סקירת ההלכות הנצרכות לתענית תשעה באב שנדחה ליום ראשון
(על פי מנהג ק"ק תימן יע"א)
נסדר ונערך ע"י הגאון רבי אורן צדוק שליט"א ראש בית הוראה 'נזר ההוראה', ומרבני בית ההוראה 'המאורות'
מנהגי אבילות בשבת שחל בה תשעה באב
- אין נוהגים שום מנהגי אבילות בשבת שחל בה תשעה באב ונדחה ליום ראשון, אף לא אבילות בצנעא (שולחן ערוך סי' תקנ"ד סעיף י"ט), וכל שכן שמותר ללמוד תורה כרגיל, אף לאחר חצות יום השבת, וכן המנהג. ובני אשכנז נוהגים אבילות בצנעא בשבת זו.
להקדים תפילת מנחה
- יש להקדים את זמן תפילת מנחה של שבת, כדי שהציבור יוכלו בהתאם לכך לסעוד סעודה שלישית מוקדם. לאחר התפילה, מתפללי נוסח ה'שאמי' אין אומרים 'צדקתך'. אולם מתפללי נוסח ה'בלדי' אומרים אותו כבכל שבת.
עריכת סעודה שלישית
- סעודה שלישית של שבת זו היא הסעודה המפסקת, ואף בה אינו מראה כל סימני אבילות, אלא מעלה על שולחנו כסעודת שלמה בעת מלכותו, ואינו מחסר ממנה דבר. וצריך לזכור להתחיל אותה זמן ניכר ממה שרגיל לקיימה כל שבת, כדי שיסיימה קודם השקיעה, היות שמאז מתחילה התענית ונאסר באכילה שתיה ורחיצה וכו'.
סוף זמן אכילת סעודה שלישית
- אם גמר סעודתו זו מבעוד יום, ורוצה אחר כך עוד לאכול ולשתות עד השקיעה מותר לו, אפילו שלא התנה על כך מקודם. [ואף שבחול לכתחילה צריך להתנות, בשבת אין צורך. (שער הציון סי' תקנ"ג סק"ז)].
צורת עשיית מים אחרונים בסעודה זו
- מים אחרונים של סעודה זו, אם לא הספיק לעשותם קודם השקיעה, יכול לעשותם גם לאחריה, כיוון שאינו נוטל אלא עד סוף קשרי אצבעותיו, ואינה רחיצה של תענוג. אלא שיזהר שלא יעביר את הלחלוחית על שפתיו.
לקיחת כדורים להקלת הצום
- הנצרך ליקח כדורים להקלת צום, כגון מי שקשה עליו התענית מאוד או ילדים רכּים מעל גיל מצוות וכדו'. יראה להכינם לעצמו קודם השבת, היינו שיערבם במאכל או משקה (שולחן ערוך סי' שכ"ח סעיף כ"א), ויאכלנו בסעודה המפסקת. ואם לא עשה כן קודם השבת, יכול לסמוך על הפוסקים המתירים לבלען אף ביום השבת.
שטיפת כלים בשבת ובתשעה באב
- יש לידע שאסור לשטוף את כלי סעודת השבת, לא ביום השבת כיוון שהוא מכין מקדש לחול, ולא במוצאי שבת, כי נאסר במלאכה בתשעה באב, אולם להסיר את הלכלוך שנשאר עליהם ולא להדיחם לגמרי, אם מפריע לו הדבר מותר, כבכל שבת. ומחצות היום ואילך של תשעה באב נהגו להקל. ואם צריך להשתמש בכלים אלו כגון לחולה או לקטנים, פשוט שמותר לו להדיחן היטב. ואין לחוש בכל האופנים שמותר להרטבת הידיים, היות שאינה רחיצה של תענוג. והמחמיר על עצמו להדיחם עם כפפות, תע"ב. ויראו להקל מעליהם את הדחתם לגמרי, כגון שיאכלו בשבת זו בכלים ותבניות חד פעמיים.
