לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי י"ט אייר תשע"ח
מסכת זבחים דף כ"א
דף כ"א ע"א
בגמרא נסתפקו במי שקידש ידיו ורגליו בתוך כיור – אם 'ממנו' אמרה תורה ולא בתוכו, או אפילו בתוכו. ואין ראיה מהדין שטבל במי מערה ועבד שעבודתו פסולה, ומשמע שמי כיור דומיא דמי מערה עבודתו כשרה, כי החידוש הוא שלא נכשיר טבילת ידיו ורגליו ממה שמועיל בהם טבילה לכל גופו.
אמוראים נחלקו אימתי נפסלים מי כיור בלינה:
לרבי חייא בר יוסף – לעבודת מתירין נפסלים כמתירין והיינו בשקיעת החמה, ולאברים שעבודתם בלילה נפסלים כאברים והיינו בעלות השחר.
לרב חסדא – גם למתירין אין נפסלים אלא בעלות השחר (כאיברים).
לרבי יוחנן – סובר כרב חסדא, אלא שנחלק עליו בזה שסובר שחכמים תיקנו מצות 'שיקוע', והיינו שלא להעלות הכיור משיקועו כל הלילה, שמא לא יהא שקוע בעמוד השחר ויפסלו מימיו לעבודת מחר, והמוציאו לצורך רחיצה לעבודת תרומת הדשן צריך לחזור ולשקעו מיד. ולרב חסדא אין מצות שיקועו אלא סמוך לזמן פסולו קודם עמוד השחר.
לרבי יוחנן קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אין צריך לקדש, שכבר קידש מתחילת עבודה – לרבא דבריו כר"א ברבי שמעון שלינה אינה פוסלת, ומשום כך לא פירש שצריך לחזור ולשקע את הכיור שלא יפסל בעמוד השחר. ולאביי רבי היא, וצריך לחזור ולשקע אותו לאחר שקידש ידיו כדי שלא יפסל בעמוד השחר כנ"ל.
דף כ"א ע"ב
מי שזכה בתרומת הדשן – כשהיה נכנס לעזרה לקדש ידיו ורגליו, לא היה מכניס בידו נר או אבוקה אלא מהלך לאור המערכה, ולא היו רואין אותו אחיו הכהנים שהיו בבית מוקד, עד ששומעים קול של עץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, ואומרים הגיע עת קידוש ידים ורגלים מן הכיור. לרב חייא (ורבי יוחנן) שהיה הכיור משוקע מבערב, היו שומעים כשמעלהו. ולרב חסדא היה משקעו בגלגל כדי שישמעו את קולו ויבואו לפייס, ואע"פ ש'גביני' היה מכריז, עשו שתי היכרים לדבר, ומי ששמע מזה יבוא, ומי ששמע מזה יבוא.
*************
שבת קודש כ' אייר תשע"ח
מסכת זבחים דף כ"ב
דף כ"ב ע"א
כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו אין מקדשין בו – שנאמר 'ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו'. ואם קודח דופנו של כיור ותוחב בתוכו כלי קטן ומקצתו לחוץ ויונק מימי הכיור ומוציא, מקדש בין אם שיש בכלי רביעית בין אם אין בו רביעית, ובלבד שיהיה כלי שרת, אבל לא כלי חול. שנאמר 'ירחצו' לרבות כלי שרת, 'ממנו' למעט כלי חול. ואין לומר להיפך, שמרבין כלי שרת שנמשח כמוהו ולא כלי חול שאין נמשח כמוהו.
כנו של כיור אינו מקדש אע"פ שנמשח עמו – שנאמר 'כיור נחשת וכנו נחשת', לנחשת הקשתיו ולא לדבר אחר.
כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור – כגון נתן סאה של משקין הפסולים למקוה, ונטל סאה מן התערובת שהוא כשר עד רובו, אבל אם נתן לרביעית מים של נטילת ידים רובע רביעית של משקין ונטל רובע, אינו משלים לרביעית ופסולים לנטילת ידים.
טיט הנדוק (שראוי להריקו מכלי אל כלי) – אם פרה שוחה ושותה ממנו, כשרים למקוה ולרביעית, ואם לאו פסולים.
כל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו – ולפיכך מטבילין בעינו של דג גדול. וכן יבחושין אדומים אפילו אם כל המקוה נעשה מהם, כשר.
מקוה שקדח בדופנו כשיעור רביעית והמים נמשכין שם – מטבילים בו מחטין וצינוריות, הואיל ובאים מהכשירו של מקוה.
מי כיור – לרבי ישמעאל מי מעין הם, ולחכמים שאר מימות הן. ולדבריהם אמר ריש לקיש שמי מקוה כשירים למי כיור, אע"פ שאינם מים חיים.
והקרב והכרעים ירחץ 'במים' – ולא ביין, ולא במזוג (יין ומים מזוגים). 'במים' לרבות שאר מים (מכונסים) וק"ו למים חיים שראויים למי כיור (לרבי ישמעאל). אבל לא במי כיור ממש שהם קדושים, וצריך מים שאין להם שם לווי.
דף כ"ב ע"ב
ערל לא יעבוד עבודה – ודבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו 'כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי'. ומחלל עבודה, שנאמר 'בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחלל את ביתי'.
'בן נכר' זה 'ערל לב' – שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ולא נכרי.
*************
