
קריאת המגילה – הלכות
ברוב עם הדרת מלך
מצוה מן המובחר לקרוא את המגילה בציבור גדול ככל היותר, שנאמר (משלי יד כה): "ברוב עם הדרת מלך", שבזה מתהדר ומתגדל שמו יתברך, היאך ישראל מתקבצים ובאים בהמוניהם לפרסם את נסיו ונפלאותיו, שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. ומכל מקום אם בבית כנסת זה ישנם רעשים, ואינו יכול לשמוע את המגילה כראוי, ילך לבית כנסת אחר. (מט)
קריאה מדוקדקת
צריך לדקדק היטב בקריאת המגילה ובשמיעתה, לבל יאבד אפילו תיבה אחת. [ועל זה הליצו: "בלע מצה יצא, בלע מגילה לא יצא". (עט)] ולכן בבית כנסת שמרעישים באמירת 'המן', על החזן להמתין עד שיעבור הרעש, ולחזור על המילה שוב, כדי להוציא ידי חובה את אותם שלא שמעו כראוי. (עח, עט)
טעמים
לכתחילה צריך לקרוא את המגילה עם נגינת טעמי המקרא שלה. אולם אם אין בציבור מי שיודע לקרוא עם הטעמים, יקראוה בלי טעמים. (נח, פו)
מלעיל ומלרע
יש להיזהר לקרוא את המגילה בדקדוק נכון, ולא יחליף בין מלעיל למלרע וכיוצא בזה, שפעמים רבות משנה את משמעות הענין. כגון בתיבת "באה", שפעמים קריאתה מלעיל שמשמעותה לשון עבר, ופעמים קריאתה מלרע שמשמעותה לשון הווה. כדלהלן: בפסוק (פרק א פסוק יז): "לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא בָאָה", קורא מלעיל. ובפסוק (פרק ב פסוק יג): "וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ", קורא מלרע. וכן בפסוק (פרק ב פסוק יד): "בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה", קורא מלרע. (פ)
טעות בקריאה
אם טעה וקרא ומרדכי 'יָשַב', במקום 'יוֹשֵב', או שטעה וקרא והמן 'נָפַל' במקום 'נוֹפֵל', לא יצא, ומחזירים אותו לקרוא שנית כהוגן. וכן בכל טעות שמשנה את הענין, מחזירים אותו. אבל אם אין זה משנה את הענין, כגון שקרא 'יהודיים' במקום 'יהודים', אין מחזירים אותו. (עט)
קרי וכתיב
כשיגיע הקורא במגילה לפרק ח פסוק יא, טוב שיכפול: לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. וכן בפרק ט פסוק ב, יכפול: וְאִישׁ לֹא עָמַד בִּפְנֵיהֶם, וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם. כי ישנן שתי נוסחאות. אבל אין נכון לכפול בפרק ג פסוק ד, וַיְהִי כְּאָמְרָם, באמרם, אלא יקרא 'כְּאָמְרָם' בלבד ככל קרי וכתיב שבתורה.
