
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת סנהדרין דף ט׳
דף ט' – ע"א
התרו בה למלקות ולא למיתה שאינה נהרגת אלא לוקה. לרב אשי: נוקטים שלוקים על לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין. לרבי מאיר: הלכה כתנא קמא שמלקות נידון בשלשה, לחכמים: הלכה כרבי ישמעאל שנידון בעשרים ושלשה.
דרש רבי עקיבא 'על פי שנים עדים או שלשה עדים' – הוסיפה תורה 'או שלשה' להחמיר לעונש לעד השלישי כשני העדים הראשונים, וקל וחומר שישלם השם שכר למשתתף לעושה מצוה כעושה מצוה. ומה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול – העדות בטילה גם בשלשה כן, וגם מאה, שנאמר 'עדים'.
לרבינא, לרבי מאיר: הלכה כרבי יוסי, שבדיני ממונות אם נמצא אחד מהשלשה קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר, ובדיני נפשות, הגם שלא התרו השלישי, אם נמצא קרוב או פסול – העדות בטילה, ונידון בשלשה. לחכמים: הלכה כרבי, שבדיני נפשות ובדיני ממונות אם התרה הקרוב או פסול העדות בטילה, ואם שתק תתקיים העדות בשאר, ונידון בעשרים ושלשה.
דף ט' – ע"ב
לאיבעית אימא, התרו בה אחרים ולא העדים, לרבי מאיר: הלכה כרבי יוסי שאינו נהרג עד שיהיו פי שני העדים מתרים בו שנאמר 'על פי שנים עדים', ויש רק דיני ממונות בשלשה, לחכמים: נהרג בהתראת אחרים ובעשרים ושלשה .
לאיבעית אימא, הוכחשו העדים בבדיקות ולא בחקירות. רבי מאיר: סובר כבן זכאי שהכחשת הבדיקות הוא הכחשה ואינה נהרגת ויש כאן רק דיני ממונות בשלשה, חכמים: סוברים שאינה הכחשה (דלא רמו סהדי אדעתייהו לבדוק כל כך) ויש כאן דיני נפשות בעשרים ושלשה .
הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימו את עדי הבעל, עדי הבעל נהרגים ואינם משלמים ממון שקם ליה בדרבה מיניה. חזר והביא הבעל עדים והזימו את עדי האב, עדי האב נהרגים ומשלמים, שהמיתה משום עדים, והממון משום בעל, ואין בו דין קם ליה בדרבה מיניה.
האומר שפלוני רבעו לאונסו, הוא ואחר מצטרפים להורגו. אמר שרבעו לרצונו, לרב יוסף: רשע הוא ופסול לעדות. לרבא: אינו נאמן לפסול עצמו לעדות כי 'אדם קרוב הוא אצל עצמו' ואין אדם משים עצמו רשע, ומחלקים דיבורו להאמינו על חבירו.
***************
מכות, קידוש החודש , עיבור השנה,
דף י' – ע"א
האומר פלוני בא על אשתי, הוא ואחר מצטרפים להורגו אבל לא להורגה כי 'אדם קרוב הוא אצל אשתו', ומחלקים דיבורו.
עדים שהעידו בא פלוני על נערה המאורסה, נהרגים ואינם משלמים טובת הנאת הכתובה, שהרי לא הזכירו שם האשה. אם אמרו בת פלוני והוזמו – נהרגים ומשלמים ממון לאבי הנערה, שהרי הממון לאב ונפשות לבועל ולנערה.
עדים שהעידו פלוני רבע השור והוזמו, נהרגים ואינם משלמים דמי ממון השור, שלא יודעים איזהו. אם אמרו 'שור פלוני והוזמו' – נהרגים ומשלמים, שהרי הממון לבעל השור, ונפשות לפלוני הרובע.
האומר פלוני רבע שורי, הרובע והשור נהרגים, שאין אדם קרוב אצל ממונו [אם אמר שורו נרבע ולא אמר מי הרובע או לא היה עד אחר עמו, אסור לגבוה ומותר להדיוט].
עדים שהעידו באיש פלוני שהוא בן גרושה (או חלוצה) והוזמו, אינם נעשים כבני גרושה (או חלוצה) תחתיו רק לוקים, שנאמר 'והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע'. צדקת צדיק למה הוזכרה כאן, אלא עדים שהרשיעו צדיק והזימו והצדיקו עדים אחרונים את הצדיק הראשון והרשיעו את הרשע – העדים, ועל זה אמר 'והיה אם בן הכות הרשע' שלוקים. אבל מפסוק 'לא תענה' אינם לוקים, שהוא לאו שאין בו מעשה.
