
הלכות שבת – הלכות מוקצה
הקדמה
חכמינו זיכרונם לברכה אסרו על טלטול חפצים מסוימים בשבת, וכמה טעמים נאמרו בזה:
שמא מתוך שיהיה רגיל לטלטל כל העולה על רוחו יבוא להוציא חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים ויעבור על איסור תורה של הוצאה מרשות לרשות, ומתוך שנאסר עליו טלטול איזה חפצים בשבת, יחשוב בכל פעם קודם שיטלטל, ועל ידי זה יזכור ששבת היום.
אם נתיר לו לטלטל כלים שמלאכתן לאיסור, יש חשש שיבוא אף לעשות בהם מלאכה האסורה בשבת.
מכיון שישנם אנשים הבטלים ממלאכתם במשך ימות השבוע, אם יהיה מותר להלך ולטלטל בשבת כשאר ימות השבוע לא תהיה ניכרת מצוות שביתה ממלאכה ביום השבת.
עוד טעם לאיסור טלטול מוקצה בשבת, כתב הרמב”ם (פכ”ד מהלכות שבת הי”ב):
“אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול. ומפני מה נגעו באיסור זה? אמרו, ומה אם הזהירו הנביאים וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת (דיבורים בשבת) כשיחת החול, שנאמר ‘ודבר דבר’, קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בזה, שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה “למען ינוח…”.
דיני מוקצה נחלקים לפרטים רבים, חלקם נוגע לסוג המוקצה (כמוקצה מחמת גופו, או מחמת מלאכתו לאיסור וכדומה) וחלקם נוגע לצורת טלטולו (טלטול כלאחר יד, מן הצד ועוד), וחלקם נוגע למקום בו הונח המוקצה (כבסיס לדבר האסור, וביטול כלי מהיכנו).
מכיון שההלכות מרובות מכדי לפורטם בעזרת ה’ נשתדל ללמוד את כללי ההלכה ולהביא דוגמאות בודדות להפשיט את ההלכה למעשה, ויהי חפץ ה’ בידינו שלא תצא דבר תקלה ח”ו.
דיני מוקצה נוהגים בין בשבת ובין ביום טוב, ובדברים מסוימים החמירו במוקצה ביום טוב יותר מבשבת, ועל כן בכל שאלה בדיני מוקצה יש לתת את הדעת על כל הנידונים הנ”ל.
הגדרות
ישנם כמה סוגים שונים כשבכל אחד מהם יש לדון להיתר או לאיסור טלטולו של החפץ, ומתוכם יש ארבעה סוגי מוקצה עיקריים, ואלו הם:
א. כלי שמלאכתו לאיסור – זהו כלי שתשמישו לעשיית מלאכה האסור בשבת, וכגון: עט המיועד לכתיבה, או פטיש העומד לבניה וכדומה.
ב. מוקצה מחמת חסרון כיס – זהו כל דבר יקר ערך העומד לשימוש האסור בשבת ובעליו מקפיד שלא להשתמש בחפץ זה מלבד למלאכה המיועדת לו, וכגון: סכין מילה, סכין שחיטה, מכשירים חשמליים כפלאפון וכדומה.
ג. מוקצה מחמת גופו – כל דבר שאינו כלי, ואינו ראוי למאכל אדם או בהמה, כגון: אבנים, עצים, חול וכדומה.
ד. בסיס לדבר האסור – זהו דבר שכלשעצמו מותר לטלטלו, אבל כעת אסור בטלטול מחמת חפץ איסור המונח על גביו.
סוגי מוקצה נוספים
א. מוקצה מחמת מצוה – כגון: עצי סוכה והקישוטים שבה, האסורים בשימוש בימי חג הסוכות כיון שהוקצו לסוכה.
ב. מוקצה האסור מכיון שהיה מחובר לקרקע בערב שבת או שהיה מחוסר צידה מערב שבת.
ג. מוקצה שדחה בידיים – כגון: שטח פירות בערב שבת בכדי ליבשן, שבכך דחה אותם בידיו מלהשתמש בהם.
ד. מוקצה מחמת מיאוס – כגון: עכבר מת, צואה וכדומה.
ה. כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל, שאף זה אסור לטלטל בשבת.
לא אסרו חכמים לטלטל מוקצה אלא כדרך שמטלטל בימות החול, ועל כן מותר להזיז מוקצה על ידי נשיפה בפה, או דחיפה ברגל או במרפק, וזה הוא הנקרא “טלטול בגופו” או “טלטול כלאחר יד” המותר בשבת כפי שנלמד בהמשך בעזרת ה’.
כמו כן, טלטול מוקצה אסור, אמנם נגיעה בלבד מותר, ובלבד שלא יזיז את המוקצה כלל.
“טלטול מן הצד” – טלטול מוקצה שלא באופן ישיר, אלא באמצעות חפץ אחר מבלי לנגוע במוקצה בידיו. טלטול זה מותר באופנים מסוימים כפי שנלמד בעזרת ה’.
“גרף של רעי” – דבר מאוס המעורר גועל, כגון: צואה, בעל חיים מת, או כל דבר מטונף, כאשר הוא נמצא במקום המפריע לאדם בשבת, מותר לטלטלו בידיו ולפנותו למקום אחר.
הלכות מוקצה
כלי שמלאכתו לאיסור
כלי שמלאכתו לאיסור – הינו חפץ שהרגילות להשתמש בו למלאכות האסורות לעשותן בשבת. חפץ זה יהיה מותר לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו.