כמבואר בשלחן ערוך (סימן קמא ס"ח): "כל תיבה שהיא קרי וכתיב, הלכה למשה מסיני שתהא נכתבת כמו שנמסר לכתוב בתורה, ותהיה נקראת בענין אחר כמו שנמסר לקרותה. ומעשה בחזן אחד שקרא בתורה כמו שהיא כתובה, בפני גדולי הדור רבנו יצחק אבוהב, ורבנו אברהם ואלאנסי, ורבנו שמואל ואלאנסי בנו ז"ל, והתרו בו שיקרא כפי המסורה לקריאה, וסירב ולא רצה לעשות כן, ונידו אותו והורידוהו מן התיבה". (פז)
מגילה לעצמו
מי שיש בידו מגילה כשרה, רשאי מן הדין לברך ולקרוא לעצמו בלחש, אך הנכון יותר שישמע מהחזן, כי בכל בית הכנסת מתוקן, ישנו חזן המכין את הקריאה היטב וקוראה כראוי בדקדוק ובטעמים, אבל זה הקורא את המגילה לבדו, על פי רוב אינו בקי, ויכול לטעות ואין מי שיתקנו. גם פעמים רבות שהקריאה בלחש מפריעה ליושבים בצידו. ולבד מזה, הרי שבקריאתו, הוא מפסיד את מעלת "ברוב עם הדרת מלך", שזה שייך דוקא כשכולם יוצאים ידי חובה מאדם אחד. (סט)
אבל
היושב שבעה ב"מ, רשאי לקרוא את המגילה ברוב עם בבית הכנסת ולברך גם ברכת 'שהחיינו', וכל שכן כשהוא בתוך שלושים או י"ב חודש. (סו)
ויש לשאול, הלוא בענין הדלקת נר חנוכה, מבואר בחוברת "ימי החנוכה בהלכה ובאגדה", שאבל היושב שבעה ובא לבית הכנסת להתפלל, לא יכבדוהו להדליק את נר החנוכה בלילה הראשון, מפני שצריך לברך 'שהחיינו' שיש בה שמחה יתירה, ואם כן מדוע כאן התירו לו לקרוא בציבור ולברך 'שהחיינו'? אולם שונה זה מזה, שבנר חנוכה בבית הכנסת, אין יוצאים בו ידי חובה, ומדליקים רק בשביל לפרסם את הנס ברבים. לא כן בקריאת המגילה, הרי האבל עצמו חייב בקריאתה ובברכת שהחיינו כמו כולם, והרי זה כאבל שחייב להדליק נר חנוכה בביתו ולברך שהחיינו, לכן רשאי גם כאן לברך ולקרוא ברבים. מה גם שאם ימנע מלברך שהחיינו ויתן לאחר לברך, הרי זה נראה כאבלות בפרהסיא שאינה נוהגת בפורים, כדלהלן. ומרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל כתב, כי בהיותו בי"ב חודש לאביו ואמו, היה עולה שליח ציבור בשבתות וחגים, וקרא את המגילה בפורים כדרכו תמיד בכל השנים. (שו"ת יביע אומר חלק ט יורה דעה סימן מ. סו)
מתנמנם
הקורא את המגילה כשהוא מתנמנם, יצא ידי חובתו. אבל השומע את המגילה כשהוא מתנמנם, לא יצא. [כי בשמיעה בודאי שחסרו לו כמה תיבות שלא שמע, מה שאין כן בקריאה, ששם לב לקרוא כל מילה ומילה.] ויש להיזהר בשמיעת המגילה בבוקר, שפעמים והוא עייף ומתנמנם, ואינו יוצא ידי חובה. וזה לבד ממה שהוא ישן עם תפילין. (פג)
כתב מרן השלחן ערוך (סימן תרצ סי"ב): קראה מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה, יצא. ובשו"ת הרדב"ז (חלק ה סימן קכה) באר את החילוק בין המתנמנם שיצא לנרדם שלא יצא, כי המתנמנם אפשר לו לכוון לצאת ידי חובת קריאה, אבל נרדם אף על פי שהוא קורא כתקנה, אינו יכול לכוון, ולפיכך לא יצא. ואל תתמה היאך הנרדם יכול לקרות? כי אני ראיתי כמה בני אדם כותבים חשבונות והם ישנים ממש ונרדמים, ושואלים אותו והוא אומר מעולם לא כתבתי. וגם ראיתי מי שהלך לטוחן לקנות קמח והוא ישן, ואחר כך לא היה זוכר מזה כלום. ושואלים אותו, והוא אומר לא זזתי ממקומי. וגם ראיתי מי שהיה עולה בסולם, וישן לו באמצע הסולם, ואדם זה ודאי לא היה יכול לכוון אף על פי שהוא יכול לקרוא, אבל המתנמנם יכול לכוון ולפיכך יצא. ואפילו לדעת האומרים מצוות אין צריכות כוונה, מודים שבמקרא מגלה צריכה כוונה, משום שצריך פרסומי ניסא, ואם לא יכוון לבו אינו אלא כקורא אגרת בעלמא, ואיזה פרסומי ניסא יש כאן? ע"כ.
