאכתו לאיסור מאחר ועיקר תשמישו לצורך התקשרות בטלפון (פעולה האסורה בשבת), ועל כן מותר לטלטלו בכדי לחפש כתובת של אדם מסוים בשביל ללכת אליו בשבת. אך לא יסתכל לצורך ימות החול, משום שאסור להכין מקודש לחול.
כמו כן מותר לטלטל ספר טלפונים ליתנו תחת קטן היושב על כסא לצד השולחן בכדי שישב על גביו ויגביה אותו, וכדומה.

ספר מתכונים, עלוני קניות, קטלוגים וכדומה, אף הם בכלל כלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם. ולכן אדם הנהנה מלהסתכל בתמונות שבהם, מותר לעשות כן.
אמנם יש להזהר שלא לקרוא את הכתוב תחת התמונות, ובודאי שלא להסתכל במחירים וכו’ שיש בזה גזרת שטרי הדיוטות, ואסור אף משום “ממצוא חפציך”.

סולם ביתי המיועד לטלטלו מזוית לזוית לצורך השימוש הקבוע בבית, דינו ככלי שמלאכתו להיתר ומותר לטלטלו לצורך הוצאת דברים מארונות הגבוהים וכדומה. ומותר אף לטלטלו מחמה לצל או בשביל שלא יגנב.
סולם הצבעים או הבנאים שרוב מלאכתו לאיסור, דינו ככלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו בלבד.

תרופות: יש להם דין מוקצה לאדם הבריא, אולם מותר לטלטלם לצורך חולה, אפילו כשחלה בשבת.
ויטמינים, שאף הבריאים רגילים לנוטלם, מותר לטלטלם אף למי שלא רגיל לקחתם.

מפתח המפעיל את מנוע המכונית דינו ככלי שמלאכתו לאיסור. אמנם מפתח הפותח את דלת המכונית אינו מוקצה (כשאין במפתח שבב אלקטרוני, כפי שמצוי במפתחות של רכבים חדישים), מאחר שיש אפשרות להכנס למכונית בשבת במקום הצורך במידה ופתיחת הדלת לא פותחת באופן אוטומטי [חשמלי] את שאר הדלתות, וכן אין הדלקת מנורה בעת פתיחת הדלת.
צרור מפתחות שמחוברים בו מפתח רכב יחד עם מפתח דלת של בית וכדומה, מותר לטלטל את צרור המפתחות.

סיגריות דינם ככלי שמלאכתו לאיסור, וכן כרטיס נסיעה באוטובוס וכדומה דינו ככלי שמלאכתו לאיסור.
והדבר פשוט שאסור לקחת את קופסת הסיגריות בכיס קודם צאת השבת בכדי לעשן מיד עם צאת השבת. כמו כן אסור לטלטל כרטיס נסיעה בשביל שיהיה לו במה לחזור לביתו במוצאי השבת.

תנור אפיה חשמלי שיש מתחתיו גלגלים, מותר לטלטלו בשעה שאינו פועל! לצורך מקומו. וכן מותר להזיזו בכדי להוציא דבר שנפל תחתיו.
אמנם, בשעה שהתנור פועל! אין להזיזו אפילו לצורך גופו ומקומו, מאחר שיש בו גופי חשמל דינו כבסיס לדבר האסור.

מכשירי חשמל, כגון: רדיאטור חשמלי, מאוורר וכדומה, דינם ככלי שמלאכתו לאיסור. ומותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם אף בשעה שהם דולקים ומחוברים לחשמל, ובלבד שיהיה חוט ארוך ויהיה מחובר לקיר היטב, כדי שלא יתנתק מהחשמל בשעה שמטלטלו. כמו כן יזהר שלא לטלטלם בידיו אלא יעשה זה ברגליו וכדומה.
נכון להניח פתק במקום הכפתורים שכתוב עליו “שבת” בכדי שלא ישכח ויבוא לשנות את רמת החום או הקור בשבת. 

נטל כלי שמלאכתו לאיסור לדבר היתר או ששכח שהיום שבת או ששכח שחפץ זה מוקצה הוא, ועבר ונטלו לידיו בשבת, מותר לו להמשיך ולטלטלו לאיזה מקום שירצה בכדי להניחו, ואין צריך להסירו מיד מידיו.
מעיקר הדין רשאי להעביר את חפץ המוקצה מיד ליד, אך נכון להחמיר שלא להעבירו מיד ליד אלא ימשיך להחזיקו באותה היד עד למקום שבו יניח את המוקצה. 

כלים שמלאכתן להיתר – דהיינו: שרוב תשמישם לצורך דבר המותר בשבת וכל שכן כשכל תשמישן להיתר, מותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם, ואפילו מחמה לצל או בשביל שלא ישברו או לא יגנבו וכדומה מותר לטלטלם.
אמנם, אף כלי שמלאכתו להיתר אין לטלטלו שלא לצורך כלל. [מי שידיו עסקניות משמע מהילקוט יוסף שאין לו לשחק בסכו”ם המונח לפניו סתם כך ללא שום מטרה. אמנם בשמירת שבת כהלכתה כתב שגם במקרה כזה מותר]. (ילק”י סימן ש”ח ס”ד סע’ קמב, שש”כ פ”כ הל’ פ”ג)

“כתבי הקודש מותר לטלטלם שלא לצורך”. ומזה נלמד שעל ספרי קודש אין איסור מוקצה כלל ועיקר, ומותר לטלטלם אף שלא לצורך כלל.
כמו כן מותר לטלטל דפים המיועדים לגניזה (כשראויים עדין ללמוד בהם), ואף ספרי קודש העומדים למכירה מותר לטלטלם (בשונה מכלי העומד למכירה שנידון כמוקצה מחמת חסרון כיס), משום שאין בהם שום איסור מוקצה. 