דוגמאות ל”כלי שמלאכתו לאיסור”: עט, עפרון, מחק, מחדד, מטריה, סיר או מחבת ללא מאכל בתוכם, מברשת צביעה, מכחול, פטיש, מסמר, בורג, צבת, סרגל, נשק, שופר, שיפודים, תפילין וכדומה.
“טלטול לצורך גופו או לצורך מקומו” – ישנם חפצי מוקצה שמותר לטלטלם “לצורך גופם” – דהיינו: להשתמש בהם, כגון ליטול פטיש לפצע בו את האגוזים, או “לצורך מקומם” – דהיינו: להזיזם בכדי להשתמש במקום בו הם מונחים, וכגון הסרת מוקצה מכסא לישב עליו או ממיטה לשכב על גבה.
“טלטול מחמה לצל” – דהיינו: טלטול המוקצה לצורך גוף המוקצה עצמו, וכגון שמטלטלו שלא ינזק מהשמש או שלא יגנב, ואף טלטול זה מותר באופנים מסוימים .
כלי שמלאכתו לאיסור [דהיינו: כלי שהדרך להשתמש בו למלאכות האסורות לעשותן בשבת] מותר לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו, ואין לטלטלו מחמה לצל.
אף אם עדין לא השתמשו בכלי מעולם, כל שידוע וניכר שעיקר עשייתו ויעודו של הכלי לצורך מלאכה האסורה בשבת, דינו ככלי שמלאכתו לאיסור.
כלי הראוי לתשמיש היתר ולתשמיש איסור, כגון תיקי הנשים שרגילות לתת בהם מטפחות, מפתחות וכדומה ולפעמים נותנות שם גם כסף או איפור, אין לכלי זה דין מוקצה.
וכל שכן בחפץ שעיקר שימושו להיתר ולפעמים משתמשים בו לאיסור, כגון: כד מים המיועד ליתן בו מי שתיה ופעמים שמניחים בתוכו פרחים וכדומה, שאין בזה דין מוקצה כלל ומותר לטלטל כלים אלו אף מחמה לצל.
כלי שעיקר תשמישו לאיסור, ומיעוט שימושיו להיתר, וכגון: סיר בישול ריק וכדומה שרוב תשמישו לבשל בו את המאכל ולפעמים משאירים בתוכו את האוכל לאחסון במקרר, האשכנזים החמירו בו: ודין כלי זה ככלי שמלאכתו לאיסור, ואילו הספרדים הקילו ויהיה ניתן לטלטלו אף מחמה לצל ככלי שמלאכתו להיתר.
כשיש כלי של היתר (מפצח אגוזים) וכלי שמלאכתו לאיסור (פטיש שנצלים) ורוצה לפצח אגוז בשבת, לדעת האשכנזים: יש להשתמש בכלי ההיתר ואין לטלטל את הכלי שמלאכתו לאיסור. אולם לדעת הספרדים יכול להשתמש באיזה כלי שירצה.
הגיע כלי שמלאכתו לאיסור לידו בהיתר, וכגון שנטלו לצורך גופו ומקומו [למשל: פטיש לפצוע בו אגוזים], מותר לטלטלו ולהניחו בכל מקום שירצה כל עוד הוא בידו, ואין צריך להניחו מידו מיד כשסיים להשתמש בו שימוש של ההיתר.
כלי שמלאכתו לאיסור (כגון: פטיש, מברג, מחט תפירה וכד’) המונח על גבי שולחן, ורוצה לפרוס עליו מפה, אף על פי שיכול לפרוס את המפה על שולחן אחר, מותר לטלטל את המוקצה, ונחשב כמטלטל לצורך מקומו.
אולם אם מטלטל את הכלי רק לצורך סידור הבית ולא משום שצריך להשתמש באותו המקום בו הוא מונח, אסור לטלטלו בידיו, אלא יטלטלו כלאחר יד, [במרפק או רגלו, או על ידי חפץ אחר (כמטאטא וכדומה)].
קדירה רקנית (סיר ריק) המיועדת אך ורק לבישול ולא היה בה תבשיל מערב שבת, מאחר ועיקר תשמישה לבישול מאכל בתוכה דינה ככלי שמלאכתו לאיסור (שהרי הבישול אסור בשבת), ואין לטלטה אלא לצורך גופה (להניח בה מאכל) או מקומה (להשתמש במקום בה היא מונחת).
קדירה המיועדת לבישול ולאחסון, כדוגמת הפירקסים (מגשי זכוכית שמבשלים בהם ואף משמשים ככלי הגשה) וכדומה, דינם ככלי היתר.
קדירה המיועדת אך ורק לבישול שדינה ככלי שמלאכתו לאיסור, כל זמן שיש בה מאכל מותרת לטלטול ככלי שמלאכתו להיתר.
הוריקו ממנה את התבשיל בשבת, (כגון סיר בישול שהעבירו את המאכל לכלי הגשה וכדומה), חוזרת הקדרה להחשב ככלי שמלאכתו לאיסור, ואין לטלטלה אלא לצורך גופה או מקומה.
מספרים המיועדות לגזירת יצירות של ילדים וכדומה דינם ככלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלם בשבת לצורך גופם או מקומם, וכגון: לגזור בהם חתיכת מאכל וכדומה, או לפתוח בהם שקית חלב ושאר שקיות וקופסאות אחסון לנוהגים היתר בזה.