מכות, לתנא קמא: בשלשה, שנאמר 'ושפטום', והם שנים, ומאחר שאין בית דין שקול מוסיפים אחד, לרבי ישמעאל: בעשרים ושלשה, הטעם – לאביי: שנאמר בחייבי מיתות 'אשר הוא רשע למות', ונאמר במלקות 'והיה אם בן הכות הרשע', מה להלן בעשרים ושלשה אף כאן בעשרים ושלשה. לרבא: מלקות כמיתה, כיון שעבר על אזהרת בוראו ראוי למות, ומה שצריך אומדנא כמה יכול לקבל ולחיות, משום שנאמר 'ונקלה אחיך לעיניך' שצריך להיות אחיך חי לאחר שלקה.
אמדוהו לקבל עשרים, מלקין אותו י"ח, לפי שצריכות להיות מכות הראויות להשתלש, שתי ידות מאחוריו ושליש מלפניו.
דף י' – ע"ב
קידוש החודש [בשלשה].
א. לאביי: למשנה – שצריך לקדש ולומר מקודש החודש כל חודש.
ב. לרבא: המשנה כרבי אלעזר ברבי צדוק, שרק בחודש חסר שעבר וקבעו ראש חדש ביום השלושים – מקדשים אותו, ובחודש מלא – לא מקדשים, שכבר קדשוהו שמים.
ג. לרב נחמן: המשנה כשיטת פלימו, שבחודש מלא שעבר – מקדשים, אבל כשבא בזמנו ביום השלושים – לא מקדשים, וכיון שבא בזמנו אינו צריך חיזוק.
ד. לרב אשי, המשנה כרבי אלעזר, שבזמנו ושלא בזמנו – לא מקדשים, שנאמר 'וקדשתם את שנת החמשים שנה', שרק שנים אתה מקדש ולא חדשים.
כשרוצים לעבר החודש, לסתמא בגמרא – לא צריכים שלשה, שתלוי בחשבון, לרב אשי בפירוש משנתנו צריך שלשה.
כשמעברים החודש לא צריך לומר – 'מעובר החודש'.
עיבור השנה: לרבן שמעון בן גמליאל, מתחילים בשלשה. אחד אומר לשבת ולעיין אם צריך לעבר ושניים אומרים שלא לשבת – בטל דעת יחיד. אחד אומר שלא לשבת ושניים אומרים לשבת – מוסיפים שניים ונושאים ונותנים בדבר. שניים אומרים צריכה ושלשה אומרים אינה צריכה – בטלו דעת השנים. שניים אומרים אין צריך ושלשה אומרים צריכה – מוסיפים עוד שנים ומעברים. וטעם שצריך שלשה וחמשה ושבעה, או כנגד פסוקי ברכת כהנים, או כנגד שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך, ועיבור השנה מטכסיסי מלכות שמים הוא ליישב סדר השנים על מכונן.
************
עיבור השנה
דף י"א – ע"א
אין מעברים השנה אלא במזומנים לה על ידי הנשיא מבערב.
רבי חייא למד – מרבי מאיר, ורבי מאיר למד – משמואל הקטן, לייחס פגם ובושת לעצמם ולא לבייש אחר, ושמואל למד – משכניה בן יחיאל, אף שלא לקח אשה נכריה אמר אנחנו מעלנו. ושכניה למד – מיהושע: שאמר לו ה' 'חטא ישראל' שלא רצה השם לגלות מי חטא והכניס כל ישראל בכלל. או שלמד ממשה: שאמר לו ה' 'עד אנה מאנתם' ורק מקצת אנשים לקטו.
כשמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, אבל היו משתמשים בבת קול, ובעליית בית גוריה יצאתה בת קול ואמרה יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין הדור זכאי לכך, נתנו עיניהם בהלל, וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא. ובעליה ביבנה יצאתה אותה בת קול ונתנו עיניהם בשמואל, וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של הלל, ולפני מיתתו הוכיח, שאמר דברי נבואה שיהרגו את רבי שמעון ורבי ישמעאל בחרב וחבריהם בשאר מיתות, ושאר העם לביזה, וצרות גדולות יבואו, ועל יהודה בן בבא ביקשו להספיד כן אלא שאין מספידים על הרוגי מלכות.
אין מעברים השנה, אלא אם כן ירצה הנשיא, ואף למפרע.