מגילה כשרה
טוב שכל אדם יחזיק בידו מגילה כשרה, ובכך ירוויח שאם לא שמע כמה מילים, ישלים ממנה מהר וידביק את הקצב עם החזן. אך אינו רשאי להמשיך לשמוע מהחזן ובסוף הקריאה להשלים מה שלא שמע, מאחר וצריך לשמוע את כל הקריאה על הסדר. ומכל מקום גם אם אין לו מגילה כשרה, רשאי מן הדין להשלים את התיבות שלא שמע מתוך החומש. (עט)
לא שמע הרבה תיבות
גם אם לא שמע מהחזן ענין שלם או יותר במגילה [כגון כל הסיפור עם בגתן ותרש המובא במגילה סוף פרק ב], יכול להשלים מתוך החומש. על כן מי שהוצרך באמצע קריאת המגילה בדחיפות להתפנות, והפסיד מקריאת החזן למשך כמה דקות, רשאי להשלים מיד בחומש, ולהדביק את הקצב עם החזן. ובלבד שאת רוב המגילה שמע מהחזן.
כתב מרן השולחן ערוך (סימן תרצ ס"ג) צריך לקוראה כולה, ומתוך הכתב. ואם קראה על פה, לא יצא. וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחילה, אבל בדיעבד אם השמיט הסופר באמצעה תיבות, אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצא. הגה: אבל אם השמיט תחילתה או סופה, אפילו מיעוטה, לא יצא; ואפילו באמצעה דוקא שלא השמיט ענין שלם. ע"כ.
ובאר המשנה ברורה, מה שאמר אם קראה על פה, 'לא יצא', היינו אם קרא על פה את כל המגילה או את רובה, אבל אם קרא מקצתה על פה כשרה בדיעבד. ואפילו אם היתה סיבת קריאתו על פה, מפני שהסופר השמיט בה איזה תיבות באמצעה עד חציה והוכרח הקורא לקוראה על פה, אף שלכתחילה אינו נכון לקרוא במגילה שחסרה תיבות, מכל מקום בדיעבד יצא. ומה שכתב 'אם השמיט תחילתה או סופה, אפילו מיעוטה, לא יצא', הטעם כיון שצריך שיקרא מתוך ספר, ואם חסר מתחילתו או שחסר באמצע ענין שלם, אף שהוא רק מקצתו אין זה נקרא ספר. וכתב על זה בביאור הלכה, ולפי זה נראה פשוט שכל זה שייך דווקא לענין אם השמיט את הכתיבה מתוך הספר, [אז יש לחלק שאם חסר מתחילתה או בסופה או ענין שלם, פסולה, ואם חסרה באמצע עד חציה, כשרה]. אבל לענין קריאה על פה שיוצא ידי חובה כל שאין רוב הקריאה על פה, אין לחלק בזה [בין אם קרא על פה בתחילתה או בסופה או ענין שלם, שבכל אופן יצא ידי חובה]. ובבגדי ישע ראיתי שהחמיר בזה, ולא נראה כלל. וכן מוכח מסתימת כל הפוסקים להקל, וכן מצאתי כדברי במטה יהודה עייאש. ע"כ. וכן פסקו בסידור בית עובד (קריאת המגילה אות ה דף קעב ע"ב), כף החיים (ס"ק כא), וכן מתבאר בחזו"ע (רמד).
שאלה: אשה שאיחרה לבוא לבית הכנסת לקריאת המגילה, והגיעה אחר שהחזן כבר הגיע למשל לפרק ב', היאך תנהג כדי לצאת ידי חובתה?