וכל שכן מספרים של מטבח העומדות בעיקר לשימוש היתר, שדינם כסכין רגילה ונחשבים ככלי שמלאכתו להיתר. אמנם, מספרים מיוחדות [כמספרי הספרים או החייטים] המקפידים שלא להשתמש בהם מלבד לדבר שלצורכו הם נועדו, דינם כמוקצה מחמת חסרון כיס,
מחט או סיכת תפירה הנחשבת ככלי שמלאכתו לאיסור מאחר ועומדת לצורך תפירת בגדים (מלאכה האסורה בשבת) מותר לטלטה לצורך גופה – בכדי להוציא בה את הקוץ או לתפוס את קרעי הבגד, או לצורך מקומה – שלא תזיק וכדומה.
(בהוצאת הקוץ על ידי מחט בשבת או בפתיחת פצע מוגלתי (באופן המותר בשבת), יש להזהר לכתחילה שלא יצא דם, ואם נזהר ולא עלתה בידו ויצא דם אין בכך כלום, משום דנחשב כמלאכה שאינה צריך לגופה, ובמקום צער לא גזרו חכמינו ז”ל.)
גפרור שעדין לא השתמשו בו, דינו ככלי שמלאכתו לאיסור ומותר לטלטלו בכדי לחצוץ בו שיניו וכדומה. ובילקוט יוסף הביא דעות המחשיבות את הגפרור כמוקצה מחמת גופו, ולשיטתם אסור לחצוץ בו שיניו.
ויש להיזהר שלא לקטום את הגפרור ולעשות ממנו כלי בשבת, וכן יש להיזהר שלא יוציא דם.
גפרור שהשתמשו בו: בשמירת שבת כהלכתה (פ”כ הערה מ’) כתב שכיון שעדין ניתן להעביר איתו אש דינו כגפרור חדש. אמנם בילקוט יוסף החשיבו כמוקצה מחמת גופו, ואין לטלטלו. ובגפרור שרוף באופן שלא ניתן להשתמש בו אף השש”כ מודה שאין לטלטלו.
ספר טלפונים נחשב ככלי שמלאכתו לאיסור מאחר ועיקר תשמישו לצורך התקשרות בטלפון (פעולה האסורה בשבת), ועל כן מותר לטלטלו בכדי לחפש כתובת של אדם מסוים בשביל ללכת אליו בשבת. אך לא יסתכל לצורך ימות החול, משום שאסור להכין מקודש לחול.
כמו כן מותר לטלטל ספר טלפונים ליתנו תחת קטן היושב על כסא לצד השולחן בכדי שישב על גביו ויגביה אותו, וכדומה.
ספר מתכונים, עלוני קניות, קטלוגים וכדומה, אף הם בכלל כלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם. ולכן אדם הנהנה מלהסתכל בתמונות שבהם, מותר לעשות כן.
אמנם יש להזהר שלא לקרוא את הכתוב תחת התמונות, ובודאי שלא להסתכל במחירים וכו’ שיש בזה גזרת שטרי הדיוטות, ואסור אף משום “ממצוא חפציך”.
סולם ביתי המיועד לטלטלו מזוית לזוית לצורך השימוש הקבוע בבית, דינו ככלי שמלאכתו להיתר ומותר לטלטלו לצורך הוצאת דברים מארונות הגבוהים וכדומה. ומותר אף לטלטלו מחמה לצל או בשביל שלא יגנב.
סולם הצבעים או הבנאים שרוב מלאכתו לאיסור, דינו ככלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו בלבד.
תרופות: יש להם דין מוקצה לאדם הבריא, אולם מותר לטלטלם לצורך חולה, אפילו כשחלה בשבת.
ויטמינים, שאף הבריאים רגילים לנוטלם, מותר לטלטלם אף למי שלא רגיל לקחתם.
מפתח המפעיל את מנוע המכונית דינו ככלי שמלאכתו לאיסור. אמנם מפתח הפותח את דלת המכונית אינו מוקצה (כשאין במפתח שבב אלקטרוני, כפי שמצוי במפתחות של רכבים חדישים), מאחר שיש אפשרות להכנס למכונית בשבת במקום הצורך במידה ופתיחת הדלת לא פותחת באופן אוטומטי [חשמלי] את שאר הדלתות, וכן אין הדלקת מנורה בעת פתיחת הדלת.
צרור מפתחות שמחוברים בו מפתח רכב יחד עם מפתח דלת של בית וכדומה, מותר לטלטל את צרור המפתחות.
סיגריות דינם ככלי שמלאכתו לאיסור, וכן כרטיס נסיעה באוטובוס וכדומה דינו ככלי שמלאכתו לאיסור.
והדבר פשוט שאסור לקחת את קופסת הסיגריות בכיס קודם צאת השבת בכדי לעשן מיד עם צאת השבת. כמו כן אסור לטלטל כרטיס נסיעה בשביל שיהיה לו במה לחזור לביתו במוצאי השבת.
תנור אפיה חשמלי שיש מתחתיו גלגלים, מותר לטלטלו בשעה שאינו פועל! לצורך מקומו. וכן מותר להזיזו בכדי להוציא דבר שנפל תחתיו.
אמנם, בשעה שהתנור פועל! אין להזיזו אפילו לצורך גופו ומקומו, מאחר שיש בו גופי חשמל דינו כבסיס לדבר האסור.
מכשירי חשמל, כגון: רדיאטור חשמלי, מאוורר וכדומה, דינם ככלי שמלאכתו לאיסור. ומותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם אף בשעה שהם דולקים ומחוברים לחשמל, ובלבד שיהיה חוט ארוך ויהיה מחובר לקיר היטב, כדי שלא יתנתק מהחשמל בשעה שמטלטלו. כמו כן יזהר שלא לטלטלם בידיו אלא יעשה זה ברגליו וכדומה.
