מאמר "כי תבוא"
מאת: מנחם ב"ר רחמים צדוק
"אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם…וה' האמירך היום" [דברים כו יז ]
תרגם אונקלוס את הפסוק הזה בלשון של "חטיבה", "ית ה' חטבת יומא דין…וה' חטבך יומא דין"
אחדות ה' בפינו בכל יום פעמיים באהבה "שמע ישראל ה' אלוה-ינו ה' אחד", אחדות ה' בקרבנו בהשכיל אותו בדרך החקירה והדרישה כמאמר הכתוב בירמיה "הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי"… אחדות ה' בקרבנו באמונה תמימה שהוא מחדש בכל יום בטובו מעשה בראשית… הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד… אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוהיו… מדוע? כי אז הוא יהפוך אותנו לחטיבה אחת, ואין כוחנו אלא באחדותנו. אלא שאם נעיין בלשון התורה במילה "האמירך" או "האמרת" נגלה שהלשון מורה על גבהות וגדולה, כמו למשל ' היוקר האמיר' היינו הִמְרִיא, זִנֵּק, טס לְמַעֲלָה, נָסַק, עף לְמַעֲלָה. אם כן מה ראה אונקלוס לתרגם את המילה הזאת בלשון של חטיבה אחת? והתשובה לכך היא די ברורה ופשוטה- שאם אנו מייחדים את שמו של הקב"ה עלינו ולא סתם באמירת מילים בעלמא, אלא מתוך חקירה ודרישה בדרכי ה' יתברך, הרי שבכך אנו מרוממים אותו וממליכים אותו עלינו ובכך מתקדש שמו בעולם, פועל יוצא הוא שעם זה הקב"ה מבטיח לנו בתורה כאמור בפרשתנו, שהוא יגביה אותנו מעל כל האומות תוך כדי שאנו מאוחדים כחטיבה אחת. כששמו יתברך יאמיר על ידינו, שמינו וכוחנו כעם ה' יאמיר בכך.
רב נחמן בר יצחק התעניין מאוד מה כתוב בתפילין של הקב"ה? והשיב לו רב חייא בר אבין שכתוב בהן את הפסוק בדברי הימים "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". שאל רב נחמן את רב חייא, וכי הקב"ה משתבח בשבחם של ישראל? השיב לו רב חייא ואמר, כן… בוודאי… שכן כתיב את ה' האמרת היום… וה' האמירך היום… אמר הקב"ה לבניו, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר "שמע ישראל ה' אלו-הינו ה' אחד" אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". ולא עוד אלא שבשאר הבתים שיש בתפילין של ה', כתוב "או הנסה אלו-הים" מלשון נס להתנוסס גבוה מעל כולם, וכן כתוב " אשריך ישראל" כלומר שנהיה באושר על מה שבא בחלקנו כעם מאמינים בני מאמינים בישועתו יתברך, וכן כתוב בהם "ולתיתך עליון על כל הגויים". זאת אומרת שכל המשמעות של פרסום אחדותו יתברך בקרב באי עולם והשרשת האמונה במי שאמר והיה העולם מהווה ביטוי לאותה זרוע שאותה אנו מייחסים לבורא עולם, ועם אותה הזרוע הוציאנו ה' ממצרים להיות לו לעם סגולה בקרב הארץ. [ ברכות ו א ]
האם אנו קוראים את שמע בכל יום? האם את החלק שלנו אנו מקיימים בכך שאנו עושים את הקב"ה לחטיבה אחת בעולם כפי שדרש רב חייא? לכאורה התשובה היא, כן. כל שלומי אמוני ישראל הכשרים אומרים זאת כל יום פעמיים בוקר וערב [ להוציא את אלו שפרקו עול מלכות שמיים מעליהם שאינם בקטגוריה של אחדות ישראל, מפני שאחדות ישראל היא בשומרי הדת והמצוות בדווקא, והפורק עול הוא לא פונקציה לפירוד ומחלוקת בעם ישראל הכשרים, והראיה לכך שלמרות שפסל מיכה היה עימם בצאתם ממצרים לא מנע מהם הקב"ה את קריעת ים סוף, וכן אלו שחטאו בחטא העגל וכן הערב רב שהיה עמהם במדבר לא מנע מחז"ל לדרוש על דור המדבר את הפסוק "כולך יפה רעייתי ומום אין בך"] אם כן מדוע לא מתקיימת הבטחתו של הקב"ה עלינו "אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם"? מדוע אנו עדיין מפולגים בקרב הציבור הדתי השומר תורה ומצוות? מדוע ישנם כאלו שרואים בי כמי שלא ניתן לצרפו למניין על אף שאני והם מניחים בדיוק את אותן תפילין של ראש ושל יד? מדוע ישנם הפוסלים אותי מלבוא בקשרי חיתון על אף שאני מקיים בדיוק את אותן המצוות שהם מקיימים? את אותה הסוכה…את אותו השופר… את אתה הציצית… את אותן הברכות מתחת לחופה… את אותה המצה הנאכלת בפסח ואף את אותה ההגדה… ואם תרצו אז גם את אותו נוסח התפילה? מה זו הסלידה הזו? מה זה הקיטוב הזה עד כדי הלשנה על נער בן 13 שנה שהוא יתום ולמוסרו למלתעות האסלאם בהתאם לחוק האומר שכל מי שהתייתם מהוריו, יש לאסלם אותו וכל זה רק בגלל דעותיו או דעות אבותיו וכמעשה שהיה… [ חוק שהיה בתימן " גזירת היתומים" ] התשובה לכל אלו השאלות היא- אנו רק מדקלמים את "שמע" מבלי היכולת להשכיל את המשמעות האמתית של ייחוד ה' בעולם, הדמיונות גוברים על החלק ההוגה שבנו, ישנם כאלו שבדמיונם המשונה רואים באל כמקור להצלחה וישועה כאילו שהוא עובד אצלם. שאלתי לא פעם אחת אנשים מסוימים 'מדוע אתה מתפלל'? והשיבו לי 'שאם אני מתפלל אליו, זה עושה לו טוב וממילא הוא גם ייטיב לי'… אמירה הנובעת מחשיבה כזאת אינה מייחדת את ה' בעולם, אלא בדיוק להיפך, מחללת אותו ומרבה מחלוקת בישראל ודוחקת רגלי השכינה מתוכנו, כשאותן הדמיונות הרווחות בתוכנו ירוסנו סוף סוף ע"י השכל הפועל בעולם ותרבה הדעה בארץ וייחדו את שמו יתברך באמת, או אז תתקיים בנו ההבטחה של הקב"ה "אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם" ותשרה השכינה בעם ישראל והשלום והאמת אהבו.