תשובה: הדבר ברור שאי אפשר לה לשמוע את שאר המגילה עתה, ובסוף הקריאה להשלים את הפסוקים שהחסירה, כי הקריאה חייבת להיות על הסדר דווקא. על כן, עליה לברך עתה את הברכות, ולקרוא מיד את הפסוקים שהחסירה מתוך החומש שבידה, ותזדרז להדביק את הקצב עם החזן, ומשם והלאה תקפיד לשמוע היטב מתוך מגילתו הכשרה, כי הכלל הוא, שכל ששומעים את רוב המגילה מתוך מגילה כשרה, יוצאים ידי חובה.
ואתם תחרישון
אסור לדבר בעת הקריאה, ואם דיבר בעוד שהחזן המשיך לקרוא, ישלים מהר וידביק את הקצב עם החזן, וכנ"ל. (פ)
עניית 'אמן'
הקורא את המגילה [לבני ביתו] ושמע ברכה או קדיש, קדושה וברכו, יענה עימהם. שדיני הפסק במגילה, כדיני הפסק בהלל, שהוא גם כן שבח והודאה לבורא. (פב)
ברכת הרעמים
הקורא את המגילה, ובתוך כך שמע רעמים, יברך: "בא"י אמ"ה שכוחו וגבורתו מלא עולם", ויחזור מיד לקריאתו. ואין זה הפסק, כיון שהכל ענין אחד, שבח ותהילה לבורא העולם, ואם לא יאמרה עתה, אפשר שיפסיד את הברכה לגמרי. והרי זה דומה לאדם השומע רעמים או הרואה קשת באמצע ברכות קריאת שמע, שרשאי לברך, מאחר והיא מצוה עוברת. וכיוצא בזה, במקרה שהיום המיועד ל'ברכת החמה' [שהוא פעם ב-28 שנה] היה יום מעונן, ובתוך קריאת שמע וברכותיה התפזרו העננים וזרחה החמה, מאחר ואם לא יברכו עתה, יש חשש שתתכסה החמה ושוב לא יוכלו לברך, לכן יסיימו את הברכה או את הפרק שבקריאת שמע ויצאו לברך 'ברכת החמה'. ואם העננים סמוכים זה לזה, ויש חשש שהעננים יכסו מיד את החמה שנית, ולא יספיקו לברך עליה עד שיסיימו את הברכה או הפרק, יפסיקו מיד לברך, מפני שהיא כמצוה עוברת. (כמבואר בחוברת "ראש חודש בהלכה ובאגדה". פג)
'המלך'
כשקורא החזן "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", ינגן ויאריך מעט בתיבת 'המלך', כדי לרמוז מה שדרשו חז"ל (ילקוט שמעוני אסתר תתרנז): 'שנת המלך', כביכול 'נדדה שנת מלכו של עולם'. (פה) ועיין בזה בהרחבה לעיל בשער האגדה.
'אורה', 'ויקר'
בקריאת המגילה ביום, כשיגיע לפסוק, "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". בתיבת 'אורה' ימשמש השליח ציבור בספר התורה המונח על התיבה. ובתיבת 'ויקר', ימשמש כל אדם בתפילין של יד ושל ראש, וינשקם. ואם הוא מניח תפילין של רבנו תם, והניחן קודם קדושת "ובא לציון", ימשמש אז בתפילין של רבנו תם. (קח)
עשרת בני המן
צריך החזן לקרוא את שמות עשרת בני המן עם תיבת 'עשרת' בנשימה אחת, כדי לרמוז שכולם נהרגו ונתלו כאחד. וטוב שיתחיל לקרוא בנשימה אחת מתיבות 'חמש מאות איש' עד 'עשרת', לרמוז שעשרת בני המן היו שרים על אותם חמש מאות איש. ואם לא אמר בנשימה אחת, יצא ידי חובה. (פה)
'ואת'
כשקורא בנשימה אחת כנ"ל, יזהר שמחמת המהירות לא יקרא על פה תיבות 'ואת' של כל אחד מעשרת בני המן, אלא יקראם מתוך הכתב. (פז)
אגרת
כשיגיע לפסוקים: "עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת", ו"אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת", ינענע את המגילה. (מגן אברהם סימן תרצ סקי"ז. קח)
ארבע לשונות של גאולה
נוהגים הציבור לומר בקול רם את ארבעת הפסוקים הקשורים לגאולה שהיתה לעם ישראל בפורים, ואלו הם: א. איש יהודי היה בשושן הבירה. ב. בלילה הוא נדדה שנת המלך. ג. ומרדכי יצא מלפני המלך. ד. ליהודים היתה אורה ושמחה. וכבר פשט המנהג בהרבה מקומות לומר בקול רם גם את הפסוק האחרון: כי מרדכי היהודי משנה למלך וכו'. ולאחר שאמרו הקהל בקול רם, חוזר החזן לומר שוב את אותם הפסוקים, כדי להשמיע לציבור מתוך מגילתו הכשרה. (פד)
החייבים והפטורים בקריאת המגילה
עיור. אילם.