נכון להניח פתק במקום הכפתורים שכתוב עליו “שבת” בכדי שלא ישכח ויבוא לשנות את רמת החום או הקור בשבת.
נטל כלי שמלאכתו לאיסור לדבר היתר או ששכח שהיום שבת או ששכח שחפץ זה מוקצה הוא, ועבר ונטלו לידיו בשבת, מותר לו להמשיך ולטלטלו לאיזה מקום שירצה בכדי להניחו, ואין צריך להסירו מיד מידיו.
מעיקר הדין רשאי להעביר את חפץ המוקצה מיד ליד, אך נכון להחמיר שלא להעבירו מיד ליד אלא ימשיך להחזיקו באותה היד עד למקום שבו יניח את המוקצה.
כלים שמלאכתן להיתר – דהיינו: שרוב תשמישם לצורך דבר המותר בשבת וכל שכן כשכל תשמישן להיתר, מותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם, ואפילו מחמה לצל או בשביל שלא ישברו או לא יגנבו וכדומה מותר לטלטלם.
אמנם, אף כלי שמלאכתו להיתר אין לטלטלו שלא לצורך כלל. [מי שידיו עסקניות משמע מהילקוט יוסף שאין לו לשחק בסכו”ם המונח לפניו סתם כך ללא שום מטרה. אמנם בשמירת שבת כהלכתה כתב שגם במקרה כזה מותר]. (ילק”י סימן ש”ח ס”ד סע’ קמב, שש”כ פ”כ הל’ פ”ג)
“כתבי הקודש מותר לטלטלם שלא לצורך”. ומזה נלמד שעל ספרי קודש אין איסור מוקצה כלל ועיקר, ומותר לטלטלם אף שלא לצורך כלל.
כמו כן מותר לטלטל דפים המיועדים לגניזה (כשראויים עדין ללמוד בהם), ואף ספרי קודש העומדים למכירה מותר לטלטלם (בשונה מכלי העומד למכירה שנידון כמוקצה מחמת חסרון כיס), משום שאין בהם שום איסור מוקצה.
“אוכלים מותר לטלטלם שלא לצורך”. לכן כל מאכל ומשקה הראויים לאכילה ושתיה בשבת אין בהם דין מוקצה כלל ועיקר, ומותר לטלטלם אף שלא לצורך כלל.
אוכלים שאינם ראויים לאכילה [כגון: דג שאינו מבושל ואין רגילות לאכול אותו כשהוא חי, פירות בוסר שלא ניתן לאכלם בלא בישולם וכדומה] אסור לטלטלם בשבת.
מוצרי אכילה שאין בהם הכשר כלל!!! יש בהם חשש שמא ערבו בהם דברים האסורים באכילה, ועל כן אסור לתנם אף לקטנים, ודינם כמוקצה מחמת גופו, ואין לטלטלם בשבת.
אמנם, אם מטלטלו בכדי לזורקו לאשפה שלא יכשלו בזה אחרים, או בדעתו ליתנו לגוי או לבעל חיים מותר לטלטלו.
מותר לטלטל בגדים אפילו כשאינו רוצה ללובשם כעת, ואפילו כשהם מונחים בארון או בסל הכביסה כשהם מלוכלכים.
כמו כן מותר לטלטל מגבות ומטפחות הידים וכדומה אפילו שלא לצורך כלל.
מותר לטלטל נילון שרגילים להניח על גבי המגבעת בשבת בכדי להגן עליה מפני הגשמים, וכן נילון המיועד להניח בתוכו כל מיני חפצים, ואין בזה איסור מוקצה כלל.
ערדלים – הוא נעל גומי שלובשים אותם על גבי הנעלים בימות הגשמים בכדי שלא ירטבו, אינם מוקצה כלל.
מוקצה מחמת חסרון כיס
כלי שמלאכתו לאיסור [דהיינו: שעומד לצורך מלאכה שאסור לעשותה בשבת], שמקפיד שלא להשתמש בכלי זה אלא אך ורק למלאכה המיועדת לו בכדי שלא ינזק וכדומה (שעל ידי זה מוסיף עוד בדעתו להקצות את הכלי שלא ישתמש בו בשבת) – זהו מוקצה מחמת חסרון כיס.
מוקצה מחמת חסרון כיס תלוי בהקפדת הבעלים בכך שלא ישתמשו בחפץ אלא לשימוש הייעודי בלבד.
ולפי זה יוצא שיתכן כלי שלאחד יחשב כמוקצה מחמת חסרון כיס ולחברו יחשב ככלי שמלאכתו לאיסור. לדוגמא: מספרים של תפירה, אומן המקפיד שלא ישתמשו במספריים אלו אלא אך ורק לצורך מלאכת התפירה, יחשבו אצלו כמוקצה מחמת חסרון כיס, בעוד שאצל חברו שיש לו את אותם המספרים אך הוא איננו מקפיד עליהם יחשבו המספרים ככלי שמלאכתו לאיסור.
מוקצה מחמת חסרון כיס אסור לטלטלו אף לא לצורך שימוש בגופו או לצורך מקומו, וכל שכן שאסור לטלטלו מחמה לצל, ואילו כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך שימוש בגופו או במקום בו הוא מונח.
דוגמאות לדברים הנחשבים למוקצה מחמת חסרון כיס:
סכין של מילה או של שחיטה, סכין של קצבים או של סופרים שמתקנים בהם את הקולמוס, שבכל אלה מקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר מעבר למלאכה שלהם הם נועדו.