חליצת מנעלים במוצאי שבת
- כיוון שמשקיעת החמה מתחילה התענית ונאסר בחמישה עינויים ובכללן נעילת מנעל עור. על כן יראה לחלוץ קודם לכן את מנעליו מעל רגליו להל'ך ברווחי'ם, מבלי שיהא נרגש שבעקבות התענית עושה כן, אלא נעשה הדבר לנוחיותו בלבד, כגון שהולך לשכב לנוח לאחר הסעודה. או שיסירם בעוד היום גדול וילבש תמורתם נעלי בית או יהלך יחף, כדרך שעושים רבים בהגיעם אל ביתם בכל ימות השנה, בפרט בימות הקיץ.
זמן החלפת בגדי שבת
- יכול להישאר לבוש בבגדי שבת, וכן לישב על הכסא עד מוצאי שבת. ואז יאמר 'ברוך המבדיל בין קדש לחול' בלא שם ומלכות, ואז יחליף בגדים אלו לבגדים רגילים של יום חול, וישב לארץ.
בגדים המותרים ללבישה בתשעה באב
- יש להעיר שבגדים אלו שלובשן בתשעה באב, לא יהיו בגדים מכובסים, אלא בגדים שכבר השתמש בהם מבעוד יום. ועל כן יראה קודם השבת להכין לעצמו בגדים, על ידי לבישתם לכל הפחות שעה, כדי שיוכל להשתמש בהם בתשעה באב. ואם לא הכין מבעוד יום יראה להסיר חידוש כיבוסן על ידי לכלוכן ברצפה וכדו'. וכן יש לְיַדֵעַ את בני ביתו שיאמרו קודם עשיית מלאכה, 'ברוך המבדיל בין קדש לחול' בלא שם ומלכות.
הכנה מקודש לחול
- המקדימים לבוא לבית כנסת מבעוד יום, לא ילבשו את נעלי תשעה באב אלא אם כן לא ניכר עליהם שהם של יום חול. וכמו"כ לא יביאו עמהם בזמן הזה סידורים של תשעה באב לבית כנסת, אלא אם כן יעיינו בהם בבית כנסת מבעוד יום.
הבדלה במוצאי התענית
- הבדלה במוצאי שבת נעשית רק בתפילת ערבית בברכת 'חונן הדעת' כרגיל בכל מוצאי שבת. ואת ההבדלה על הכוס עושים רק במוצאי התענית היינו ביום ראשון בלילה. ובשום אופן לא יעשה את ההבדלה ביום השבת מפלג המנחה, כיוון שנמצא מקבל על ידי כך התענית, וכיצד ישתה כעת מן הכוס.
טעה ולא הבדיל בתפילה
- טעה ולא הבדיל בתפילה אינו חוזר, וסומך על הבדלתו שיעשנה על הכוס ביום ראשון בלילה במוצאי התענית. (שולחן ערוך סי' רצ"ד סעיף ג'). ויאמר לאחר תפילתו 'ברוך המבדיל בין קדש לחול', כדי להתיר לו עשיית מלאכה.
ברכת מאורי האש במוצאי שבת
- ברכת הנר יברכנה במוצאי שבת בביהכנ"ס עם הציבור, קודם קריאת מגילת 'איכה'. וְיזכיר לבני ביתו שיברכוה בבית, לאחר שיאמרו 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' בלא שם ומלכות. ואם ישנו חשש שכחה, עדיף שיוציא את בני ביתו ידי חובה, קודם שיצא מביתו, ויתכוון לצאת בכך אף הוא. (ובכך יוצא גם ידי ספיקו של ביאור הלכה סי' רצ"ו ס"ח ד"ה לא יבדילו). וברכה זו יברכנה כשכולם יושבים על מקומותיהם. (יעויין שו"ת אורן של חכמים ח"ב סי' ט' הערה ז'). והנראה שעדיף שיעשה ברכה זו בביתו, כאשר ישנו חשש סביר שלא יוכל ליאות לאור הנר בבית כנסת (יעויין שו"ע סי' רח"צ סעיף ד'), הן מפאת ריחוק מקומו מן התיבה, הן מפאת ריבוי המתפללים. וכן מצד שהוא צריך לראות את השלהבת ממש (שם סעיף י"א), ובדרך כלל מנוע הוא מכך. ועל כן עדיף שיעשנה בביתו קודם לכתו לבית הכנסת, ויוציא אגב כך את בני ביתו.