העיור והאילם, חייבים לשמוע מגילה מאדם אחר, ויוצאים ידי חובה. (נו) ויש לדעת שהעיור והאילם, חייבים בכל המצוות שיש בהם קריאה, כמו בקריאת פרשת זכור, ובקריאת "שנים מקרא ואחד תרגום" שבכל שבוע, וישמעו מאחר שיוציאם ידי חובה. (הרשב"א. שבת א שכג)
חרש המדבר
חרש שיכול לדבר, קורא את המגילה לעצמו, ואינו יכול להוציא את אחרים ידי חובתם, כיון שלא ברור חיובו כל כך. [כי מאחר והמגילה עיקרה לפרסום הנס, כל שאינו שומע, לא מתפרסם אצלו הנס כל כך.] ומכל מקום אם הוא שומע על ידי מכונת שמיעה, ואין שליח ציבור אחר, יש להקל שיוציא אחרים ידי חובתם. (נה)
חולה
חולה שלא הגיע לבית הכנסת ולא שמע את המגילה, רשאי החזן ללכת לביתו לאחר התפילה ולקרוא לו בברכות. ואף שהחזן כבר ברך ויצא ידי חובה, מכל מקום כלל יש לנו בברכות המצוות, שאף על פי שיצא אדם ידי חובת המצוה, יכול להוציא את אחרים ידי חובתם. שכיון שכל ישראל ערבים זה לזה, נמצא שכל עוד יש יהודי שלא קיים את המצוה, חסר בי גם כן חלק מקיום המצוה, ורשאי אני להוציאו כדי להשלים את חלקי. והוא הדין שרשאי השליח ציבור להוציא את הנשים וכדלהלן, שגם הגברים ערבים לנשים במצוות שהן חייבות בהן. (תרצב ס"ג. נא, סה)
חולה או אשה יולדת שאינם יכולים לבוא לבית הכנסת, ואין להם מגילה כשרה, ואין מי שיקרא בשבילם, לפחות יקראו מתוך החומש זכר לנס, אך ברור שלא יברכו. ועיין להלן (עמוד 183) לענין שמיעת המגילה מבית הכנסת באמצעות הטלפון. (צח)
תל אביבי חולה
תושב ערי הפרזות שלא קרא את המגילה בי"ד לא בלילה ולא ביום, מחמת שהיה חולה או מכל סיבה שהיא, אם למחרת בערב – ליל ט"ו [שושן פורים] הרגיש יותר טוב ומתאפשר לו, יקרא עכשיו את המגילה בלילה ולמחרת ביום, בלי ברכה, כי ספק ברכות להקל. (סימן תרפח ס"ח. קיג)
קטנים
ילדים קטנים שהגיעו לחינוך [מגיל חמש או שש ומעלה, כל ילד לפי הבנתו], מצוה להביאם לבית הכנסת שישמעו את קריאת המגילה. אבל ילדים שלא הגיעו לחינוך, אין להביאם לבית הכנסת, שהם מבלבלים את השומעים החייבים בקריאה, והמביאם לבית הכנסת, חטא הרבים נשא. אולם, אם הם שקטים ודעתנים, יש מצוה להביאם. (נה, סא)
חיוב הנשים
הנשים חייבות בקריאת המגילה עם ברכותיה. ובפרט שברוך ה' רבה הדעה בבנות ישראל ויודעות קרוא וכתוב כבר מגיל קטן, ומבינות את הכתוב, שבודאי יש להן לברך, ואין לחשוש שמא לא יטו אוזן קשבת לכל הקריאה. (נ, נג, נז)