וכן – מחשב, מקלט רדיו, מצלמה ושאר מכשירים חשמליים עדינים. קלף של סופרים, נירות ערך, דרכון, צ’קים, שטרות כסף, כרטיסי אשראי, קבלות אישור תשלום או פטור ממס הכנסה ושאר שטרות האסורים בשבת ושהאדם מקפיד לשומרם, רב-קו לאוטובוס, בולי דואר שאינם חתומים המיועדים לצורך משלוח מכתבים, כל אלה נחשבים למוקצים מחמת חסרון כיס ואין לטלטלם אף לא לצורך גופם או מקומם.
פמוטות יקרי ערך, אפילו כשלא הדליקו בהם בשבת!!! מאחר ושימושם הוא לשימוש האסור בשבת דינם ככלי שמלאכתו לאיסור, ומאחר והן יקרי ערך יש בהם דין מוקצה מחמת חיסרון כיס.
אמנם, בילקוט יוסף כתב: “והמיקל בדבר יש לו על מי לסמוך”. מאחר ויש שסוברים שכיון שאין מדליקים בפמוט עצמו אלא מדליקים עליו, אין לו דין של כלי שמלאכתו לאיסור, וממילא אין בו דין מוקצה, אך נכון להחמיר ולא לטלטל פמוט יקר ערך אף בשבת שלא הדליקו על גביו.
תכשיטים שבבית, כגון: טבעת יהלום, צמידים ושרשראות זהב וכדומה, אף על פי שמקפידים שלא להשתמש בהם אלא לקישוט הלובשם בלבד, הועיל ומיועדים לתכשיט ולא עומדים לצורך מלאכה האסורה בשבת, אין בהם דין מוקצה מחמת חסרון כיס.
אמנם , תכשיטים העומדים לסחורה, ומקפיד עליהם שלא ישתמשו בהם כלל, דינם כמוקצה מחמת חסרון כיס. לפי זה אדם שמוכר תכשיטים וכד’, כל תכשיט העומד למכירה דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלו בשבת בכדי להראות לאורחיו או ללובשם.
תמונות נוי התלויות על הקיר, והוא הדין לשעון קיר וכדומה:
דעת האשכנזים: מאחר והאדם קובע לו מקום מחמת ערכו ומקפיד שלא לטלטלו מחשש שמא יתקלקל, הרי זה מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו.
דעת הספרדים: מאחר והתמונות וכדומה משמשים להיתר ואינם עומדים לצורך מלאכה האסורה בשבת אינם בכלל כלי שמלאכתו לאיסור וממילא אין בהם גם דין של מוקצה מחמת חסרון כיס, ועל כן מותר לטלטלם, ומותר אף להסירם מן המסמר שבקיר בכדי להראותם לאורח, ומותר אף להחזירם למקומם בשבת.
שלט הנתלה בבית הכנסת על מנת להזכיר לציבור לומר מעין המאורע, כמו “יעלה ויבוא” או “על הנסים” וכדומה, ואפילו שלט של “משיב הרוח” שיעמוד במקומו זמן מרובה, מותר לתלותו בשבת על גבי מסמר הנעוץ מערב שבת בקיר.
וכל שכן שמותר יהיה להכניס ולהוציא שלט שכזה מתוך מסילה הקבועה בקיר. ופשוט הדבר שאין לתקוע בשבת מסמר או נעץ בקיר בכדי לתלות שלט או תמונה.
כלי אוכל המיועדים לשימוש בפסח – בשאר ימות השנה, לדעת האשכנזים: אם מקפיד שלא להשתמש בהם כלל אפילו בשעת הצורך, דינם כמוקצים מחמת חסרון כיס, אמנם לספרדים: אף על פי שמייחד להם מקום אין בכך בכדי לעשותם כמוקצה, ודינם כשאר כלי היתר הניטלים בשבת.
מצות המיועדות לאכילה בליל הסדר, בערב פסח שחל להיות בשבת [דהיינו שליל הסדר חל במוצאי השבת] דינם כמוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלם בשבת, אך שאר מצות דינם כאוכלים שאין בהם דין מוקצה כלל.
כלים המיועדים לצורך דבר המותר בשבת, אם ייחד להם מקום ומקפיד שלא להשתמש בהם בכדי שלא ינזקו [כגון: אדם שאוסף כוסיות שתיה או צלוחיות מיוחדות וכדומה, שמצד עצמם מיועדים לאכילה ושתיה והוא זה שמייחדם לצורך “אוסף”] .
לבני אשכנז כלים אלו מוקצים מחמת חסרון כיס, ולספרדים דינם ככלי היתר ואין בהם מוקצה כלל.
הוא הדין לכלים גדולים [כארונות או שידות וכדומה] שמייחד להם מקום ומקפיד שלא לטלטלם מחשש שמא ינזקו, לאשכנזים יהיה אסור לטלטלם בשבת כדין מוקצה מחמת חסרון כיס, ולספרדים מכיון ששימושם הוא דבר המותר בשבת דינם ככלי שמלאכתו להיתר.
מוקצה מחמת חסרון כיס שייחדו מערב שבת! לשימוש קבוע המותר בשבת, מותר לטלטלו, ואפילו ייחדו במחשבה בלבד. לדוגמא: בול מכתבים שאינו חתום המיועד להדביקו על גבי מעטפה ולשולחו בדואר דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס, אמנם אם חשב מערב שבת שלא להשתמש בו לצורך משלוח מכתב אלא לשם “אסיפת בולים” מותר לטלטלו בשבת.
