טלית קדמונים של בני תימן – הַ'שַמְלֵה'

פורסם בהצופה ח' אלול תש"ס לזכר כמה"ר יוסף קאפח נ"ע  – מאת פרופ' יהודה רצהבי ז"ל   –  באדיבות "נוסח תימן"

תרבות החיים של בני תימן מצוינת בקדמותה. הבוחן אותה ימצא שיותר משהיא תימנית היא יהודית קדומה המייצגת את תרבות אבותינו בתקופת המקרא, המשנה והתלמוד. הדבר ניכר בעיקר בהליכות-החיים של לבוש ומזון. גרמו לכך שלושה דברים: בידודם הגיאוגרפי בפינת חצי האי הערבי, התרחקותם היתירה מן הגויים, ובעיקר מידת השמרנות הטבועה באופיים.

כדוגמה נציג ברשימה זו את טליתם של בני תימן בגולה תוך השוואה לטלית היהודית כפי שהיא מתוארת בספרות חכמים.

כתבניתה אינה נבדלת מן הטלית של ימינו זולתי שהיא מוארכת במקצת. היא עשויה צמר גס שחור, ונקראת בפיהם 'שמלה' על שם שהיא עוטפת כמעט את כל הגוף. היהודי מתעטף בה יומם ולילה, ואינה משה מעליו כלל. אין בה מן הקדושה ודינה כבגד חולין לכל דבר. בחורף עוטף בה הלובש את גופו והיא משמשת לו מעין מעיל. בקיץ, בשל החום, הוא מקפלה וטוענה על כתפו. נזדמן לשוק וקנה שם פרי או מזון, הרי הוא צוררם בה וטוענם על כתיפו. בלילה, אם נצרך למצע, פורשה תחתיו. וכשאין לו במה להתכסות משמשת היא לו כשמיכה. המהדרין מתקינין לעצמם טלית דוגמתה, לשבת ומועד, מבד לבן גס, מעוטר בפסים צבעוניים. משהחלו עליות יהודי תימן לארץ ישראל, משנת תרמ"ב ואילך, נודעה להם טליתם ההדורה של בני ארץ ישראל. ואז, כל שיש לו קרוב או מכר בארץ ישראל היה מבקש ממנו לקנות לו 'טלית ירושלמית' (כך היה שמה בפיהם). בעיניהם לא היה כמוה להדר ותפארת, והיא נועדה לשבתות וחגים בלבד. במצב זה שהטלית צמודה תדיר לגוף, לא נצרך היהודי לטלית קטן, והוא לא נודע כלל במשכנות-תימן.

מן הראוי להעלות כאן את תיאור הטלית, כפי שראה אותה יעקב ספיר, שביקר בתימן בשנת תרי"א, על גבי יהודים בשוק. 'טלית עבה מאד שחורה מצויצת כפולה על כתפיהם מתחת למשאם, והציציות סרוחות על הארץ, כי היא כסותם ואדרתם' (מסע תימן, מהדורת א' יערי, ירושלים תשי"א, עמ' נג).

ומכאן למקבילות בספרות חכמים.

א. שנינו: 'שנים אוחזין בטלית, זה אומר אני מצאתיה וזה אמר אני מצאתיה' (בבא מציעא א א). זה מסתבר בימיהם שהילכו בשוק עטופים בטלית. וקורה שאדם מקפל טליתו ונותנה על כתיפו, ופעמים שהיא נשמטת מעליו מבלי שיחוש. בימינו שהטלית מקומה בבית או בבית-הכנסת אין הדבר סביר.

ב. סוחרי כסות היוצאים בטליתות מקופלות ומונחות על כתפיהן (שבת קמז א).

ג. במסכת מנחות (מא א) מסופר על קטינהא, שהיה מתעטף בסדין בקיץ ובסרבל בחורך, ושניהם פטורים ממצוות ציצית.

ד. אבא חלקיה, נכדו של חוני המעגל, נודע בחסידותו ובתומתו. מסופר עליו שחזר מעבודתו בשדה, והיה טעון עצים ומעדר על כתיפו האחת וטליתו על כתיפו השנייה. כששאלוהו לפשר מעשהו, שאינו טוען את המעדר והעצים על גבי הטלית בכתף אחת, השיב: 'טלית שאולה היתה. על מנת כך השאילוה לי ועל מנת כך לא השאילוה לי' (תענית כג ב).

ה. מעשה באדם אחד שנגנבה טליתו, והלך לקבול לדיין עליה, ומצאה פרושה על מיטתו (דברים רבה, פרשה ב).

ו. רב גידל, באחד ממאמריו, מזהיר את האדם מפני יוצאי ערים בבבל המפורסמים ברמאותם: גרשי נשקך-מנה שניך, פקודי ליוך-שנה אכסניא שלך (חולין קכז א).

ז. בזמן התלמוד היו אנשים שהתהדרו בטליתות גדולים. וכשהילכו היו ציציותיהם נגררות על הקרקע. והיה אדם אחד שכינוהו בן ציצית הכסת על שום שהיתה ציציתו נגררת על גבי כסתות (גיטין נו א).

כחפץ, שכרוכה בו מצוות ציצית ומלווה את היהודי תדיר, שימש במשא ומתן כחפץ קניין, במקום המנעל של זמן המקרא (רות ד ז). וכך כותב רב סעדיה: 'והקניין, בזמננו זה במקום הנעל בימי קדם. יתירה מזו, הוא נכבד ממנה כי הוא ראוי לזכירת כל המצוות' (ראה מהדורתי לפירושי רב סעדיה לספר שמות, ירושלים תשנ"ח, עמ' קיח, וכן בפירושו למשלי ו א).

מקבילות אלו מספרות חכמים שהעלינו, אינן אלא מועט מן המרובה. אבל דיין כדי להוכיח עד כמה היו יהודי תימן צמודים למסורת ראשונים עד הדור האחרון.

 

באדיבות "נוסח תימן"