הרב עובדיה יעבץ זצ"ל

הרב עובדיה יעבץ נולד בשנת 1922 (בקירוב) בעיר צעדה, בירת צפון תימן. הוא היה בן לשושלת רבנים ידועה בצעדה וסביבותיה, שהאחרון שבהם היה סבו הרב (יחיא) יעבץ ששמו יצא לשם ולתהילה בכל צפון תימן כתלמיד חכמים גדול, וכבקיא בקבלה וברפואה טבעית.

כבר בצעירותו בלט בכישוריו המיוחדים והוא הוסמך ע"י סבו לרבנות לפני גיל עשרים. לאחר מות סבו (בשנת 1941) ולאחר מות אביו הרב יעקב התמנה לרבה של צעדה וסביבותיה. הוא היה גם שוחט, מוהל, סופר סת"ם ומלמד.

הרב ידע את השפה הערבית היטב וגם ידע את הקוראן (בעיקר לשם ודע מה שתשיב). הוא יצר קשרים עם רבים מראשי השלטון המוסלמי בצפון תימן, והוא ניצל קשרים אלו לטובת אחיו היהודים שרבים מהם פנו אליו כדי שיסייע בידם בפני השלטונות.

משהגיעה בשורת הגאולה הרב נרתם במלוא כוח כדי לשכנע את היהודים מצעדה וסביבותיה למכור את רכושם ולעלות לארץ ישראל. הרב ואלו שיצאו עמו ארוך הגיעו אל מחנה העולים "גאולה" הקרוי "מחנה חאשד", ולאחר שהות של חודשים אחדים עלו לארץ. הרב התיישב במחנה העולים בראש העין, שם היה פעיל ציבור וכיהן גם כראש המועצה הדתית. בשנת 1959 נשלח הרב ע"י הסוכנות היהודית לתימן כדי להשפיע על היהודים הנותרים בתימן לעלות לארץ, ואת זאת עשה בשמחה, שליחות שנשאה פרי.

בשנת 1960 נתמנה לרבה של קרית עקרון, ונשא בתפקיד זה עד לכתו לעולמו. לרב היה כושר ביטוי מיוחד, לשונו עשירה, וסגנונו מושך את הלבבות. הוא היה סקרן וחוקר בעל אופקים רחבים, ציוני ברמח אבריו שאת הקיצוניות הרחיק מעליו. יצויין כי היה תלמידו של הרב דוד צדוק הלוי, הרב הראשון של קרית עקרון, ואף הוסמך על ידו.

הרב חיבר את הספרים הבאים: "אפיקי מים" (שני כרכים הכוללים פירושים וחידושים על התורה), "שפתי ישנים" (על הלכות שחיטה וטריפות, "דרכי נועם" (שאלות ותשובות בכל חלקי השולחן ערוך), ו"יהודי צעדה וסביבותיה" (מחיי היהודים בצעדה ובצפון תימן).

הלך לעולמו בי"ב שבט תשע"א (17.1.2011).