אין מעברים השנה, אלא אם כן הייתה צריכה מפני הדרכים ומפני הגשרים שהתקלקלו בימי החורף ולא נתקנו. ומפני תנורי קרבן פסח שצולים בהם הקרבן פסח וצריכים שמש כדי שיתייבש. ומפני בני הגולה שעקרו ממקומם לעלות לרגל ואם לא יעברו לא יגיעו. אבל לא מפני השלג ולא מפני הצינה ולא מפני בני הגולה שלא עקרו ממקומם.
אין מעברים השנה לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים ולא מפני גוזלות שלא פירחו, כדי שיגדלו ויתאפשר להקריב, אבל עושים אותם סעד להצטרף לדבר שני שבשביל זה צריך לעבר השנה, כגון שלא בא זמן אביב.
עיבור השנה, אם רוצים עושים אותה כ"ט ימים, או שלושים יום.
דף י"א – ע"ב
שנה שלישית ושישית לשמיטה – זה זמן הביעור לכל מי ששיהה המעשרות, תרומה לכהן. ומעשר ראשון ללוי. ומעשר עני לעני. ובמעשר שני אם לא עלה לירושלים קודם הפסח מבער בערב פסח בכל מקום שהוא ומתוודה עליו.
רבן גמליאל כתב באגרת של עיבור השנה הלשון והוטב בפני ובפני חברי, ורבן שמעון בן גמליאל כתב רק והוטב בפני, אף שרבן גמליאל היה תקיף וזורק מרה בתלמידים ורבן שמעון בן גמליאל היה עניו. שמא כתב רבן גמליאל כן בלשון ענוה לאחר שעברוהו מנשיאותו.
על שלשה דברים מעברים השנה, אם לא בישלה התבואה שלא יהא פסח בחדש האביב. ועל פירות האילן אם יתאחר בישולם אחרי העצרת שהוא זמן הבאת ביכורים. ועל התקופה שיתאחר תקופת תשרי אחרי החג, או תקופת טבת שיתאחר עד ט"ז ניסן. אם יש שני סיבות מהםמעברים, ועל אחד מהם אין מעברים. ובזמן שאחד מהסיבה שעיברו הוא משום אביב כולם שמחים כיון שאין זמן איסור חדש ארוך עליהם שבין כך עדיין אינה התבואה ראויה. רשב"ג: אומר על התקופה. ואיבעיא, האם כוונתו שאם התקופה אחת מהסיבות שבשביל זה מעברים השנה כולם שמחים שלא יהיה גשום בזמן עלייה לרגל, או שעל התקופה לבד מעברים, תיקו.
מעברים השנה אם לא התבשל התבואה ולא הגיע אביב לשלשה ארצות, יהודה ועבר הירדן והגליל. וצריך שני הסיבות. ובזמן שיהודה אחת מהם ולא הבשילו בה פירותיה כולם שמחים, כי הרי מצוה מהמובחר שיביאו העומר מיהודה שקרוב. ואם בישל ביהודה ועיברו בשביל עבר הירדן והגליל, כשיגיע זמן העומר כבר התייבש תבואות שביהודה, וצריך שיהא רך ומלא, ולא יוכלו להביא מיהודה ורק משאר ארצות, ואנשי יהודה לא יוכלו לאכול מהתבואה החדשה עוד חודש.
אין מעברים השנה אלא ביהודה. ואם עיברו בגליל – לת"ק: מעוברת. לחנניה איש אונו: אינה מעוברת, שנאמר 'לשכנו תדרשו ובאת שמה' כל דרישה שאתה דורש לא יהא אלא בשכנו של מקום.
אין מעברים השנה ואין מקדשים החודש – אלא ביום. ואם עיברו או קידשו בלילה – אינה מעוברת ואינו מקודש, שנאמר 'תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו' איזה חג שהחודש מתכסה בו זה ראש השנה, ונאמר 'כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב', ומה משפט ביום אף קידוש החדש ביום.
**************
דף י"ב – ע"א
אין מעברים שנה בשני רעבון, לפי שנגמר התבואה וצריך לאכול מהחדש וירעבו. בימיאלישע היה שנת בצורת ונאמר 'ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים', ובעל שלישה קלה מכל ארץ ישראל לבשל פירותיה, והיה אחר העומר שנאמר 'תן לעם ויאכלו', ואפילו הכי רק שעורים ביכרו והתבשלו, שמפני שהיה שנת בצורת לא עיברה שכולם רצו לבית הגרנות.