ואף על פי שכלל גדול בידינו, "נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא [גורם]", דהיינו, כל מצוה שזמנה קבוע – שהזמן גורם לה לבוא, האשה פטורה מלעשותה, כגון: ציצית, שהנשים פטורות מציצית, כי זמנה קבוע ביום ולא בלילה. וכן פטורות מלהניח תפילין, כי זמן הנחתן בחול ולא בשבת. וכן פטורות משופר ולולב, כי זמנם קבוע, וכן כל כיוצא בזה. וכיון שכלל זה קיים גם במצוות מדברי חכמים, אם כן לכאורה תהיינה הנשים פטורות מקריאת המגילה, כיון שמצוה זו זמנה קבוע בי"ד או בט"ו באדר? אולם ישנן מצוות שהגם שזמנן קבוע, בכל זאת הנשים חייבות מטעם שאף הן היו באותו הנס. כמו הדלקת נר חנוכה, שגם הנשים היו בגזרת השמד של היוונים שלא לשמור שבת, טהרה וכו', ונושעו גם הן מהגזרות הללו. וגם נעשה הנס בזכות אשה, יהודית בתו של יוחנן כהן גדול שגרמה להבעיר את אש הנקמה באחיה החשמונאים שילחמו ביוונים ולא יכנעו להם. וכן בפורים, שביקש המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף 'ונשים' ביום אחד, ואף הן נושעו, ונתקיים "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". וגם כי הנס היה בהשתדלותה של אשה, היא אסתר המלכה, לכך גם הנשים חייבות בקריאת המגילה ובשאר מצוות הפורים.
נוסח הברכה לנשים: 'על מקרא מגילה'. ויש מבני אשכנז הנוהגים לברך לנשים: 'לשמוע מקרא מגילה'. (נג)
נשים השומעות את המגילה מעזרת הנשים, יקפידו לשמוע היטב ולא לאבד אפילו מילה אחת, שלדעת הרבה פוסקים לא יוצאים ידי חובה כנ"ל. (משנ"ב תרפט סק"א. נד, עח)
אם אבי המשפחה יודע לקרוא את המגילה בדקדוק כראוי, יקרא בביתו לאשתו ובנותיו, ויברך ויוציאן ידי חובה. אך מאחר ולא כולם בקיאים בקריאה כראוי ובדקדוק נכון, על כן, הנכון לארגן בבתי הכנסת בשעה מסוימת לכל הנשים, שתבואנה לשמוע קריאת המגילה מחזן ירא שמים שיבוא עם אשתו, והוא יברך את כל הברכות ויקרא להן. (משנ"ב תרצב סק"י. נג, סה, פט)
הסירו מכשול
נשים הבאות לשמוע את המגילה בלילה, ואינן באות למחרת ביום, יש להבהיר להן בצורה ברורה שאינן עושות נכון כלל על פי ההלכה, ומבטלות מצות חכמים בידים, שהרי הקריאה ביום חובה יותר משל לילה [כמבואר בגמרא (מגילה כ ע"א) מהפסוק: "והימים האלה נזכרים ונעשים"]. ומה שטוענות שעסוקות הן בצרכי הפורים, בהכנת משלוחי המנות וסעודת הפורים, אין זה פוטר אותן כלל, ועליהן לקרוא את המגילה קודם, ולאחר מכן תתעסקנה בשאר צרכי היום. (נ)
שמיעה באמצעות מכשירים
רדיו, טלפון
לכתחילה אין לצאת ידי חובה בשמיעת המגילה ברדיו בשידור חי או בטלפון, ורק יענה 'אמן' אחר הברכות. ואם אינו שידור חי, אף לא יענה 'אמן'. (נו)
רמקול
