לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי כ"ד אדר א' תשע"ט
מסכת חולין דף צ"ד
דף צ"ד ע"א
במקום שכל הטבחים ישראלים, ואין מכריזין כשנפלה טריפה באיטליז, אסור לקנות בשר מן הגוי, שמא מכרו לו הטבחים טריפה ואין אנו יודעים אם באת היום טריפה לידם. ובמקום שמכריזין, מותר לקנות בשר מן הגוי, שאין לחוש לטריפה כיון שלא הכריזו היום שבאת טריפה לידם.
שולח אדם ירך לעובד כוכבים שגיד הנשה בתוכה ואין חוששין שמא יחזור וימכרנה לישראל ויאכלנה בגידה, דכיון דשלימה היא מקומו של גיד הנשה היה ניכר אם נחטט הימנה, והלוקח מבין שלא ניטל, ונוטלו. אבל חתוכה לא ישלח לו אם לא ניטל גידה, שהלוקחה מן הגוי סובר שניטל גידה ואוכלה. יש מעמידין דין זה במקום שמכריזין, ואין לחוש כששולח לו שלימה שמא יחתכנה הגוי וימכרנה לישראל, שחיתוכו של הגוי בירך ניכרת. ויש מעמידין דין זה במקום שאין מכריזין, ואע"פ שבין כך אסור לקנות מגוי אין שולחין לו ירך חתוכה, גזירה שמא יתננה לו בפני ישראל אחר, או משום שגונב את דעתו של גוי, שסבור שישראל זה אוהבו מאד שתקנה וטרח ליטול גידה עד שנראית לעצמו, ואח"כ נתנה לו, ונמצא מחזיק לו טובה חנם.
אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של גוי.
שמואל הקפיד על משמשו שנתן שכר לבעל מעבורת תרנגולת טריפה בחזקת שחוטה, וי"א שהשקה לו יין מזוג בחזקת יין חי. ומכאן למדנו ששמואל סובר שאסור לגנוב דעתו של גוי. וי"א שאין מזה ראיה, שהקפידא היתה על שהשהה אצלו איסור עד הנה, ולסובר שהשקה לו יין משום שציווה לו להשקותו 'אנפקא' שמשמעו חי, ועבר על דבריו.
אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות המכורות לחנוני, אא"כ הודיעו. ולא יאמר לו סוך שמן מפך ריקן, ואם בשביל כבודו של אורח, להודיע לבריות שחביב הוא עליו, מותר.
עולא פתח לרבי יהודה חביות המכורות לחנוני – י"א שהודיעו, וי"א שחביב עליו, והיה פותח לו גם אם לא היו מכורות.
לא ילך אדם לבית האבל ובידו לגין המתקשקש (שהוא חסר, והלה סבור שהוא מלא), ולא ימלאנו מים מפני שמתעהו. ואם יש שם רבים, ומתכוין להחשיב את האבל בעיניהם, מותר.
לא ימכור אדם לחבירו סנדל של עור בהמה שמתה בכלל של חיה שחוטה מפני ב' דברים: א' מפני שמתעהו, שאין עורה חזק כשל בריאה שחוטה, וא' מפני הסכנה, שמא מחמת נשיכת נחש מתה והארס נבלע בעור.
לא ישגר אדם לחבירו חבית של יין ושמן צף על פיה – כסבור שהכל שמן ומזמן עליו אורחים. מעשה באחד ששיגר לחבירו חבית של יין ושמן צף על פיה והלך וזימן עליה אורחין ומצאה שהיא של יין וחנק את עצמו.
אין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעה"ב אא"כ נטלו רשות מבעה"ב. ועל דבר זה נהרגו ג' נפשות מישראל, שמעשה באחד שזמן ג' אורחין בשני בצורת ולא היה לו להניח לפניהם אלא כשלש ביצים, בא בנו של בעה"ב נתן לו אחד מהן חלקו, וכן שני ושלישי, מצאו אביו שסוגר א' בפיו ושתים בידו, חבטו בקרקע ומת, ראתה אמו עלתה לגג ונפלה ומתה, אף הוא עלה לגג ונפל ומת.
