לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא בתרא
המוכר את החמור או פרה . דברי אגדה .
דף ע"ח – ע"א
משנה . המוכר את החמור, מכר כלי רכיבה וכגון אוכף ומרדעת ורצועה שקושרים בה האוכף, לת"ק: לא מכר כלים העשוי למשאוי כגון שק ליתן בתוכו משאוי או מה שהאשה יושבת בה שהוא גם כן כמשא שסתם חמורים לרכיבת אנשים הוא ולא למשא, הגם שאמר חמור וכליו, ואם אמר וכל מה שעליו הכל מכור, לנחום המדי: הגם שאמר המוכר אף בסתם מכר כלי משאו שסתם חמור למשא עומד.
איבעיא במחלוקות ת"ק ונחום המדי הוא אם כלי המשא הם על החמור בשעת המכירה, אבל אם אינם עליו לכו"ע גם האוכף אינו בכלל החמור, או שהמחלוקות רק כשאינם עליו אבל בעודן עליו לכו"ע גם כלי המשא בכלל.
לרבי יהודה – היה חמור לפניו וכליו עליו ואמר לו מכור לי חמורך זה, כליו מכורים שלמה אמר חמור זה אלא שכוונתו חמור זה וכמות שהוא, ואם אמר חמורך הוא לא מכר כליו אפילו בעודם עליו שכוונתו לומר אם חמורך הוא תמכרהו לי.
דף ע"ח – ע"ב
תנאים שסוברים כשמוכר מכר כל התשמישים, רבי אליעזר: שמכר בית הבד מכר הקורה. רבן שמעון בן גמליאל: מכר העיר מכר הסנטר. רבי מאיר: המוכר כרם מכר תשמישי הכרם. רבי נתן וסומכוס: מכר ספינה מכר ספינה הקטנה שעמה. ונחום המדי: במשנה.
משנה . מכר חמור או פרה, אם אמר 'היא ובנה' בניהם מכורים עימם, אם לא אמר ובנה אין בניהם מכורים עימם, אם אמר פרה מניקה אין בנה מכור עימה שכוונתו לומר שיש לה חלב, חמור מניקה כיון שאין צריך לחלבה כוונתו לומר שבנה מכור עימה.
מכר מקום שרגילים לתת שם זבל הבהמות – כלל גם הזבל שבטל, מכר בור – כלל מימיה, מכר כוורת – כלל הדבורים.
חמור קטן נקרא סיח, שמהלך אחר קריאה בסיחה נאה למקום שהאדם חפץ אבל זקן צריך מרדע.
'על כן יאמרו המושלים באו חשבון תבנה ותכונן' וכו', המושלים ביצרם אומרים בואו ונחשוב חשבונו של עולם מה שמפסיד מריווח משום שעוסק במצוה כנגד השכר לעתיד לבוא, ומה שישתכר מעבירה כנגד מה שיפסיד לעתיד לבוא, אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא.
'עיר סיחון – כי אש יצא מחשבון להבה מקרית סיחון אכלה ער מואב בעלי במות ארנון' אם אינו מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה אלא הולך אחר סיחה נאה ומתפתה ואינו מושל ביצרו כעיר זה, תצא אש ממחשבים והם הצדיקים ותאכל את שאינם מחשבים, ולהבה מצדיקים שנקראו שיחין, ויאכל המהלך אחר יצרו כעיר הזה שמהלך אחר סיחה נאה. 'בעלי במות ארנון' אלו גסי רוח שכל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנום.
'ונירם אבד חשבון עד דיבן ונשים עד נופח אשר עד מידבא' שרשע אומר אין רם ואבד חשבונו של עולם, אמר הקב"ה המתן עד שיבוא דין עד שתבוא אש של גיהנום שנופח מעצמו ויהיה לדאבון נפש, אבל בעולם הזה דרכם צלחה
***************
כל הראוי למזבח או לבדק הבית .
דף ע"ט – ע"א
כל הפורש מדברי תורה – אש אוכלתו ונופל בגיהנום.
כל הראוי למזבח כגון שובך מלא יונים ואינו ראוי לבדק הבית שאינו ראוי לכבשו בבניין, או שראוי לבדק הבית כגון בור מלא מים שראוי לעשות ממנו טיט לבניין ואינו ראוי למזבח שמים מכונסים פסולים למזבח ולא מדיחים קרבנות אלא מאמת המים שבעזרה, או שאינו ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית כגון אילן מלא פירותושדה מלא עשבים,
– לרבי יהודה: מועלים בהם אם נהנה מהם שוה פרוטה ובמה שבתוכם, ואם נתמלאו לאחר שהקדישו מועלים בהם ולא במה שבתוכם, שגרמא הנעשה על ידי קרקע הקדש אינו הקדש.