כלי זכוכית שמוקצה מחמת חסרון כיס (כגון: כלי העומד למכירה) שהחל ליפול לכיון הרצפה, מותר לתופסו באויר כדי למנוע את שבירתו, שהרי בלאו הכי יצטרך אחר כך לטלטלו בשביל שלא ינזקו בני הבית משברי הכלי.
כלי העומד לסחורה – ואפילו הוא כלי שמלאכתו להיתר, וגם אם אינו בעל ערך רב – אם בעליו מקפיד עליו שלא להשתמש בו אפילו לצורך עצמו, דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו גם כשצריך להשתמש בכלי עצמו. ועל כן כלי סעודה העומדים למכירה אם מקפיד שלא להשתמש בהם, אסור לטלטלם בשבת אף לא לצורך אכילה בהם.
מיני אוכלים (ירקות פירות, לחם שתיה וכדומה), אף אם עומדים למכירה אין בהם דין מוקצה כלל, ומותר להשתמש מהם לצורך השבת.
לפי זה יוצא: אדם שיש בבעלתו חנות ובשבת באו אורחים ורוצה לקחת מחנותו מצרכים: אוכל, שתיה וכדומה – מותר לקחת, כלים וכדומה – אסור.
הקונה חפץ לפני שבת והחליט להחזירו לחנות, דין החפץ כמוקצה מחמת חסרון כיס, שהרי כעת מקפיד שלא להשתמש שהרי אם הוא יתקלקל לא יוכל להחזירו לחנות.
מוקצה מחמת חסרון כיס שנשבר או נתקלקל בשבת, אפילו שכעת כבר אין הבעלים מקפיד עליו, עדיין דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס עד לצאת השבת. [ובמקום שיש חשש שינזקו משברי הכלי או שהשברים מלכלכים את הבית, מותר לטלטלו לאשפה]
מוקצה מחמת גופו
מוקצה מחמת גופו הוא כל דבר שאינו כלי ואינו ראוי למאכל אדם או בהמה, ולא יחדוהו מערב שבת לצורך שימוש בו ביום השבת, דינו כמוקצה מחמת גופו.
מוקצה מחמת גופו אסור בטלטול אפילו לא לצורך גופו או מקומו, וכל שכן שאסור לטלטלו מחמה לצל.
דוגמאות למוקצה מחמת גופו: אבנים, עפר, עצים, קנים, צבע, כפתורים שאינם מחוברים לבגד, חוטי תפירה, אבקות אפיה וכד’ שאינם ראויים לאכילה כמות שהן וכדומה לדברים אלו.
חול שיעדו אותו למשחק, כגון חול ים שנמצא בארגזי החול בגינות השעשועים, מותר לקטנים לשחק בו.
חול שבשפת הים וכן חול המיועד לבניה, אף במקום שהילדים רגילים לשחק בו בימות החול, דינו כמוקצה מחמת גופו.
קטן המשחק בארגז חול , אם הוא תיחוח עד כדי כך שתכף כשיוצר בו גומא היא חוזרת ונסגרת מותר לשחק בו. אך אם הוא חופר גומא שנשארת או שיוצר צורות מהחול, אם הוא קטן שאינו בר הבנה אין צריך למנוע ממנו מלשחק בחול, אך אם הוא קטן בר הבנה צריך הגדול למנוע ממנו מלשחק בחול שכזה.
המפצח גרעינים או שקדים ואגוזים וכדומה בשבת שקליפותיהם אינם ראויים אף לא למאכל בהמה, וכן קליפות ביצים או עצמות קשות ויבשות שאינן ראויות למאכל כלב נחשבים כמוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלם.
אמנם מותר להוציא הקליפות או העצמות מפיו בידו בשעה שאוכל ולהניחם מיד בצלחת, ואין צריך לזורקן מהפה. ולאחר שהניחן מידו, אסור לטלטלם, אלא אם צריך למקומן.
נשאר על הקליפות או הגלעין מעט מהפרי, אף במקום שאין בדעתו לאוכלו, אינם מוקצה, ומותר לטלטלם. הוא הדין אם נשאר על העצמות מעט מהבשר או שיש בעצמות אלו מח, מותר לטלטלם.
קליפות של אגוזים או ביצים, וכן עצמות המונחים על גבי המפה הפרוסה על השולחן וצריך להשתמש במקומן, מותר לטלטלן אגב פרורי הלחם או הקליפות הראויות למאכל בהמה, אף אם אין בפרורי הלחם שיעור כזית, וכן מותר להסירן מהשולחן על ידי כלי.
ואם הקליפות מפריעות לו לשבת באותו מקום מחמת מיאוסן, דינם כגרף של רעי ומותר לטלטלם אף בידו ממש.
עצמות רכות הראויות למאכל כלב או חתול אף על פי שאינן ראויות למאכל אדם מותר לטלטלם בידים. ואפילו כשבכוונתו לזורקם לאשפה ואין בכונתו ליתנם לבעלי החיים, מותר לטלטלם.
אמנם, עצמות קשות שאין בהם מח, ואינם ראויות אפילו לאכילת כלב, דינם כמוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלם בידיו, אלא כדלעיל.