הנצרך לאכול בתשעה באב
- הנצרך לאכול ביום תשעה באב, חייב לעשות הבדלה. ולא יאמר את הפסוקים שרגיל לאמרם בכל ימות השנה. ולכתחילה יעשנה על מיץ ענבים, ואם אינו יכול, יעשנה על חמר מדינה כגון בירה לבנה. ויברך ברכת הגפן (וברכת מאורי האש) וברכת המבדיל בלבד. וישתה מן הכוס לכל הפחות שיעור מלוא לוגמיו (יותר מ45 CC), ולכל היותר עד רביעית. ויראה להוציא בהבדלה זו את האחרים המתענים (וכבר לא יצטרכו להבדלה שנית במוצאי התענית). ואם החולה אינו יכול לעשות הבדלה, יעשה לו אדם אחר והוא ישתה מן הכוס בשיעור הנזכר. ואם חולה זה אינו צריך אלא רק לשתות מים בלבד, כגון חולה כליות וכדו', אינו עושה הבדלה כלל.
חולה הפטור מן התענית
- חולה שצריך לאכול בתשעה באב, יכול לעשות הבדלה כבר במוצאי שבת אף שיכול להתענות עד הבוקר, כמבואר בשו"ת כנה"ג (סי' ע"א) שהוא מקור הדין. שלא גזרו מעיקרה תענית לחולה שאין בו סכנה. אולם ראוי הוא שימתין מעט כפי יכולתו אם אינו צריך לאכול מיד במוצאי שבת, כדי שישתף עצמו באבלות הכלל.
דין בעל ברית בתשעה באב נדחה
- מנהגינו פשוט שבתענית תשעה באב דחוי, בעלי הברית מתענים כרגיל עד סיום התענית (פעולת צדיק ח"ג סי' קמ"ז).
דין מעוברות ומניקות בתשעה באב נדחה
- מעוברות ומניקות מתענות כרגיל אף בתשעה באב דחוי, ואם אינה חשה בטוב לא תתענה, אף בתשעה באב רגיל ולא דחוי. כדין חולה שאין בו סכנה שאינה צריכה להתענות וזה פשוט. ודרגה כזו לא היינו מתירים לאדם רגיל רק למעוברת.
הבדלה לילדים קטנים האוכלים בתענית
- ילדים קטנים שאוכלים בתענית, מנהג כל תפוצות ישראל, שאינם עושים הבדלה קודם שיאכלו. ואף שיש שהעירו שיצטרכו לעשות מדין חינוך, מכל מקום יש למנהג זה סמוכות מוצקות חזקות בהלכה, וכן הוא מנהגינו פשוט (יעויין בית יוסף סי' רס"ט ומגן אברהם שם. ובמש"כ בזה בשו"ת אורן של חכמים חלק שלישי).
הרחה בבשמים ושאילת שלום בתשעה באב
- אין מריחים בבשמים בתענית תשעה באב לא במוצאי שבת ולא בכל היום כולו (יעויין שו"ת אורן של חכמים ח"א סי' נ"א). ואין שואלים בשלום איש לרעהו, ואם שאלוהו לשלום יענהו בשפה רפה. ונהגו קדמונינו להיפרד איש מעל רעהו באמירת, 'תזכה לראות בנחמת ציון', ועונה לו 'ואתה תזכה לראות בנחמת ירושלים', וכיוצא בו. וכן ראוי לעשות, משום דרך ארץ, שלא להיפרד ללא אומר וללא דברים.
