סיכום הדף היומי – יום שני ג' חשון תשע"ח

לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני ג' חשון תשע"ח

מסכת סנהדרין דף צ"ט

דף צ"ט ע"א

כמה ימות המשיח – לר' אליעזר: מ' שנה, א. 'ארבעים שנה אקוט בדור' -ימות המשיח שבהם ינקוט [-ילקח] את ישראל וימלוך עליהם ארבעים שנה. ב. 'שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה', והיינו כשנות המדבר שנאמר בהם 'ויענך וירעיבך ויאכילך'. לר' אלעזר בן עזריה: ע' שנה, כאמור 'והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד', מלך מיוחד זה משיח. לרבי: ג' דורות, כאמור 'ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים'.או: 365 שנה כמנין ימות החמה, שנאמר: 'כי יום נקם בלבי' – כשם שעונש המרגלים היה להיות במדבר מ' שנה – שנה כנגד יום, כך גם 'שנת גאולי באה' – שנה לכל יום משנה זו. לר' דוסא: ד' מאות שנה, שנאמר 'שמחנו כימות עניתנו', והיינו כשנות 'ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה'. לאבימי בריה דר' אבהו: ז' אלפים שנה, שנאמר 'ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך', והיינו כשבעת ימי המשתה ויומו של הקב"ה אלף שנים.לשמואל: כמיום שנברא העולם ועד עכשיו, שנאמר 'למען ירבו ימיכם… על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ'. לרב נחמן בר יצחק: כזמן שמימי נח עד עכשיו, שנאמר 'כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך'.

רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל – שכבר אכלוהו בימי חזקיה (אלא הקב"ה יגאלם בעצמו, וימלוך עליהם). אמר רב יוסף: שרא ליה מריה, שהרי חזקיה היה בזמן בית ראשון, ואילו זכריה התנבא בזמן בית שני: 'גילי מאד בת ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור, ועל עיר בן אתנות'.

'יום נקם בלבי' – לר' יוחנן: אמר הקב"ה ללבי גיליתי שעתיד אני לנקום באוייבי, ולגאול את ישראל, אבל לאבריי לא גליתי – לא הוצאתי את הדבר מפי. לר"ש בן לקיש: ללבי גליתי, אבל למלאכי השרת לא גליתי.

אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו כל הטובה אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא 'עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו'. ודלא כשמואל שאמר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד.

עוד אמר: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים 'עין לא ראתה אלוקים זולתך' – שאין קץ למתן שכרן. ודלא כר' אבהו שאמר שבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים יכולים לעמוד, שנאמר 'שלום שלום לרחוק ולקרוב', הזכיר קודם את מי שהיה רחוק ונתקרב. ור' יוחנן פירש להיפך שרחוק היינו צדיק גמור שרחוק מעבירה מעולם, וקרוב היינו שקרוב מעבירה ועתה שב בתשובה נתרחק ממנה.

עוד אמר: כל הנביאים לא נתנבאו אלא למי שמשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה לצורכו פרקמטיא ולמי שמהנהו מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמם 'עין לא ראתה אלוקים זולתך'.

'עין לא ראתה אלוקים זולתך' – לר' יהושע בן לוי: יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. לריש לקיש: עדן, שאדם הראשון גר ב'גן' ולא ב'עדן', וב' מקומות הם כאמור 'ונהר יצא מעדן להשקות את הגן'.

'כי דבר ה' בזה' – זה האומר אין תורה מן השמים. דבר אחר: זה אפיקורוס.דבר אחר: זה המגלה פנים בתורה.'ואת מצותו הפר' – זה שלא מל עצמו והפר ברית בשר. 'הכרת תכרת הנפש ההיא עוונה בה' – 'הכרת' בעולם הזה, 'תכרת' לעולם הבא.

אמר ר' אלעזר המודעי: 'כי את דבר ה' בזה' – המחלל את הקדשים [כגון טמא שאכל תרומה], והמבזה את המועדות [חול המועד], והמפר בריתו של אברהם אבינו [-'ואת מצותי הפר'], והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, והמלבין פני חבירו ברבים,אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים – אין לו חלק לעולם הבא ['הכרת תכרת'].

'כי דבר ה' בזה' – לברייתא: זה האומר שאין תורה מן השמים, ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים, חוץ מפסוק אחד, שאמרו משה מעצמו, או חוץ מדקדוק אחד [דרשה הנדרשת מחסרות ויתרות שבתורה], או חוץ מקל וחומר אחד, או חוץ מגזרה שוה אחת. לר' מאיר: זה הלומד תורה, ואינו מלמדה לאחרים. לר' נתן: זה שאינו משגיח על המשנה (שאומר שאינה עיקר). לר' נהוראי: כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק. לר' ישמעאל: זה העובד עבודה זרה.שהרי מבזה דבור שנאמר בסיני מפי ה' עצמו ['אנכי ה'…].

כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה – דומה לאדם שטורח וזורע תבואה, ולבסוף אינו קוצר.

כל הלומד תורה ומשכחה – דומה לאשה שיולדת ילדים וקוברת אותם.

דף צ"ט ע"ב

רבי עקיבא אומר: אף שלימודך סדור בפיך כמו זמר, הוה מסדר ומזמר לימודך שוב בכל יום, ואז תזכה שיהיה לך לעולם הבא שמחה ושירים בכל יום. שנאמר 'נפש עמל' בעולם הזה, 'עמלה לו' לעולם הבא, 'כי אכף עליו פיהו' – משום ששם דברים בפיו תמיד, כפי שהאוכף נמצא תמיד על החמור.

'כי אדם לעמל יולד' – איני יודע אם לעמל התלוי בפה או לעמל מלאכה, כשהוא אומר 'כי אכף עליו פיהו' הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל פה שבתורה או לעמל שיחה בעלמא, כשהוא אומר 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' הוי אומר לעמל פה שבתורה נברא.

אמר רבא: כל הגופים טרחנים הם – לעמל נבראו, אשרי מי שזכה שעמלו בתורה.

'נאף אשה חסר לב' – זה הלומד תורה לפרקים, שנאמר 'כי נעים כי תשמרם בבטנך, יכנו יחדו על שפתיך' – דברי תורה יהיו שמורים בבטנך כאשר תלמדם ותשננם תדיר.

'והנפש אשר תעשה ביד רמה' – זה מנשה בן חזקיה, שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי, אמר מדוע כתב משה הפסוקים: 'ואחות לוטן תמנע', 'ותמנע היתה פילגש לאליפז, 'וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה'. יצאה בת קול ואמרה: 'תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דפי, אלה עשית והחרשתי, דמית היות אהיה כמוך, אוכיחך ואערכה לעיניך'. ועליו מפורש בקבלה: 'הוי משכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה' – שחטא בלא שהיתה לו הנאה מכך.

'כעבות העגלה חטאה' – בתחילה דומה יצר הרע לחוט של כוביא שנקל להתגבר עליו. ולבסוף – לאחר שפיתה וניצח את האדם, דומה לעבות העגלה שקשה מאוד להתגבר עליו.

כוונת הפסוק 'אחות לוטן תמנע' – תמנע בת מלכים הואי, ורצתה להתגייר, ולא קיבלוה אברהם יצחק ויעקב, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשיו, שאמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו (לבני אברהם יצחק ויעקב, שהם יראי שמים), ולא תהא גבירה לאומה אחרת. ולא היו האבות צריכים לרחקה, ולכן יצא ממנה עמלק שציער את ישראל.

והפסוק 'וילך ראובן בימי קציר חטים' – לאחר שקצרו את השדה, שאז הכל רשאין להכנס לתוך שדה חבריהם, מכאן לצדיקים שאין פושטים ידיהם בגזל. 'וימצא דודאים בשדה' – תרגומו 'יברוחי', ללוי היינו 'סיגלי', לר' יונתן היינו 'סביסקי'.

'או יחזק במעזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי' – כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה.

'ואשם דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ' – העוסק בתורה לשמה כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה. לר' יוחנן אף מגין על כל העולם כולו, שנאמר: 'ובצל ידי כסיתיך'. ללוי אף מקרב הגאולה, כאמור בהמשך 'ולאמר לציון עמי אתה'.

כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו – שנאמר 'ואת הנפש אשר עשו בחרן', ותרגומו 'דשעבידו לאורייתא בחרן'. לר' אלעזר: כאילו עשה את דברי התורה, שנאמר 'ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם'. לרבא: כאילו עשה את עצמו, שנאמר 'ועשיתם אתם' – אל תקרי 'אותם' אלא 'אַתם'.

כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה בעצמו – שאמר ה' למשה 'ומטך אשר הכית בו את היאור' אף שאהרן הכהו במצוותו.

שנינו במשנה ש'אפיקורוס' ו'מגלה פנים בתורה שלא כהלכה' הם מאלו שאין להם חלק לעולם הבא – לרבי ור' חנינא לל"א: 'אפיקורוס' זה המבזה תלמיד חכם, ו'מגלה פנים בתורה… ' היינו כגון מנשה בן חזקיה, שדרש דרשות של דופי. לל"ב: 'מגלה פנים…' זה המבזה ת"ח, ו'אפיקורוס' היינו המבזה חבירו בפני ת"ח. לר' יוחנן ור' יהושע בן לוי לל"א: 'אפיקורוס' זה המבזה חבירו בפני תלמיד חכם, ו'מגלה פנים…' היינו המבזה תלמיד חכם עצמו. לל"ב: 'מגלה פנים…' זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם. (ולהלן ק. יתבאר מהו אפיקורוס לשיטתם).

*************