לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי י"ג אדר תשע"ח
מסכת עבודה זרה דף מ"ד
דף מ"ד ע"א
לרבי יוסי שוחק ע"ז וזורה לרוח או מטיל לים – אמרו לו אף הוא נעשה זבל, ונאמר 'לא ידבק בידך מאומה מן החרם'. השיב להם ממה שטחן משה רבינו את העגל והשליכו לנחל, והשיבו שלא נתכוין אלא לבודקן כסוטות. עוד הוכיח ממה ששחק אסא את המפלצת והשליכה לנחל קדרון, והשיבו שהיה במקום שאינו מגדל צמחים. עוד הוכיח ממה שכתת חזקיה את נחש הנחושת שעבדו לו ישראל, והשיבו שמשה עשאה משלו, שנאמר 'עשה לך שרף' משלך, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, וכתתו משום שטעו ישראל אחריו.
עוד הוכיח רבי יוסי ממה שנאמר אצל דוד 'וישאם' – ופירש שהזרה אותם לרוח והרוח נשאם. וחכמים פירשו שנטלם ונהנה מהם, ואין סתירה ממה שנאמר וישרפו, שקודם שבא איתי הגיתי ציווה לשרפם, ולאחר שבא וביטלה נטלם ונהנה מהם.
'ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב' – ולא היתה אסורה בהנאה שאיתי הגיתי ביטלה. ולא שהניחה דוד על ראשה שהרי משקלה ככר זהב, אלא שראויה היתה לנוח על ראשו. ולרבי יוסי ברבי חנינא הניחה ממש, והיתה בה אבן שואבת שנושאה ומגביהה. ולרבי אלעזר אבן יקרה היה בה ששויה ככר זהב.
'זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי' – בשכר שפקודיך נצרתי, זאת (העטרה) היתה לי לעדות, שהיה דוד מניחה במקום תפילין והולמתו. ואע"פ שצריך להניח תפילין, מקום יש בראש להניח שתי תפילין.
'ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות' – זה כתר של דוד, שהוא עדות לבית דוד, שכל הראוי למלכות הולמתו, ושאינו ראוי למלכות אין הולמתו. 'ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך', שמתנשא להולמו ולא הולמתו. 'ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו' – כולם נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים.
דף מ"ד ע"ב
רבן גמליאל רחץ במרחץ שעמד אצל ע"ז – ושאלו מין ממה שכתוב בתורה לא ידבק בידך מאומה מן החרם, והשיבו לאחר שיצא מן המרחץ שאין משיבין במרחץ, ורחץ משום שלא בא בגבולה, אלא ע"ז באה בגבולו, שהמרחץ קדם לה. ועוד, שלא אמרו נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא אפרודיטי נוי למרחץ, שהמרחץ עיקר. ועוד, שלא נאמר אלא אלהיהם שנוהג בו משום אלוה, וזו עומדת על פי הביב וכל העם משתינים לפניה.
בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא – ודברים של חול מותר לאומרן בלשון קודש, דברים של קודש אסור לאומרן בלשון חול.
לר' אושעיא השיב רבן גמליאל להגמון תשובה גנובה, ולר' חמא אינה גנובה. ונחלקו אמוראים בביאורו:
א. י"א במה שהשיבו שעומדת על פי הביב וכל אדם משתין בפניה, שפעור יוכיח שמפערים לפניו בכל יום ולא בטל. ולרב חמא אינה גנובה, שזו עבודתה בכך וזו לא.
ב. לאביי במה שאמר לו אני לא באתי בגבולה והיא באה בגבולי, שגם אם בא בגבולה מותר אם אינו מחזיק להם טובה. ולרב חמא אינה גנובה כי שלא בטובת רבן גמליאל כבטובת אחרים היא, שהיה חשוב וטובה היא להם שנהנה ממנה.
ג. לרב שימי בר חייא מה שהשיב שעומדת על הביב וכל אדם משתין בפניה, והלא שנינו שאם רק או השתין בפניה, או גיררה וזרק בה את הצואה, אינה בטילה. ולרב חמא אינה גנובה, ששם כעס עליה לפי שעה וחוזר ומפייסה, וכאן עומדת בזלזולה כל שעה.
ד. לרבה בר עולא מה שהשיב שלא אמרו נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ, שגם אם אמרו נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אין איסור, שהאומר בית או כוס זה לע"ז לא אמר כלום, שאין הקדש לע"ז. ולרב חמא אינה גנובה שאע"פ שאין איסור הנאה במרחץ, נוי הוא לע"ז.
*************
