לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון ט"ז אדר תשפ"א
מסכת פסחים דף ק'
דף ק' ע"א
רבי יהודה האוסר לאכול בערבי שבתות ויו"ט מן המנחה ולמעלה, היינו סמוך למנחה. שהתמיד קרב בתשעה ומחצה, ואסור לאכול מתשע שעות שהוא חצי שעה סמוך למנחה.
התחיל סעודתו בהיתר בערב שבת ויו"ט (לרבי יהודה קודם המנחה, ולרבי יוסי בערב פסח קודם מנחה, ובערבי שבתות וימים טובים קודם שתחשך) והיה אוכל והולך עד שתחשך – לרבי יהודה צריך להפסיק סעודתו מיד כשיחשיך, ולעקור שולחנו ולקדש, ולרבי יוסי אין צריך להפסיק, אלא יגמור סעודתו ויברך ברכת המזון, ואח"כ מביא כוס שני לקידוש.
פסק הלכה בדין מי שהתחיל בהיתר – לרבי יוחנן או רבי יוסי בר חנינא, בערב פסח הלכה כרבי יהודה שמפסיקים, ובערב שבת הלכה כרבי יוסי שאין מפסיקים. לשמואל, בין בערב שבת ובין בערב פסח פורס מפה על המאכל ומקדש, וחוזר וגומר סעודתו.
דף ק' ע"ב
כשם שמפסיקים לקידוש (או בעקירת השולחן או בפריסת מפה – כל אחד כשיטתו) כך מפסיקים להבדלה, שאם היו מסובין בשבת עד הלילה מפסיקים אכילתם ומבדילים (וראה להלן דף ק"ה שיש חולקין שאין מפסיקים).
פורסים מפה על הלחם עד לאחר קידוש, כדי שתבוא הסעודה לכבוד שבת לאחר שכבר קידשוהו.
***************
יום שני י"ז אדר תשפ"א
מסכת פסחים דף ק"א
דף ק"א ע"א
מקדשים בליל שבת ויו"ט בבית הכנסת, כדי להוציא חובת קידוש לאורחים האוכלים בבית הכנסת.
שליח ציבור שמקדש בבהכ"נ ואינו אוכל שם – לרב יצא ידי קידוש, שלשיטתו אין צריך לקדש במקום סעודה. ומ"מ צריך לחזור ולקדש בביתו, כדי להוציא את בניו ובני ביתו, ולשמואל לא יצא ידי חובתו, שלשיטתו אין קידוש אלא במקום סעודה.
לשמואל אין קידוש אלא במקום סעודה, ואם לא אכל שם לא יצא ידי קידוש וצריך לחזור ולקדש, שנאמר 'וקראת לשבת עונג' שבמקום הקריאה שם תהא עונג, או משום שמכיון שקבעו קידוש על היין, מסתמא הוקבע על היין שבשעת הסעודה שהוא חשוב.
רבה היה נוהג כחומרי דרב ולא לקולא כשמואל, חוץ משלשה דברים שהיה מקיל כשמואל: א) מתירים ציצית מבגד לבגד. ב) מדליקים מנר חנוכה לנר אחרת של חנוכה. ג) הלכה כרבי שמעון שגורר אדם מטה כסא וספסל בשבת, לפי שאינו מתכוין לעשות חריץ.
דף ק"א ע"ב
בירך על היין במקום אחד ושינה את מקומו, לרב צריך לחזור ולברך שהוא היסח הדעת, ולפיכך ש"ץ שקידש בבית הכנסת אע"פ שדעתו לשתות יין בביתו חוזר ומברך. לרבי יוחנן אין צריך לחזור ולברך, ואין זה היסח הדעת כיון שדעתו לאכול ולשתות בביתו. ושיטתו איתותב מברייתא.
שינוי מקום לענין קידוש שלא במקום סעודה ולענין ברכת הנהנין – היינו בין מבית לבית ובין מאיגרא לארעא (וכן מחדר לחדר, אבל מפינה לפינה באותו חדר נחשב במקום סעודה. תוס').
שינוי יין – שהביאו לו יין מחבית אחרת וטעמו משונה מן הראשון, אין צריך לברך שנית על היין בורא פרי הגפן.
דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקום שאכלם, כגון שבעת המינים – לרב חסדא אם הלך באמצע אכילתו למקום אחר, א"צ לחזור ולברך ברכה ראשונה, שעל דעת קביעות הראשונה הלך לסיים שם סעודתו ולברך ברכה אחרונה על שתיהם, ורק דברים שאין טעונים ברכה אחרונה במקומן כגון מים או פירות, הוא דהוי היסח הדעת כששינה מקומו וצריך לברך עליו שוב ברכה ראשונה. ולרב ששת בין דברים הצריכים ברכה אחרונה במקומן ובין דברים שא"צ לברך במקומן, צריך לחזור ולברך עליהם ברכה ראשונה.
***************
יום שלישי י"ח אדר תשפ"א
מסכת פסחים דף ק"ב
דף ק"ב
בני חבורה שהיו מסובין לשתות ועקרו ממקומן לקראת חתן וכלה, כשהן יוצאין אין צריכים לברך ברכה אחרונה הואיל ועתידין לחזור, וכשהן חוזרין אין צריכים ברכה לפניה. לרב ששת דווקא כשיש שתי תנאים: א) שאכלו דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם, כגון שבעת המינים. ב) שהניחו שם זקן או חולה או מקצת חברים ודעתן לחזור אליהן. ולרב חסדא היינו דווקא לרבי יהודה, אבל לשיטת חכמים אפילו אם לא הניחו שם מקצת חברים, כל שהוא משבעת המינים א"צ לברך ברכה אחרונה כשהן יוצאים ולא לפניה כשהם חוזרים, ותניא כוותיה. ולרבי יוחנן – בשיטת חכמים – אין צריך לברך גם בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומן.
בני חבורה שהיו מסובין וקידש עליהן היום, לרבי יהודה מביאין לו כוס יין ואומר עליו קדושת היום, ומביאין כוס שני לברך עליו ברכת המזון, ומפסיק סעודתו (לגירסת תוס' מברך ברכת המזון על כוס ראשון, ומקדש על כוס שני), ולרבי יוסי אוכלין והולכין עד שתגמר סעודתן, וכשגמרו מברך ברכת המזון על כוס ראשון, ומקדש על כוס שני.
אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד – כגון קידוש ובהמ"ז – לפי שאין עושין מצוות חבילות חבילות דמיחזי עליו כמשאוי. ואם אין לו אלא כוס אחד, מותר. אבל קידוש והבדלה אומרים על כוס אחד (במוצ"ש שחל ביו"ט), ששניהם משום קדושת היום.
***************