מותר לקלף ביצים ולפצח פיצוחים ואגוזים וליתן את קליפתם בכלי, אך יש להזהר שלפני שנותן את הקליפות לתוך הכלי יתן בתוכו חתיכת לחם או פרי וכדומה בכדי שיהיה הכלי בסיס לדבר המותר והאסור ועל ידי זה יוכל לטלטלו, שאלמלי יתן את דבר ההיתר ראשון בכלי נמצא מבטל כלי מהיכנו בשבת.
קליפות הראויות למאכל אדם (כקליפות תפוחים או פירות הדר ועוד, שיש שמשתמשים בהם לעוגיות וכד’), וכן קליפות הראויות למאכל בעלי חיים (כקליפות גרעיני דלעת כשאינם קלויים וכדומה) מותר לטלטלם אפילו כשאין בכוונתו להשתמש בהם או ליתנם לבעלי חיים.
מאכלים שאינם ראויים לאכילה ללא בישול או אפיה כגון קמח, קטניות, אורז וכדומה הרי הם מוקצים מחמת גופם ואסור לטלטלם בשבת.
מוצרי אכילה שאין בהם הכשר כלל, שיש בהם חשש שמא ערבו בהם דברים האסורים באכילה, דינם כמוקצה מחמת גופו, ואין לטלטלם בשבת, וכן אסור לתנם אף לקטנים,
אמנם, אם מטלטלו בכדי לזורקו לאשפה שלא יכשלו בזה אחרים, או בדעתו ליתנו לגוי או לבעל חיים מותר לטלטלו.
דברי מאכל האסורים באכילה בשבת אף על פי שלאחר השבת אפשר לתקנם אסורים בטלטול. [כגון פירות וירקות שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות, או לחם שלא הופרשה ממנו הפרשת חלה וכדומה].
דברי מאכל האסורים באכילה ובהנאה, כגון חמץ בפסח או חמץ של יהודי שעבר עליו הפסח וכדומה דינו כמוקצה מחמת גופו.
לדעת האשכנזים: בשר ודגים שאינם מבושלים, דינם כמוקצה מחמת גופו ואסורים בטלטול. (שש”כ שם הכ”ח)
בשעת הדחק, וכגון שהתקלקל המקרר ויש בו כמות בשר גדולה שיש חשש שתתקלקל אם לא יעבירו אותה למקרר אחר, או במקרה שהחליט לתת את הבשר בפני הכלבים בשבת, יהיה מותר לטלטלו.
אמנם, דג שאינו מבושל אסור לטלטלו. (ובימינו שישנם אנשים שאוכלים דג חי במאכל הנקרא “סושי” וכד’, יש מהפוסקים האשכנזים שהתירו לטלטל את סוג הדג שאוכלים ממנו חי (כסלומון וכד’), אך שאר סוגי הדגים שלא נאכלים ללא בישול, אסורים בטלטול).
לדעת הספרדים: בשר חי בין טפל ובין מלוח, בין בשר בהמה ובין בשר עוף או יונה, מותר לטלטלם כיון שישנם אנשים הכוססים בשר חי טחון עם מעט מלח. [בימינו נקרא בשר נא זה “סטייק טרטר”]
אפילו כשהבשר קפוא, מותר לטלטלו, כיון שראוי להפשירו ולאכול ממנו.
לדעת הספרדים: אם שכח להכניס בשר חי למקרר או למקפיא מערב שבת, וכן אם התקלקל המקפיא בשבת מותר לטלטל את הבשר בשבת.
הרוצה ליקח דבר מה מהמקפיא והבשר הקפוא מעכב בעדו מותר לו לטלטל את הבשר בכדי להוציא את הנחוץ לו מתא ההקפאה.
אמנם, אף לדעת הספרדים אין לטלטל דג חי בין מופשר ובין קפוא, מאחר ואין הדרך לאכלו חי, מלבד סוגי הדגים שהרגילות לאוכלם חיים בסושי וכד’ .
כלי שנשבר בין בימות החול ובין בשבת ושבריו אינם ראויים לשימוש כלשהו, והוא הדין נעל שנתלש ממנה הסוליה או העקב ואין אפשרות להשתמש בה אף לא באופן ארעי, או כסא שנשמטה ממנו רגל, אסור לטלטלם בשבת.
אמנם, אם השברים נמצאים במקום שעלולים להזיק את בני הבית או את העוברים והשבים, מותר לסלקם לצדדים או לפח האשפה בכדי שלא ינזקו מהם.
שברי כלי הראויים לשימוש כלשהו, מותרים בטלטול אפילו אם בעליהם השליך אותם לרחוב או לאשפה בשבת עצמה!
אמנם אם הבעלים השליך את השברים לאשפה מערב שבת! אף אם עדין ראויים לשימוש דינם כמוקצה ואין לטלטלם בשבת. אמנם, כלי שלם אף אם השליכו לפני שבת לאשפה אינו נעשה למוקצה ומותר לטלטלו.
רהיט, כיסא או כלי אחר שנשמט חלק ממנו או נשבר אף אם ניתן לתקנו בקלות, אסור לתקנו בשבת, ואסור אף לטלטלו אפילו כשראוי עדין לשימוש, משום שחוששים שמא יבוא לתקנו. אמנם אם יש חשש שינזקו משבריו, מותר לטלטלם.
נשבר רהיט או כלי באופן שאי אפשר לתקנו בקלות או שאבד החלק שנשבר ועדין ניתן להשתמש ברהיט או בחפץ זה, מותר לטלטלו.
דלת של בית או ארון גדול או חלון הבית, אסור לפרקם מציריהם בשבת, ואם פורקו אסור להחזירם למקומם בשבת, ודינם כמוקצה ואסור לטלטלם.