זמן קביעת תפילת ערבית
- ראוי שגַּבָּאֵי בית הכנסת יקבעו את זמן תפילת ערבית 10 דקות בערך לכל הפחות, לאחר יציאת השבת, כדי שיוכלו הציבור להתארגן בביתם ולבוא לבית הכנסת. וכמו"כ שיספיקו הם עצמם לסדר את בית הכנסת לאחר צאת השבת, להסיר הספסלים ולסדר תמורתם שטיחים ושרפרפים וכדו' לישיבת הציבור (שהרי בשבת אסור משום מכין מקדש לחול).
תאורה בבית הכנסת בתשעה באב
- בבית כנסת יש למעט מן התאורה הרגילה, ולהשאיר רק מעט אור כדי יכולת קריאת הקינות בלבד. [שולחן ערוך סי' תקנ"ט ס"ג, שתילי זיתים (סק"י), מהרי"ץ בעץ חיים (א.), וכתבו שכך המנהג].
אמירת ויהי נועם במוצאי שבת
- לאחר תפילת ערבית, מנהג ה'בלדי' לומר 'ויהי נועם, ואתה קדוש' כרגיל בכל מוצאי שבת. אולם ה'שאמי' אין אומרים 'ויהי נועם' אלא רק 'ואתה קדוש' בלבד.
צורת ישיבה על הארץ
- ביציאת השבת יושבים על גבי הארץ כאבלים, ויש המקילים לישב על שרפרף נמוך היינו פחות משלשה טפחים, ואף שאבותינו בתימן ישבו על גבי הקרקע (עם מחצלת מפסיקה בינתיים), אין בכך כדי ללמד שלא קיבלו הנהגה זו. שהרי אבלים יושבים לארץ ואף אנו כמותם ביום זה, ואם השתנתה צורת הישיבה בעלותם לארץ, מכל מקום הנהגת אבילות הנזכרת לא השתנתה, וכמעשה אבותינו בתחילה, כן מעשינו כעת. מי שנוסע ברכב או באוטובוס מותר לו לישב על הכסא, שאינה ישיבה של תענוג. וכן אדם הסובל מכאבי גב או פריצת דיסק וכדומה, פשוט שמותר לו לישב על גבי כסא כרגיל לו בשאר ימות השנה, ואף מתחילת התענית.
ישיבה על כסא ומטה בזמן מנחה
- המנהג שלא לישב על כסא או מטה הינו בכל מקום ולא רק בבית כנסת. ומזמן תפילת מנחה של התענית הסמוכה לשקיעה ואילך, מותרים לישב על גבי כסאות, והמיקל משעה ורביע קודם שקיעת החמה לישב על גבי כסא יש לו על מה לסמוך (עיין שו"ת אורן של חכמים ח"א סי' נ').
אמירת תפילת רחם
- תיקנו חכמים מעין המאורע בתשעה באב, והיא תפילת 'רחם' במקום ברכת 'תשכון בתוך ירושלים', ואומרה בכל תפילות תשעה באב, ערבית, שחרית, מנחה. ומנהג השאמי כמנהג ספרד לומר 'רחם' בתוך ברכת תשכון. ובני אשכנז אומרים אותה רק במנחה. וחולה שאינו מתענה אינו אומרה בברכת המזון, שלא נתקנה אלא בתפילה בלבד.
ברכת הנר
- בבית כנסת לאחר תפילת ערבית קודם שיאמר קינת 'למי אבכה' (תחילת הקינות) מברך על הנר ברכת מאורי האש. ויש להודיע לבני ביתו שיברכו אף הם על הנר. ועיין למעלה או' י"ד.
על היכלי אבכה
- בסיום הקינות אומרים את קינת 'על היכלי וכו'. וכדי לקיים את האמור בה, 'ולשממות ציון אשב בחושך', על כן מכבים כמעט לגמרי את תאורת בית הכנסת.
