הרב שלמה קורח זצ"ל 

  

נולד ביום י"ז כסליו בשנת ה'תרצ"ו (למניינם 1935)בעיר צנעא בירת תימן, לאביו רבי יחיא זצ"ל, בנו של הגאון רבינו עמרם קורח זצוק"ל רבה האחרון של תימן ובעל סערת תימן, ונכדו של הגאון רבינו יחיא קורח זצוק"ל בעל משכיל דורש ומרפא לשון.

על ברכיו של זקנו הגדול נתחנך וספג תורה ויראה. כאשר חלה בילדותו, והגיע עד שערי מוות, מחמת קשריו של הסב עם בית המלוכה בתימן, עלה בידו להביא רופא מיוחד שיבדוק את מצבו, וכך השתלשל המעשה עד שבסופו של דבר החלים וחזר לאיתנו. באותה עת, כאשר נראה היה בתחילה שאפסה תקווה מרפואתו של הילד והרופאים שטיפלו בו הרימו ידים מלרפאותו, שמעה זאת זקנתו הצדקנית, אשת מהר"י קורח בעל 'משכיל דורש' זצ"ל, קראה בקריאה נרגשת: "חס ושלום, הוא עוד יחיה שנים רבות, ועתיד להיות גדול בישראל!".

בשנת ה'תש"י עלה עם אביו וסבו לארץ ישראל, ועמם קבע את מושבו בירושלים עיה"ק. בד בבד, זמן קצר ממש לאחר עלייתו ארצה, נכנס ללמוד בישיבת 'מקור חיים', בראשות הגאון רבי ברוך יצחק לוין זצ"ל, ושם שקד על תלמודו בשקידה עצומה ללא הפוגות. חבריו מאותה תקופה מספרים בערגה, כי מחמת שקידתו העצומה של הגאון זצ"ל לילות כימים, אירע ונפל למשכב, כשראה זאת ראש הישיבה גער בו ואמר לו, "עליך להקדיש זמן גם לצורך מנוחת הגוף, כדי שתוכל ללמוד תורה בהרחבת הדעת". יש לציין, כי ישיבת מקור חיים נתמכה רבות על ידי מרן החזון איש זצ"ל, והוא אף העניק לראש הישיבה ממון בכדי לרכוש מיטת קומתיים, בעבור הגאון רבינו זצ"ל, ובה ישן גם הגר"ש גריידי שליט"א ראש השוחטים בירושלים. לאחר מכן למד בישיבת 'אור ישראל' בפתח תקוה, אצל הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל, לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת פוניבז' בבני ברק, בה יצק מים אצל מרן הגרי"ש כהנמן זצ"ל, הרב מפוניבז'.

בתקופה זו, אשר הייתה תקופה קשה מאד מבחינה רוחנית לעולי תימן לאחר עלייתם ארצה, מסר הגאון זצ"ל את נפשו למען עולי תימן במחנות, ויחד עם ידידיו מאותה תקופה כיתת את רגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר, לחלץ נערים רכים מן המפולת הרוחנית ששררה באותו הזמן, ולהביאם לחסות תחת כנפי השכינה. כמו כן, באותם ימים הוקם ארגון בני הישיבות יוצאי תימן, כשהגאון זצ"ל עומד בראשו, כאשר מטרתו המוצהרת היא לרומם את קרנם של בני הישיבות, ובכך להשפיע רבות על יוצאי תימן, כדי שיכניסו את בניהם לישיבות קדושות. כחלק מפעילות הארגון היה יוצא לאור מדי תקופה בטאון 'המסילה', אשר בו היה מובאים דברי גדולי ורבני עדת תימן זצוק"ל, לצד אברכים וצורבים צעירים, ושם היה כותב הגאון זצ"ל מאמרי מוסר הגות ומחשבה אשר גרמו לרבים מבני העדה להכניס את בניהם לישיבות הקדושות. רבים רבים מבני התורה מעדת תימן המעטירה חייבים לו את חייהם הרוחניים, באשר הוא זה שהחזיר עטרה ליושנה, עטרת תפארת גולת יהדות תימן.

לימים, בשנת ה'תש"ך נסע ללמוד בישיבת לייקווד, שם יצק מים אצל רבו המובהק, מרן הגר"א קוטלר זצ"ל, אשר קירבו אליו קרבה יתירה, ועד סוף ימיו היו שיחותיו ואמרותיו שגורות בפי רבינו זצ"ל. לאחר נישואיו לרבנית הצדקנית מרת אסתר ע"ה (אשר נפטרה לאחר מחלה קשה בדמי ימיה), למד בכולל פוניבז', עד שנתמנה לחבר הרבנות בבני ברק, ולאחר מכן כרבה הראשי של העיר. כל חייו עמל בתורה עד כלות הכוחות ממש, וסיפורים רבים מתהלכים סביב דמותו רבת האנפין, ענוותנותו המיוחדת, חריפותו גאונתו ושליטתו בכל חלקי התורה, בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, בנגלה ובנסתר.

חיבורים רבים בכל חלקי התורה חיבר הגאון זצ"ל בימי חייו, כאשר בפרט היה מן הראשונים שעמדו לבאר ולברר את מנהגי תימן בשפה ברורה ובנעימה ולקבצם יחד, וזאת עשה בסדרת ספריו הבהירים עריכת שלחן י"ג חלקים. כן הוציא לאור את החיבורים שפת מלך על הרמב"ם ו' חלקים, שו"ת תשובה כהלכה, זאת אמונתי, בסוד ישרים, חיי ברכה על ספר תהלים, ועמך כולם צדיקים, ראשית דעת, חכמת הנפש, רוח טהרה על משניות טהרות. יש לציין כי כפי שמסרו בני משפחתו, סדרת ספרים שלימה נמצאת ממש על מכבש הדפוס, זאת מלבד כתבים רבים שהשאיר בכל מקצועות התורה.

בחודשים האחרונים חלה הרב ונתייסר ביסורים קשים ומרים, אך קיבל את יסוריו הנוראים באמונה טהורה ללא אומר וללא דברים, עד שנתבקש לישיבה של מעלה ביום המר והנמהר, יום שני י"ג מרחשון תשע"ט (למניינם 24.10.2018).

אשכבתיה דרבי, הלווייתו הגדולה, יצאה מבית מדרשו בבני ברק, ובה קוננו בבכי מר גדולי רבני יהדות תימן שליט"א על הסתלקותו של הגדול שבחבורה. לאחר מכן יצא מסע הלוויה לירושלים, לבית החיים סנהדריה, ולאחר הספדים נוספים נטמן לצד זקנו הגדול. בפטירתו נגדע שריד לדור דעה, שהנחיל מנוגה אורם של גדולי הדור הקודם לדורנו אנו.