 “אוכלים מותר לטלטלם שלא לצורך”. לכן כל מאכל ומשקה הראויים לאכילה ושתיה בשבת אין בהם דין מוקצה כלל ועיקר, ומותר לטלטלם אף שלא לצורך כלל.
אוכלים שאינם ראויים לאכילה [כגון: דג שאינו מבושל ואין רגילות לאכול אותו כשהוא חי, פירות בוסר שלא ניתן לאכלם בלא בישולם וכדומה] אסור לטלטלם בשבת. 

מוצרי אכילה שאין בהם הכשר כלל!!! יש בהם חשש שמא ערבו בהם דברים האסורים באכילה, ועל כן אסור לתנם אף לקטנים, ודינם כמוקצה מחמת גופו, ואין לטלטלם בשבת.
אמנם, אם מטלטלו בכדי לזורקו לאשפה שלא יכשלו בזה אחרים, או בדעתו ליתנו לגוי או לבעל חיים מותר לטלטלו. 

מותר לטלטל בגדים אפילו כשאינו רוצה ללובשם כעת, ואפילו כשהם מונחים בארון או בסל הכביסה כשהם מלוכלכים.
כמו כן מותר לטלטל מגבות ומטפחות הידים וכדומה אפילו שלא לצורך כלל.

מותר לטלטל נילון שרגילים להניח על גבי המגבעת בשבת בכדי להגן עליה מפני הגשמים, וכן נילון המיועד להניח בתוכו כל מיני חפצים, ואין בזה איסור מוקצה כלל.
ערדלים – הוא נעל גומי שלובשים אותם על גבי הנעלים בימות הגשמים בכדי שלא ירטבו, אינם מוקצה כלל.

מוקצה מחמת חסרון כיס

כלי שמלאכתו לאיסור [דהיינו: שעומד לצורך מלאכה שאסור לעשותה בשבת], שמקפיד שלא להשתמש בכלי זה אלא אך ורק למלאכה המיועדת לו בכדי שלא ינזק וכדומה (שעל ידי זה מוסיף עוד בדעתו להקצות את הכלי שלא ישתמש בו בשבת) – זהו מוקצה מחמת חסרון כיס.

מוקצה מחמת חסרון כיס תלוי בהקפדת הבעלים בכך שלא ישתמשו בחפץ אלא לשימוש הייעודי בלבד.
 ולפי זה יוצא שיתכן כלי שלאחד יחשב כמוקצה מחמת חסרון כיס ולחברו יחשב ככלי שמלאכתו לאיסור. לדוגמא: מספרים של תפירה, אומן המקפיד שלא ישתמשו במספריים אלו אלא אך ורק לצורך מלאכת התפירה, יחשבו אצלו כמוקצה מחמת חסרון כיס, בעוד שאצל חברו שיש לו את אותם המספרים אך הוא איננו מקפיד עליהם יחשבו המספרים ככלי שמלאכתו לאיסור.
מוקצה מחמת חסרון כיס אסור לטלטלו אף לא לצורך שימוש בגופו או לצורך מקומו, וכל שכן שאסור לטלטלו מחמה לצל, ואילו כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך שימוש בגופו או במקום בו הוא מונח.

 דוגמאות לדברים הנחשבים למוקצה מחמת חסרון כיס:
סכין של מילה או של שחיטה, סכין של קצבים או של סופרים שמתקנים בהם את הקולמוס, שבכל אלה מקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר מעבר למלאכה שלהם הם נועדו.
וכן – מחשב, מקלט רדיו, מצלמה ושאר מכשירים חשמליים עדינים. קלף של סופרים, נירות ערך, דרכון, צ’קים, שטרות כסף, כרטיסי אשראי, קבלות אישור תשלום או פטור ממס הכנסה ושאר שטרות האסורים בשבת ושהאדם מקפיד לשומרם, רב-קו לאוטובוס, בולי דואר שאינם חתומים המיועדים לצורך משלוח מכתבים, כל אלה נחשבים למוקצים מחמת חסרון כיס ואין לטלטלם אף לא לצורך גופם או מקומם.

פמוטות יקרי ערך, אפילו כשלא הדליקו בהם בשבת!!! מאחר ושימושם הוא לשימוש האסור בשבת דינם ככלי שמלאכתו לאיסור, ומאחר והן יקרי ערך יש בהם דין מוקצה מחמת חיסרון כיס.
אמנם, בילקוט יוסף כתב: “והמיקל בדבר יש לו על מי לסמוך”. מאחר ויש שסוברים שכיון שאין מדליקים בפמוט עצמו אלא מדליקים עליו, אין לו דין של כלי שמלאכתו לאיסור, וממילא אין בו דין מוקצה, אך נכון להחמיר ולא לטלטל פמוט יקר ערך אף בשבת שלא הדליקו על גביו.