סיום התפילה
- לאחר סיום התפילה נפטרים לביתם מבלי אומר ודברים, לא מתכנסים לדבר איש את רעהו, אלא משמרים אבלותם על חרבן בית קדשינו ותפארתינו.
חולה שאין בו סכנה בתענית
- חולה שאין בו סכנה, פטור מתענית זו, כגון שנפל למשכב, היינו שמרוב חולשתו שתקפתו צריך לשכב במטה. וכן מי שיש לו כאבי ראש עזים (מיגרנה), שצריך לשכב במקום שקט (ולא כאבי ראש רגילים שיש לכל אדם המתענה). וכן מי שיש לו שפעת או דלקת במעיו, אנגינה ואולקוס וכדו', וכל שכן חולה כליות, סכרת (180 – 200 מיליגרם) או שעבר אירוע לבבי וכדו'. וכן מי שיש לו חולי נפשי אסור להם לצום וכו', וזה בין בתשעה באב שחל בזמנו ובין בתשעה באב דחוי, ובכל מקרה שיתייעץ עם רופא.
דין חלוש בתענית
- אדם חלש [שאינו חולה] שהורו לו הרופאים שאם לא יאכל יבוא לידי חולי, יאכל פחות פחות מכשיעור.
בליעת כדורים ושתיית מים פחות מכשיעור
- הצריך לבלוע כדורים ואינו יכול ללא מים [ואינו בגדר חולה שפטור מן התענית]. יגרגר בפיו רוק ויבלע באמצעותו את הכדורים. ואם אינו יכול, יעשה לעצמו תה חזק מאוד, שאינו ראוי לשתיה אלא מדוחק, ויבלע את הכדורים. ואם אינו יכול ישתה מים פחות פחות מכשיעור. וכן אנשים המצויים במקומות חמים ללא מזגן, כגון חיילים ויש חשש איבוד נוזלים, ישתו מים פחות מכשיעור. [ויעשו ככל יכולתם לא להכנס למצב זה].
אמירת עננו לחולה
- חולה אינו מזכיר עננו בתפילתו, אולם בתפילה מזכיר 'רחם' במקום תשכון. ואינו עולה לתורה, אלא אם כן בשני וחמישי בשחרית בלבד. ואם הוא כהן אינו נושא כפיו, אלא יצא לחוץ קודם ברכת כהנים.
ילדים בתענית בתשעה באב
- ילדים אפילו שהגיעו לגיל חינוך, פטורים מן התענית עד גיל מצוות, רק שלא יאכלו מעדנים. וכשבאים לבית הכנסת לא יאכלו במחיצת האנשים המתענים.
נטילת ידים שחרית תשעה באב
- בבוקר התענית נוטלים רק עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד (היינו האצבעות בלבד ללא כף היד), ומברך 'על נטילת ידים'. ולאחר שמנגבים אותם קלות, יראה שישאר על אצבעותיו רטיבות קלה, בשיעור טופח שלא על מנת להטפיח (ראה שיעורו בסמוך אות מ"א), ויעבירם על עפעפי עיניו. ואם יש לפלוף ושאר מותרות העין, יכול להסירם עם מעט מים, שרחיצה זו אינה לתענוג.
נטילת ידים לכהנים
- כהנים הנושאים כפיהם וכן חולים האוכלים בתענית, נוטלים ידיהם כרגיל, היינו עד סוף פרק הזרוע. וכן נוטלין מים אחרונים על סעודתם, עד סוף ראשי אצבעותיהם. היוצא מבית הכסא נוטל ידיו עד סוף ראשי אצבעותיו שלש פעמים לסירוגין, ומברך ברכת 'אשר יצר'. וכן כשרוצה להתפלל משום 'הכון לקראת אלוקיך'.
אמירת ברכות השחר בתשעה באב
- מנהג ה'שאמי' כמנהג בני ספרד, לברך את כל ברכות השחר בלא להשמיט שום ברכה מהם. אולם מנהג ה'בלדי' שמשמיטים מכלל הברכות, ברכת 'שעשה לי כל צרכי', ו'המעביר שינה'.