אין יושבים לעיין ולומר תתעבר השנה לפני ראש השנה, כיון שישכחו ויזלזלו בחמץ, ואם עיברו אינה מעוברת. ומפני הדחק כגון שמא לא יהא בית דין מופלא סמוך לאדר או שיעכב מלך האדומי בידם, מעברים אותה ומודיעים לגולה מייד לאחר ראש השנה, ואף על פי כן אין מעברים רק חודש אדר. ואפשר לעיין מפני הדחק גם לפני ראש השנה ולא מגלים עד אחרי ראש השנה.
אין מעברים שנה מפני שנה הבאה שצריכה להתעבר רק שנה שצריכה תתעבר.
אין מעברים שלש שנים זה לאחר זה, שמשתנה השנים מתיקונם וניסן שלישי באמצע הקיץ. והקשה רבי שמעון, שהרי רבי עקיבא עיבר בבית האסורים שלש שנים, והשיבו, שכיון שהיה בקי בעיבור שנים ויוצא ליהרג ישבו עמו בית דין מפני הדחק לשלשה שנים וכל אחת לזמנה, ואחר כך עיברו כל אחת ואחת בזמנה.
אין מעברים שנה בשמיטה, שמאריכים איסור עבודת קרקע. ורגילים לעבר בערב שנתהשמיטה ולהוסיף חדש לעבודת קרקע. במוצאי שמיטה – לת"ק: אין מעברים שכלה הישן ומאריכים איסור החדש, וסברו שאין מביאים ירק מחוצה לארץ שחוששים שיביא עמה גוש מארץ העמים ויטמא בטומאת אוהל טהרות של ארץ ישראל. לבית רבן גמליאל: מעברים גם במוצאי שביעית, וסברו כרבותינו שהתירו להביא ירק מחוץ לארץ ואין חוששים לגושיהם.
דף י"ב – ע"ב
עיבור שנה מפני הטומאה (שנשיא חלה ודנו שימות לפני פסח או שרובם טמאים ואין אפר פרה)
א. לתנא קמא: לכתחילה אין מעברים, ואם עיברו מעוברת.
ב. לרבי יהודה: אינה מעוברת, שסובר טומאה הותרה בציבור ולא צריך לחזור ולעשות בטהרה.
ג. לרבי שמעון: מעברים לכתחילה.
חזקיה מלך יהודה עיבר השנה מפני טומאת עבודה זרה וביקש רחמים על עצמו
א. לרבי יהודה: משום שאין מעברים על הטומאה.
ב. לרבי שמעון: שאין מעברים אלא חודש אדר והוא עיבר ניסן בניסן, ואף שאין מעברים חודש ניסן שהרי נאמר 'החדש הזה לכם' זה ניסן ואין אחר ניסן, טעה בשיטת שמואל שסובר אין מעברים ביום ל' אדר הואיל וראוי להיות ניסן אילו היה חסר, וסובר שלא אומרים הואיל, ולבסוף הודה לשמואל וביקש רחמים.
ג. לרבי שמעון בן יהודה: שהיו מקצת ישראל טמאים ומקצת טהורים, ונשים השלימו לרוב טהורים וסובר נשים בראשון חובה, ולכן אמר שמיעוט הטמאים ידחו לפסח שני. ולבסוף סבר נשים בראשון רשות, ואם כן היו רוב טמאין ואין ציבור נדחה, ולכן ביקש רחמים.
ציץ מרצה על טומאת קדשים, לרבי שמעון: גם כשאינו על המצח, והראיה מכהן גדול ביום הכיפורים שאין הציץ על המצח ומרצה אם אירעה טומאה. לרבי יהודה: מרצה רק על המצח, וביום הכיפורים שכולו עבודת ציבור וטומאה הותרה בציבור.
אין מעברים השנה ביום ל' אדר – הואיל ואפשר לקבוע כבר ניסן. אין מקדשים אדר שני – הואיל וראוי להיות ניסן ואומרים בה זה ניסן ולא אחר, רק שותקים. אם עיברו ביום ל' או קידשו – לרבא: בטל העיבור, ששואלים בהלכות הפסח שלושים יום ואם יודיעו אחר כך שעיברו השנה לא יאמינו ויזלזלו בחמץ. לרב נחמן: מעובר ומקודש, כיון שיודעים שעיבור השנה תלוי בחשבון החמה והלבנה ויאמרו שלא גמרו לחשוב עד עכשיו.
***************