לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שני כ"ו תשרי תשע"ח
מסכת סנהדרין דף צ"ב
דף צ"ב ע"א
כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו – שנאמר 'תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב', מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. ואפילו עוברים שבמעי אמם מקללים אותו, שנאמר 'מונע בר יקבהו לאום', ולאום היינו עוברים כנאמר 'ולאום מלאום יאמץ', וקבה היא קללה, שנאמר 'מה אקב לא קבה קל', ובר היינו תורה, שנאמר 'נשקו בר פן יאנף'. וי"א שמנקבים אותו ככברה, שנאמר 'יקבהו לאום' ונאמר 'ויקב חור בדלתו'. ואם לימד לתלמיד זוכה לברכות כיוסף, שנאמר 'וברכה לראש משביר', ואין משביר אלא יוסף.
כל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא – שנאמר 'ומרוה גם הוא יורה'.
מקורות בתורה לתחיית המתים – א. 'יחי ראובן ואל ימות', 'יחי' בעולם הזה 'ואל ימות' לעולם הבא. ב. 'ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם'. ג. 'ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין'.
כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעולם הבא – שנאמר 'כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם'.
גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות – שנאמר 'כי קל דעות ה'. וכן גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות – שנאמר 'פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך'. וגם נקמה גדולה לעניינה שניתנה בין שתי אותיות – שנאמר 'קל נקמות ה' קל נקמות הופיע', 'והופיע' שנאמר על כל נקמה – אחת למידת טובה ואחת למידת פורענות.
כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו – שזה ניתן בין שתי אותיות וזה ניתן בין שתי אותיות. ולבסוף מתעשר – שנאמר 'ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים'.
כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו – שנאמר 'כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחננו'. ולבסוף גולה – שנאמר 'לכן גלה עמי מבלי דעת'. והנותן לו פיתו יסורים באים עליו – שנאמר 'לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו', ו'מזור' היינו יסורים, שנאמר 'וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו'.
כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו – שנאמר 'כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו', 'שריד' הוא תלמיד חכם, שנאמר 'ובשרידים אשר ה' קרא'. וכל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם – שנאמר 'אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו'.
כל שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם – שנאמר 'אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו'. אך פת שלמה אין להביא, שהיא דרך עובדי עבודה זרה.
כל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודה זרה – שנאמר 'והייתי בעיניו כמתעתע', ונאמר 'הבל המה מעשה תעתועים'.
כל המסתכל בערוה קשתו ננערת – שנאמר 'עריה תעור קשתך'.
לעולם הוי קבל וקיים – ורמז בית אפל אין פותחים לו חלונות לראות נגעו.
דף צ"ב ע"ב
'שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים' – מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא, ומה רחם שמכניסים בו בחשאי מוציאים ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסים בו בקולות אינו דין שמוציאים ממנו בקולי קולות, מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה.
צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותם שוב אין מתים – שנאמר 'והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים', מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים. ובאותם שנים שעתיד הקב"ה לחדש עולמו כאמור 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא' הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטין על פני המים – שנאמר 'על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים', ואין להם צער – שנאמר 'וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו'.
מתים שהחיה יחזקאל – לר' אליעזר: עמדו על רגליהם ואמרו שירה 'ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים', ומתו. לר' יהושע אמרו קה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל'. לר' יהודה: משל היה. לר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם.
מי הם המתים שהחיה יחזקאל: לרב: בני אפרים שמנו במצרים לקץ וטעו. לשמואל: בני אדם שכפרו בתחיית המתים. לרבי ירמיה בר אבא: בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה. לרבי יצחק נפחא: בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים. לרבי יוחנן: בשעה שהגלה נבוכדנצר הרשע את ישראל היו בהם בחורים שהיו מגנים את החמה ביופיים, והיו כשדיות רואות אותם ושופעות זבות, אמרו לבעליהם ובעליהם למלך וציוה המלך והרגום, ועדיין היו שופעות זבות, וציוה המלך ורמסום בבקעת דורא, ואותם מתים החיים יחזקאל.
בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש – אמר לו הקב"ה ליחזקאל: לך והחייה מתים בבקעת דורא, וטפחו העצמות על פני נבוכדנצר, אמר מה טיבן של אלו, אמרו לו חבריהם של אלו מחייה מתים בבקעת דורא. פתח ושיבח את הקב"ה, ובא מלאך וסטרו, שאילו היה מסיים שבחו היה הקב"ה נוטה אחריהם יותר מאחרי השירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים.
שישה נסים נעשו באותו היום שהושלכו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש: א. הכבשן שהיה שקוע בקרקע צף ועלה כדי שיראו כולם הנס. ב. נפרצו מקצת כתלי הכבשן. ג. והומק סודו (שנמס הסיד, וע"ע ברש"י). ד. ונהפך צלם הזהב שהקים נבוכדנצר על פניו. ה. נשרפו ארבע מלכויות שסייעו לנבוכדנצר להשליכם לאש. ו. החיה יחזקאל את המתים בבקעת דורא. וכל הניסים בקבלה מלבד נס הה' שמוכח בפסוקים.
אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו – שכשהוליכו את חנניה מישאל ועזריה להשרף הלכו בבגדי תפארתן, שיתביישו שונאיהם מפניהם.
*************