אמנם אם פורקו לפני השבת והיה בדעתו להשתמש בהם בשבת [כגון: להעמידם על גבי רגליים שישמשו כפלטה של שולחן] אף על פי שאסור להחזירם למקומם בשבת מותרים בטלטול.
ידית דלת או חלון שבבית שיצאה ממקומה, אסור להחזירה בשבת, מחשש לאיסור בונה. ועל כן אם יצאה אסור לטלטלה בשבת.
ידית העומדת להוציא ולהכניס בכל פתיחה וסגירה של הדלת דינה כמפתח, ואין בה איסור מוקצה.
כל בעלי החיים הרי הם מוקצים בשבת, ואסור לטלטלם. כמו כן אסור לטלטל כלוב או כלי שנמצאים בו בעלי החיים, אפילו כשבעלי החיים מיועדים לשחק עמהם.
אמנם, אם השמש זורחת עליהם ויש “צער בעלי חיים” מותר לטלטלם מחמה לצל.
כלבים קטנים אף על פי שהם מיוחדים להשתעשע עמהם (מעבר לשאלה האם מותר לגדל כלב בבית) אין לטלטלם בשבת. והוא הדין לשאר בעלי החיים כחתול או אפרוחים ושאר חיות המחמד, אסור להרימם ולטלטלם בשבת.
יש לציין: שישנם פוסקים אשכנזים (הגרש”ז אויערבך והגר”מ פינשטיין זצ”ל) שסוברים שחיית מחמד איננה מוקצה. נגיעה בעלמא ללא גרימת תזוזת בעל החיים מותרת, כשם שמותר לגעת בכל מוקצה בשבת במידה ולא מזיזם ומטלטלם.
עיור הרגיל ללכת עם כלב נחיה המשמש לו לעיניים, מותר לו לצאת עם כלבו בשבת ולאחוז בשרשרת התלויה לו בצווארו, כיון שאינו מגביהו ומטלטלו.
הוא הדין, מותר להוציא כלב הגדל בבית לטיול (לצורך הכלב) ברחובות העיר, ומותר אף לאחוז בשרשרת התלויה לו בצווארו, אך יש להזהר שלא להישען או להרים את הכלב בידיו.
בעל חיים המקפץ בבית ויש חשש שמא ישבור את הכלים, יש להבריחו מן הכלים, אך לא יטלטלו בידו.
בעל חיים הנמצא על כסא וכדומה במקום שצריך להשתמש בו ואינו הולך על ידי גערה, אין לטלטלו ולהזיזו בידיו כדין מוקצה מחמת גופו האסור בטלטול לצורך גופו או מקומו, אלא ידחפנו ברגליו או על ידי דבר אחר.
נמלים וכדומה הנמצאים על השיש או השולחן אין לגרשם בידו ממש, שאף הם בכלל בעלי חיים האסורים בטלטול, אלא יפריחם בניפוח בפיו או על ידי רוח שיעשה בידיו.
אסור להרוג נמלים או זבובים ודומיהם בשבת כמו כל בעלי החיים האחרים, ועל כן יש להזהר בנמלים וכדומה הנמצאים על גבי השיש שלא לשפוך מים באופן שיכול להביא לקטילתם. כמו כן אין לרסס על גביהם רעל בשבת.
כלי שיש בו דגי נוי, אין לטלטלו בשבת.
אסור להוסיף מים לאקווריום בשבת. אמנם אם יש חשש שימותו הדגים אם לא יוסיף להם מים, מותר להוסיף מים בשבת, משום שנחשב כנותן אוכל בפני בעל חיים שמזונותיהם עליו.
דג שקפץ מהמים בשבת, אם יש מקום להניח שימשיך לחיות אם יחזירנו למים, מותר להחזירו משום צער בעלי חיים, ויש אוסרים.
מת אחד מהדגים שבאקווריום, אם יש חשש שימותו שאר הדגים, מותר להוציאו בשבת על ידי כף וכדומה, ואין בזה משום איסור בורר.
דגים שהשריצו באקווריום בשבת, אסור להוציא את הדגים החדשים בכדי שלא יאכלו אותם הדגים הגדולים.
לספרדים יש איסור לגדולים לשחק בכדור בשבת, ואסור אף לטלטלו מדין מוקצה מחמת גופו. ומכל מקום לקטן אפילו שהגיע לגיל חינוך אין למנוע אותו ממשחקי הכדור. (ילק”י ש”ח פ”ד)
לאשכנזים אין איסור לשחק בכדור בשבת, ואין בו דין מוקצה כלל. אמנם אף לשיטתם אסור לשחק כדורגל וכדומה על גבי דשא או חול, ואף לא על משטח מרוצף שבחצר, אך במקום מרוצף שבתוך הבית מותר. ולשיטתם מותר לשחק אף במשחקי כדור באויר או על גבי שולחן (פינג פונג וכדומה) בין בתוך הבית ובין מחוץ לבית. (שש”כ ט”ז ו’).
אסור לטלטל בידיים אבן בכדי לתפוס בה את הדלת שלא תנוע אנה ואנה אלא אם כן יחדה לצורך כך מערב שבת. ואם לא יחדה, יכול להזיזה ברגליו -שעל ידי זה נחשב כטלטול מן הצד.
הוא הדין שאסור לטלטל אבן בכדי לפצח בה אגוזים וכדומה, אלא אם כן ייעד את האבן לשימוש זה באופן קבוע. ובשעת הצורך אף אם ייחד את האבן רק לצורך שימוש בה לשבת זו בלבד, יכול להשתמש בה.