אם באים קהל גדול לשמוע את המגילה, ורוצים להשמיע את המגילה באמצעות הרמקול, תלוי הדבר, אם הקהל יכולים לשמוע את החזן גם בלעדי הרמקול, אלא שהרמקול רק מסייע להגברת קולו יותר, הרי הם יוצאים ידי חובה. אבל אם אינם יכולים לשמוע ללא הרמקול, אין יוצאים ידי חובה. עיין מנחת אלעזר ממונקטש, החזון איש, שובע שמחות לאדמו"ר מליבאוויטש, שבט הלוי וואזנר, רבבות אפרים, שער המזרח ועוד. (נז. ד תסז)
כדי להבין את דעת המתירים, ראינו לנכון להביא מה שבאר בזה בשו"ת אגרות משה (אורח חיים ח"ב סימן קח), וזה תוכן דבריו: אף אם נאמר שהאמת כדברי המומחים שעל ידי הרמקול לא נשמע קול האדם, אלא קול אחר שנעשה מקולו, מכל מקום כיון שעל כל פנים רק כשהוא קורא נשמע הקול, יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש, שהרי כל מה שנשמע, הוא מכח קולו ממש. שהרי מנין לנו עצם כח השמיעה איך הוא? אולי הוא גם כן באופן כזה, שנבראים גלי קול באויר ומגיעים לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע, שהקול יש לו הילוך עד האוזן, וגם יש קצת שיהוי זמן בהילוכו עד שמגיע לאוזן, ובכל זאת נחשב שהוא קול האדם. לכן אפשר שגם הקול שנעשה על ידי הרמקול ששומעים אותו בעת שמדבר, הוא נחשב קולו ממש, [שהוא מעביר את גלי הקול מהאדם עצמו למרחק רב יותר,] וכן מסתבר יותר. ומה שאומרים שהוא קול אחר, לא ברור. ולכן מצד ההלכה, אין למחות ביד אלו שרוצים לקרוא את המגילה על ידי הרמקול. ע"כ. וכתב הגאון בעל שבט הלוי וואזנר, וכן דעתי נוטה למה שכתב האגרות משה. גם החזון איש כתב, כיון שהקול הנוצר הוא על ידי האיש המדבר, וקולו נשמע מיד כדרך כל המדברים, אפשר שנחשב כשומע ממש מפי האיש המדבר.
אין לו מי שיקרא
חולה או אשה יולדת הנמצאים בבית חולים או בביתם באופן שאינם יכולים לבוא לבית הכנסת לשמוע את המגילה, לפחות יתאמצו לסכם עם מישהו שיניח את הפלאפון שלו על יד החזן, וישמעו את הקריאה מהחזן בבית הכנסת באמצעות הפלאפון, והוא הדין לשמיעה מהרדיו בשידור ישיר. (ד תסח) וכן הורה מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל כשאין ברירה אחרת, וברור שיענו 'אמן' אחר כל הברכות.
כתב בשו"ת אגרות משה (אורח חיים ח"ד סימן צא אות ד): בענין שמיעת הבדלה על ידי טלפון לאשה הנמצאת בבית החולים, הנה אם אי אפשר לה שתשמע הבדלה במקומה, ודאי יש לה לשמוע על ידי הטלפון שיותר נוטה שיוצאה בזה כמו שכתבתי בתשובה הנ"ל גבי קריאת המגילה, והוא הדין לגבי הבדלה, שכיון שאי אפשר לה לשמוע הבדלה בבית החולים צריכה לשמוע על ידי הטלפון, וכן צריך לענות אמן על ברכה ששומעים בטלפון.
קרדיט: "ימי הפורים בהלכה ובאגדה"