לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
שבת קודש כ"ד תשרי תשע"ח
מסכת סנהדרין דף צ'
דף צ' ע"א
מחלוקת חכמים ור' שמעון במיתתו של נביא שהדיח – לרב חסדא (ואביי): היינו דווקא בהדיח לעבוד עבודה זרה, בין בעוקר הכל ובין במקיים מקצת ומבטל מקצת (כגון שאומר: היום עיבדוה ולמחר בטלוה), שנאמר 'מן הדרך' – אפילו מקצת הדרך. אבל בשאר מצוות: עוקר גוף המצוה – לדברי הכל נענש בחנק, מקיים מקצת ומבטל מקצת – לדברי הכל פטור. לרב המנונא (ורבא): גם בשאר מצוות אם עוקר כל המצוה – לר' שמעון בחנק ולחכמים בסקילה.
נאמר בנביא המדיח 'ללכת' – זו מצות עשה, ולרב חסדא דדוקא בע"ז היינו מצות 'ונתצתם', 'בה' – זו מצות לא תעשה.
בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה לצורך שעה – שמע לו, חוץ מעבודה זרה, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו.
רבי יוסי הגלילי אומר: הגיעה תורה לסוף דעתה של עבודה זרה לפיכך נתנה תורה ממשלה בה שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו. אבל לר' עקיבא חס ושלום שהקדוש ברוך הוא מעמיד חמה לעוברי רצונו, ומה שנאמר 'ונתן אליך אות או מופת' היינו כגון חנניה בן עזור שמתחלתו נביא אמת – ואז נתן אות או מופת, ולבסוף נביא שקר.
זוממי בת כהן נענשים בחנק ולא בשריפה – מיתור 'לאחיו' בפסוק 'ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו' – לאחיו (היינו הבועל – שהוא בחנק) ולא לאחותו.
הדרן עלך אלו הן הנחנקין
פרק עשירי – חלק
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא – שנאמר 'ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר'.
ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה, האומר אין תורה מן השמים, אפיקורוס. לרבי עקיבא אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. לאבא שאול אף ההוגה את השם באותיותיו.
שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא – שלשה מלכים: ירבעם אחאב ומנשה. לרבי יהודה למנשה יש חלק, שנאמר 'וישיבהו ירושלים למלכותו', ולחכמים: רק למלכותו השיבו. ארבעה הדיוטות: בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי.
הכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא – משום שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה.
המקור שכל מידותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה – שבזמן שצר מלך ארם על שומרון והיה רעב אמר אלישע שיהיה שבע גדול וימכרו התבואות בזול, ולגלג עליו השליש, והשיבו אלישע שאכן יראה הזול אך לא יזכה לאכול ממנו כי ימות, וכך היה שנאמר 'ויהי לו כן וירמסו אתו העם בשער וימת', ו'בשער' מלמדנו שמת מדה כנגד מדה על עסקי שער שלגלג על הנביא.
דף צ' ע"ב
לרבי יוחנן המקור בתורה לתחיית המתים – 'ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן', והרי לא נכנס אהרן לארץ ישראל, אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה. אמנם לתנא דבי רבי ישמעאל הכוונה לכהנים כאהרן – מה אהרן חבר אף בניו חברים.
אין נותנין תרומה לכהן עם הארץ – שנאמר 'למען יחזקו בתורת ה", רק המחזיק בתורת ה' יש לו מנת. והנותן לעם הארץ כאילו נותן לארי, מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל, אף כהן עם הארץ ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה. ואף גורם לו מיתה, שנאמר 'ומתו בו כי יחללוהו'. ואף משיאו עון אשמה, שנאמר 'והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם'.
לרבי סימאי המקור בתורה לתחיית המתים – 'וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען', 'לכם' לא נאמר אלא 'להם'.
ויכוח המינים עם רבן גמליאל מניין שהקדוש ברוך הוא מחייה מתים:
הביא מהתורה – 'ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבותיך וקם'. והשיבו שמא 'וקם' הולך על ההמשך 'העם הזה וזנה'.
מהנביאים – 'יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל'. והשיבו שמדובר במתים שהחיה יחזקאל.
מהכתובים – 'וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים'. והשיבו שהכוונה כרבי יוחנן שכל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר.
עד שאמר להם המקרא 'אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם', 'לכם' לא נאמר אלא 'להם'. ולי"א אמר להם המקרא 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום', מה היום כולכם קיימין אף לעולם הבא כולכם קיימין.
שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות – והשיבם שתי הדברים מהנאמר 'ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבותיך וקם העם זה וזנה', ודחו כנ"ל, והשיבם שעכ"פ יש לדעת מכך שיודע מה שעתיד להיות.
רבי אלעזר ברבי יוסי הוכיח לכותיים שתחיית המתים מהתורה – מהפסוק 'הכרת תכרת הנפש ההיא עוונה בה', 'הכרת תכרת' – בעולם הזה, 'עוונה בה' – לעולם הבא. ולא רצה להוכיח מכפילות 'הכרת תכרת', מפני שיכלו להשיבו שדיברה תורה כלשון בני אדם. וכפי שנחלקו התנאים, שרבי עקיבא דרש זאת מהכפילות, ורבי ישמעאל דרש זאת מסוף הפסוק 'את ה' הוא מגדף ונכרתה', והכפילות דיברה תורה כלשון בני אדם. ו'עוונה בה' דרשו שדווקא אם לא עשה תשובה.
קליאופטרא המלכה למדה מהפסוק 'ויציצו מעיר כעשב הארץ' שהמתים חיים, ושאלה את רבי מאיר הם עומדים ערומים או בלבושיהם, והשיבה: קל וחומר מחיטה, ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושים, צדיקים שנקברים בלבושיהם על אחת כמה וכמה שעומדים לבושים.
*************
