דברי תורה ופרשת שבוע

פרשת שמיני "ולזקני ישראל" (ט, א) "שלא יאמרו מאליו נכנס" (רש"י) ללמדנו, שאפילו אדם גדול ונערץ כאהרן הכהן שנאמר עליו (מלאכי ב, ז): "שפתי כהן

מהי השירה השירה מחולקת לשני חלקים. החלק הראשון מתאר את המלחמה שעשה ה' במצרים. החלק השני הוא ההמשך: צִפיה לעתיד. החלק הראשון עוסק במלחמה, פסוקי

 ליקוטים וסיפורים נפלאים – צו "צו את אהרן" (ו, ב) לשון זירוז ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס(רש"י) רבי ישראל מסלנט הזדמן

"כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם" (ל, יב) ביאר בה הרה״ק ה׳דברי ישראל' זי״ע וז״ל: הנה ידוע ש׳תשא' לשון הגבהה. ויש לרמז, למשל, הטובע

הַאֵל הָרָב אֶת־רִיבֵנוּ, וְהַדָּן אֶת־דִּינֵנוּ, וְהַנּוֹקֵם אֶת־נִקְמָתֵנוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמּוּל לְכָל־אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ, וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵֽינוּ !  (הברכה שלאחר קריאת המגילה) אמרו חז"ל: "כל המועדים עתידים להיות

אֲרוּרִים כָּל־הָרְשָׁעִים, בְּרוּכִים כָּל־יִשְׂרָאֵל, וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לטוֹב…     (נוהגים לאמר לאחר קריאת המגילה) מדוע חרבונה רק "זָכוּר לטוֹב" ולא מקבל ברכה יחד עם כל ישראל?

דברי תורה לפרשת תצוה "ויקחו אליך שמן זית זך (כז, כ) ישראל נמשלו לזית. מה זית זה מוציא את שמנו רק לאחר שכותשים וסוחטים אותו,

דברי תורה לפרשת תרומה – מאת הרב ברוך רובין הי"ו "ויקחו לי תרומה" (כה, ב) "לי – לשמי" (רש"י). אומר הרה"ק מקאצק "האי עלמא כבי

דברי תורה לפרשת משפטים – מאת הרב ברוך רובין הי"ו "כי תקנה עבד עברי" (כא, ב) מדוע פתחה התורה בעבד עברי, ולא בדברים הנצרכים לאותה

דברי תורה לפרשת יתרו – מאת הרב ברוך רובין הי"ו ״וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל" (יח, א)

דברי תורה לפרשת בשלח "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" (יג, יז) מן השמים רצו, שכשיצטרכו בני ישראל אי פעם לעבור בדרכים

דברי תורה לפרשת בא   ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו״ (י, א) א"ר יוחנן: "מכאן פתחון פה למינים

דברי תורה לפרשת וארא – מאת הרב ברוך רובין הי"ו "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה'" (ו, ב) מבאר רש"י: "אני ה', "נאמן

ליקוטים לפרשת שמות – מאת הרב ברוך רובין הי"ו "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וגו'" (א, א) יש לדקדק למה אמר הכתוב

דברי תורה לפרשת ויחי – מאת הרב ברוך רובין הי"ו   "ויהיו ימי יעקב שני חייו שבע וארבעים ומאת שנה" (מז, כח) יצחק חי 180