לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון כ' אלול תשע"ז
מסכת סנהדרין דף נ"ו
דף נ"ו ע"א
מגדף, חייב כשמפרש השם, כשחוקרין העדים שואלין בכינוי אם אמר יכה יוסי את יוסי (דהוא ד' אותיות, ומספרו אלקי"ם), נגמר הדין מוציאין כל אדם לחוץ ואומר בפירוש, והדיינין עומדין וקורעין ולא מאחין, והשני והשלישי אומרים אף אני כמוהו.
מגדף, אינו חייב עד שיברך שם בשם דכ' 'ונוקב שם וגו' בנקבו שם יומת', דנוקב לשון קללה, ולא לשון עשיית נקב דלא שייך בו שם בשם, ולא לשון פירוש השם בפיו דלא שייך בו שם בשם, והוי אזהרת עשה מאת השם אלוקיך תירא, וכ' 'ויקב ויקלל' ואחר כך 'הוצא את המקלל' ולא את הנוקב והמקלל.
מגדף בכינוי.
לרב יצחק נפחא – לר' מאיר, ישראל חייב דכ' 'ונוקב שם השם מות יומת' וכ' 'איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו' לרבות כינויין. עכו"ם חייב, דכ' 'איש איש' לרבות עכו"ם. לחכמים על שם המיוחד במיתה דכ' 'ונוקב שם השם מות יומת' ועל כינויים באזהרה דכ' 'איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו' ואיש איש דברה תורה בלשון בני אדם, 'כגר כאזרח' לר' מאיר דגר ואזרח בסקילה ועכו"ם אף שנתרבה מיתתו כמיתת עכו"ם, לחכמים דגר ואזרח בעי שם בשם ועכו"ם אין צריך.
לר' מיישא – לר' מאיר ישראל ועכו"ם חייבין בכינוי דכ' 'איש איש' וגו', לחכמים ישראל במיתה רק על שם המיוחד, ועכו"ם אף בכינוי דכתיב 'כגר כאזרח' דגר ואזרח בעינן בנקבו שם אבל עכו"ם אפילו בכינוי.
דף נ"ו ע"ב
ז' מצוות נצטוו בני נח, דינין ברכת השם, על זה גילוי שפיכות דמים, גזל ואבר מן החי. לר' חנניה בן גמליאל אף על הדם מן החי. לר' חידקא אף על סירוס. לר' שמעון אף על כישוף. לר' יוסי אף כל האמור בפרשת כישוף דמסיים עלה 'ובגלל התועבות האלה השם אלקיך מוריש אותם מפניך' ולא ענש אא"כ הזהיר. לר' אלעזר, אף על הרבעת בהמה והרכבת האילן אך מותרין ללבוש כלאים ולזרוע כלאים. לתנא דבי מנשה אפיק דינין וברכת השם ועייל סירוס וכלאים. לר' יהודה אדה"ר נצטווה רק על ע"ז. לר' יהודה בן בתירה אף על ברכת השם, ליש אומרים אף על הדינים.
מקור המצוות לת"ק
לר' יוחנן 'ויצו השם אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל', 'ויצו' דינים דכ' 'למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט', 'ה" זו ברכת השם דכ' 'ונוקב שם ה", 'אלקים' ע"ז דכ' 'לא יהיה לך אלקים אחרים', 'על האדם' שפיכות דמים דכ' 'שופך דם האדם' וגו', 'לאמר' גילוי עריות דכ' 'לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר', 'מכל עץ הגן' ולא גזל, 'אכל תאכל' ולא אבר מן החי.
לר' יצחק 'ויצו' זו ע"ז, או מדכ' 'סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם' וגו', או דכ' 'עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו', ונפ"מ בעכו"ם שעשה ע"ז ולא השתחוה לה דלמ"ד 'עשו' חייב משעת עשייה ולמ"ד 'הלך' רק משעת הליכה אחריה ועבודתה, 'אלקים' זו דינין, דכ' 'ונקרב בעה"ב אל האלקים'.
עכו"ם שהשתחוה לע"ז שלא כדרכה כיון שישראל לא מת עליה אף הוא אין מוזהר עליה.
מקור הציווי.
לר' יהודה, דכ' 'ויצו ה' אלקים על האדם', את אלקותו צוה עליו לבל ימירהו באחרים.
לר' יהודה בן בתירה 'אלקים' אלקותו צוה עליו שלא יקללהו, דכ' 'אלוקים לא תקלל'.
ליש אומרים 'אלקים' גם לשון שררה ורבנות שיהא מוראו עליו ולא מורא בשר ודם דהיינו דינין דכ' 'לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא'.
י' מצוות נצטוו ישראל במרה, ז' שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן דינין דכ' 'שם שם לו חק ומשפט', כיבוד אב ואם ושבת דכ' 'כאשר צוך ה' אלוקיך' כאשר צוך במרה, והיינו כתנא דבי מנשה דדינים אינם מז' מצוות.
כשם שנצטוו ישראל להושיב ב"ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כך נצטוו בני נח להושיב ב"ד בכל פלך ובכל עיר.
*************