דף צ"ד ע"ב
השולח ירך לחבירו שלימה אינו צריך שיטול הימנה גיד הנשה, חתוכה צריך ליטול הימנה גיד הנשה. ובגוי, בין חתוכה ובין שלימה א"צ ליטול הימנה גיד הנשה. ומפני ב' דברים אמרו אין מוכרין נבילות וטרפות לעובד כוכבים, אחד מפני שמתעהו, ואחד שמא יחזור וימכרנה לישראל אחר. ולא יאמר אדם לגוי קח לי בדינר זה בשר מפני ב' דברים, אחד מפני האנסין שמעכבין הדינר בידם, ואחד שמא מוכרין לו נבלות וטרפות.
ונחלקו אמוראים באיזה אופן איירי ברייתא זו: לאביי – רישא וסיפא במקום שאין מכריזין, כי במקום שמכריזין אסור למכור חתוכה לגוי אם לא נטל ממנה גיד הנשה, שמא יקנו ממנו. וכן בסיפא שחששו שמא מוכרין לגוי נבלות וטריפות, הרי במקום שמכריזין היו מכריזין אם מכרו לו טריפה. ומציעתא איירי במקום שמכריזין, שאמרו שמא יחזור וימכרנה לישראל אחר, ואם הוא במקום שאין מכריזין לא יקנו ממנו. לרבא – כולה במקום שמכריזין, ורישא וסיפא איירי כשהכריזו, ומציעתא כשלא הכריזו. לרב אשי כולה במקום שאין מכריזין – ובמציעתא חוששין שמא ימכרנה בפני ישראל.
במקום שמכריזין אומרים: נפל בישרא לבני חילא (בא לידינו בשר לעובדי כוכבים). אבל אין אומרים נפל טריפה, לפי שלא יקנו. ולא נחשב שמטעין אותם, שהם מטעין את עצמן שאין שואלין אם טריפה אם כשירה היא.
וכן מי שמטעה את עצמו שחבירו עשה לו טובה, אין חבירו צריך להודיעו שלא עשאה בשבילו. כמו מר זוטרא בריה דרב נחמן שהלך מסיכרא לבי מחוזא, ופגע ברבא ורב ספרא שהלכו לסכרא, וסבר שלקראתו יצאו, אמר להן לא היה לכם לטרוח כל כך, וא"ל רב ספרא לא ידענו שרבינו בא, ואילו ידענו היינו יוצאים יותר. ואמר לו רבא שלא היה צריך לומר לו כן, כיון שהטעה את עצמו.
*************
שבת קודש כ"ה אדר א' תשע"ט
מסכת חולין דף צ"ה
דף צ"ה ע"א
מקולין העומדים בעיר, וטבחי ישראל מתעסקין בהם – בשר הנמצא ביד עובד כוכבים מותר. ואם ידוע שאחד מן הטבחים מכר טריפה לגוי, י"א שעדיין הולכין אחר רוב טבחי ישראל ומותר לקנות מן העובד כוכבים. וי"א שמאחר שאתחזק איסורא, יש לחוש שמכר ממנה הרבה לעובדי כוכבים. ואם טבח אמר לחבירו שקנה מן הגוי שטריפה מכר לו כדי לצערו, אין חוששין לדבריו ומותר לקנות מהן.
בשר כיון שנתעלם מן העין – לרב אסור, שמא נתחלף בנבלה. ואם היתה בחזקת המשתמר, כגון שנמצא ביד עובד כוכבים וטבחי ישראל, והוא לא שחטה, וטריפה לא מכרו לו, מותר.
תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה – ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח, ספקו אסור, שכל קבוע כמחצה על מחצה. ובנמצא ביד עובד כוכבים הלך אחר הרוב. אבל נמצא שלא ביד גוי, אסור לרב משום בשר שנתעלם מן העין.
עיר שישראל ועובדי כוכבים דרין בה, ומצא בה בשר (חי) – הלך אחר רוב טבחים, שאם רובן ישראל כשר. מצא בה בשר מבושל – הלך אחר רוב אוכלי בשר. וכגון שעומד ורואהו משעה שנפל מיד האדם, שלא ייאסר (לרב) משום בשר שנתעלם מן העין.
אברים שנמצאו בגבולין – מסתמא הם נבלות, שכן דרך לחתכה לאברים ולהשליכה לאשפה. נמצאו חתיכות, מותרות אם רוב טבחי ישראל, שמכיון שנחתכו לחתיכות מסתמא עומדים לאכילה – לרב מותרות משום נבילה ואינן מטמאות, ואין לוקין עליהם, אבל אסורות באכילה משום בשר שנתעלם מן העין. וללוי מותרות גם באכילה.
דף צ"ה ע"ב
רב אסר למי שרחץ ראש בהמה במים ונפל מידיו ומצא שנים, ומכאן למדנו שאוסר בשר שנתעלם מן העין. ואין זו ראיה לפי שהיה במקום שרוב השוחטים גויים הם, וכן משמע ממה שפירש רב הטעם לפי שהאיסור מצוי יותר.
רב – שאסר בשר שנתעלם מן העין – לא היה אוכל בשר רק אם לא היה מעלים עיניו ממנו משעת שחיטה, או כשהוא צרור וחתום, או שהיה בו סימן. וכמו שהיה עושה רבה ב"ר הונא שעשה לכל חתיכה שלשה קרנות.
כל נחש שאינו סומך עליו ממש כאליעזר עבד אברהם, שאם תשקני אדבר בה ואם לאו לא אדבר בה, וכיונתן בן שאול, שאם יאמרו אלינו עלו ועלינו, אינו נחש.
רב לא נהנה מסעודת הרשות.
רב היה בודק במעבורת, שאם היתה מזומנת לו היה הולך ואם לאו לא היה הולך. ושמואל היה בודק בספר, ורבי יוחנן היה בודק בתינוק, ששאלו פסוק שלמד.
רבי יוחנן כשהיה כותב שאלה או תשובה לרב היה כותב באגרתו לקדם רבינו שבבבל. כשנפטר רב, היה כותב לשמואל לקדם חבירינו שבבבל, שלח לו שמואל חשבון עיבור של ששים שנים, אמר חשבון בעלמא הוא ולא די בזה שאקראוהו רבי, שלח לו י"ג גמלים מיני ספק טריפות, אמר רבי יוחנן יש לי רב בבבל אלך לראותו, אמר לתינוק פסוק לי פסוקך, א"ל ושמואל מת, ובאמת לא מת, אלא כדי שלא יטרח רבי יוחנן הראו לו כן.
בית תינוק ואשה – אף על פי שאין נחש יש סימן. שאם הצליח שלש פעמים אחר שבנה בית או שנולד התינוק או שנשא אשה, סימן הוא שהולך ומצליח, ואם לא אל ירגיל לצאת יותר מדאי שיש לחוש שלא יצליח. ודווקא שלש פעמים, שנאמר 'יוסף איננו ושמעון איננו' הרי שתים, ואם 'את בנימין תקחו', מיד עלי היו כולנה ואין לך צרה שאינה עוברת עלי.
נתן בשר בחרוזין ונתעלם מן העין – הרי זה סימן.
רב כהנא התיר לרב נחמן מנהרדעא כבדים וכליות שהשליכו העורבים בערב יום הכיפורים, שביום זה רוב שוחטים ישראלים הם.
מי שנאבד לו בשר או תכלת, אע"פ שאין לו סימן, אם מכירו בטביעות עין מותר.
*************
