לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי כ"ה ניסן תשע"ט
מסכת בכורות דף י"ג
דף י"ג ע"א
לא רצה לפדות פטר חמור – עורפו מאחוריו וקוברו. מצות פדייה קודמת למצות עריפה, שנאמר 'אם לא תפדה וערפתו'. מצות יעוד אמה עבריה קודמת למצות פדייה, שנאמר 'אשר לא יעדה והפדה'. מצות ייבום קודמת למצות חליצה, בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה, ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום. המתפיס בהמה טמאה לבדק הבית, מצות פדייתה באדון קודם לכל אדם, שנאמר 'ואם לא יגאל ונמכר בערכך'.
לא רצה לפדות פטר חמור – עורפו מאחוריו וקוברו. מצות פדייה קודמת למצות עריפה, שנאמר 'אם לא תפדה וערפתו'. מצות יעוד אמה עבריה קודמת למצות פדייה, שנאמר 'אשר לא יעדה והפדה'. מצות ייבום קודמת למצות חליצה, בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה, ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום. המתפיס בהמה טמאה לבדק הבית, מצות פדייתה באדון קודם לכל אדם, שנאמר 'ואם לא יגאל ונמכר בערכך'.
הדרן עלך הלוקח עובר חמורו
פרק שני – הלוקח עובר פרתו
הלוקח עובר פרתו של עובד כוכבים, והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, והמשתתף לו, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה – פטור מן הבכורה, שנאמר 'בישראל' אבל לא באחרים.
הלוקח עובר פרתו של עובד כוכבים, והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, והמשתתף לו, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה – פטור מן הבכורה, שנאמר 'בישראל' אבל לא באחרים.
הכהנים והלוים חייבים בבכור בהמה טהורה – ולא נפטרו אלא מפדיון הבן ומפטר חמור.
לריש לקיש ישראל קונה מגוי בכסף ולא במשיכה – לפיכך ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בבהמתו, אע"פ שלא משך, חייבת בבכורה. שנאמר 'או קנה מיד עמיתך', מיד עמיתך במשיכה, מיד עובד כוכבים בכסף. (ואין לפרש שמיד הגוי אין קונין כלל, שאם גופו של גוי הישראל קונה ק"ו שקונה ממונו. ואין לומד שמיד הגוי בשתים, שאם גופו קונה באחת ק"ו ממונו. ואין לפרש שמיד הגוי או בכסף או במשיכה, כי מה עמיתך בקנין אחד, כך הגוי בקנין אחד).
וכן הגוי קונה מישראל בכסף – ולפיכך עובד כוכבים שנתן מעות לישראל בבהמתו, אע"פ שלא משך פטור מן הבכורה, שנאמר 'וכי תמכרו ממכר לעמיתך', לעמיתך במשיכה, לגוי בכסף. (ואין לפרש שגוי לא יקנה כלל, שק"ו הוא ממה שקונה גופו של ישראל. ואין לפרש שגוי צריך שתים, ק"ו ממה שקונה גופו באחת. ואין לפרש או בזה או בזה, כי מה עמיתך באחת כך הגוי באחת).
עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה – שנאמר 'לרשת אחוזה' הקישו הכתוב לאחוזה, מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה, אף עבד כנעני.
דף י"ג ע"ב
לאמימר משיכה קונה בעובד כוכבים – או משום שסובר רבי יוחנן שדבר תורה (אצל ישראל) מעות קונות, ודורש לעמיתך בכסף לעובד כוכבים במשיכה. או משום שסובר כריש לקיש שמשיכה מפורשת מן התורה בישראל, ומפרש שהוא הדין בגוי. (ו'עמיתך' ממעט גוי מאונאה למ"ד גזילו של גוי אסור).
אין צריך להחזיר אונאה לגוי (אפילו למ"ד גזילו אסור), וכן בהקדש אין דין אונאה – שנאמר 'לעמיתך' ונאמר 'אל תונו איש את אחיו', אחד למעט את הכנעני, ואחד למעט את הקדש.
הלוקח גרוטאות מן העובד כוכבים ומצא בהן עבודת כוכבים – אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר, ואם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח.
ונחלקו אמוראים בטעם דין זה: א) אביי מפרשה כשקונה במשיכה (ולסובר שמשיכה אין קונה בגוי, מדובר כשקיבל עליו הגוי לדון בדיני ישראל ולקנות במשיכה), ואע"פ כן יכול להחזיר ברישא לפי שהוא מקח טעות, שמאחר שלא נתן דמים לא היה לו לבדוק, ואילו היה יודע שיש ביניהם ע"ז לא רצה לקנות, אבל בסיפא אינו מקח טעות, שמכיון שכבר נתן מעות היה לו לבדוק, ונמצא שקנה לגמרי במשיכה, וצריך לאבדה. ב) רבא מפרש שבכל אופן יש כאן מקח טעות ולא קנה, רק שאם נתן כבר דמים נראה כע"ז ביד ישראל, ואסרו חכמים להחזירה לגוי. ג) לרב אשי מדובר כשאינו קונה במשיכה (שלא קיבל עליו לדון בדיני ישראל), וכשלא נתן מעות לא קנה במשיכה לפיכך יחזיר, ואם נתן מעות גם אם לא משך קנה ויוליך לים המלח, ולא נקט בסיפא משיכה אלא אגב רישא. ד) לרבינא מדובר כשמשיכה קונה (כשקיבל עליו לדון בדיני ישראל), ובסיפא יוליך לים המלח לפי שקנה במשיכה, וברישא מדובר כשלא נתן מעות וגם לא משך, ויכול לחזור מדיבורו, שלא אמרו דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אלא בישראל מישראל, ולא בישראל הקונה מגוי לפי שהגויים אין עומדים בדיבורם.
*************