עשיית מלאכה בתשעה באב
- אין לעשות מלאכה בתשעה באב, וכל העושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה. גדר מלאכה שנאסרה, היא מלאכה שיש בה שהוי, אפילו לכתוב דבר מה. ואין לעסוק בה בתשעה באב משום היסח דעת מן האבלות. אולם מלאכה שאין בה שיהוי אפילו מועט, כגון הדלקת אור וכדו' מותרת. ונהגו בק"ק יהדות תימן להקל מחצות היום לעשות כל מלאכה.
עשיית מלאכת דבר האבד
- מלאכת דבר האבד מותר לעשותה בתשעה באב.
רחיצה בתשעה באב
- אף על פי שרחיצה נאסרה בתענית זו עד סוף היום ואפילו בקצה אצבעו הקטנה, [והמיקל בזה לרחוץ בשעת הנחמה הרי זה מנהג טעות וצריך להודיעו חומרת הדבר (עיין עץ חיים ל"ד:)]. מכל מקום הדברים אמורים רק ברחיצה לתענוג, ולכן נשים המדיחות כלים או המבשלות אחר חצות היום את הסעודה שלאחר הצום, או הרוחצות את הילדים, אין בדבר כל חשש אף אם באות במגע עם מים, כיוון שרחיצה זו אינה לתענוג, והעוטפת ידיה בכפפות תבוא עליה ברכת טוב. וכן אדם שהיה בבית הכסא ורוצה לרחוץ ידיו מלכלוך וכדו' רשאי לרחצן אפילו עם סבון, אולם יראה שהרחיצה תהא נקודתית למקום הלכלוך בלבד.
ניגוב במגבונים
- מותר לנגב בשרו במגבונים שאין בהם שיעור לחות של טופח על מנת להטפיח, כדי לרענן עצמו מקושי הצום. וכיצד יעשה, יסחט אותם מבעוד יום להמעיט את לחותם, ויתנם תוך שקית פתוחה לאידוי הנוזלים שבה, כך שתשאר בהם רטיבות מועטה. ושיעור הרטיבות המותרת כדי שלא יחשב כרחיצה, שאם ינגב בה ידיו, לא תעבור הלחות למקום אחר. (שולחן ערוך סי' תקנ"ד סעיף י"ד).
סיכה בשמן או במשחה
- סיכת בשרו בשמן או במשחה נאסרה, והיינו לתענוג בלבד. אולם אדם שיש לו יובש וחתכים בשפתיים, ורוצה למרוח משחה משום כאביו. וכן מי שיש לו חטטין בבשרו, וכן המורח משחה או שמן לרפואה וכדו', מותר לו למרוח כרגיל. אם יוצא ריח רע מגופו, מותר לו להתיז מי בושם באותו מקום, ואין לו לחוש לסיכה.
הבדלה במוצאי הצום
- מוצאי הצום היינו יום ראשון בערב, אינו מבדיל בתפילה, גם אם שכח אתמול להבדיל בה. ועושה הבדלה על הכוס ללא בשמים ונר, רק ברכת בורא פרי הגפן וברכת המבדיל בלבד. ויש להודיע זאת לכלל הציבור במוצאי הצום, היות שרבים שוכחים מלעשותה. ואם אמנם שכחו וכבר אכלו או שתו, להלכה למעשה לא יבדיל יותר, אלא אם כן שתה רק מים קודם ההבדלה, שאז יכולים לעשות את הבדלה עד יום רביעי.
ברכת לבנה
- עושים ברכת לבנה במוצאי התענית ברֹב עם.
| לשאלות בהלכה בכל שעות היממה בדיני תשעה באב נדחה חייגו כעת – 8416*
|
יהי רצון שנזכה לראות בנחמת ציון וירושלים, יבנה בית אפריון, אז נשמח בגילות