– לרבי יוסי: גידולי הקדש הם הקדש, ולכן מועלים בשדה ואילן גם אם נתמלאו פירות ועשבים לאחר שהקדישו, אבל בור ושובך שנתמלאו אחר כך אינם הקדש שאינם גידולי הקדש, ואין הקדש קונה בקניין חצר.
דף ע"ט – ע"ב
– לרבי אלעזר ברבי שמעון: בשדה ואילן סובר כרבי יוסי, ובבור ושובך אם נתמלאו אח"כ הם הקדש שסובר כרבי מאיר שאדם מקנה ומקדיש דבר שלא בא לעולם שהדרך שבאים לעולם ובמים מיירי שעשוי דרך מדרון וממילא באים לבור, וכן יונים הבאים דרך שובך לשובך הסמוך לו, ואם הקדישם מלאים אינם הקדש שסבר כאביו רבי שמעון [לעיל דף ע"א.] שמקדיש בעין רעה מקדיש והמקדיש בור סתם לא הקדיש מימיו [אבל מה שנתמלא לאח"כ כיון שעדיין לא זכה בו אין בו עין רעה ומקדישם].
– לרבנן: מועלים בגידולי שדה ואילן שגדלו לאחר כך [שהלכה כרבי יוסי משום נימוקו עמו], ובהקדיש בור ושובך מלאים סוברים שמקדיש בעין יפה, והקדישם.
***************
הלוקח פירות שובך . הלוקח דבורים שנולדו מהכוורת או חלת דבש . דבש בכוורת . בתולת השקמה בשביעית .
דף פ' – ע"א
משנה . הלוקח פירות שובך, כיון שלא קנההאמהות לא קנה בריכה ראשונה שנולדו מהאמהות ומניחם לפרוח עם האם, שאם לא תהיה צוות לאמא יברחו האמהות ותחרב השובך, ולכן לא מכר גם פירות שנולדו מבריכה ראשונה כדי שיהיו צוות לאם [הם הבריכה ראשונה] שאם לא כן בריכה ראשונה תברח והאם הראשונה גם כן תברח כיון שאין לה צוות ונתבטל השובך.
הלוקח דבורים הנולדים מהכוורת נוטל ג' חבורות הנולדות ראשונה זה אחר זה שהם חשובים, מכאן ואילך – לשמואל: יגרום המוכר שיסתרס מאליהם ולא יעשו עוד פירות כדי שיהיו טרודות לעשות דבש והדבש של המוכר, על ידי שמאכיל חרדל ומתוך שפיהם מר אוכלות דבש ומהשביעה בטילות מפריה ורביה, לרבי יוחנן: הלוקח נוטל ג' נחילים בדילוג כדי שיהיו ללוקח ולמוכר מן הטובים ומן הכחושים, לברייתא: הלוקח נוטל ג' נחילים הראשונים מכאן ואילך נוטל אחת ומניח אחת, 'והלכה' כדברי הברייתא.
הלוקח חלות דבש, לא מכר את הכוורת ולכן מניח שתי חלות כדי שיתפרנסו הדבורים מהם בימות הגשמים.
דף פ' – ע"ב
דבש בכוורת, לרב כהנא: אף על פי שהדבורים אוכלים מהם אינו יוצא מתורת מאכל [אדם] לעולם ומקבל טומאת אוכלים לטמא בכביצה גם אם לא חישב שיהא לאכילה עד שיקצהו בפירוש למאכל דבורים. וכן שתי חלות שמניח לימות הגשמים לפרנסת דבורים הוא כמוקצה למאכל דבורים, לרבא – לרבי אליעזר: שסובר בכוורת דבורים שדינו כקרקע [לעניין שאין כותבים פרוזבול אלא אם יש לו קרקע אפילו אין לו אלא כוורת דבורים, ואין הכוורת והדבש מקבלות טומאה כשהכוורת במקומה, והרודה ממנה בשבת חייב חטאת כמו תולש מהמחובר שנאמר 'ויטבול אותה ביערת הדבש'], ולכן אפילו חישב עליו לאכילה אינו מיטמא טומאת אוכלים, ולחכמים דינו כמטלטלים. ואם זב על גבי קיסמים דקים שלא ראוי לאוספו, לרב זביד: גם על גבי כלי מאוס אזי גם לחכמים אינו נחשב אוכל, ותניא כשיטת רב כהנא.
הלוקח אילן לקוץ מגביה טפח מהקרקע וקוצץ כדי שיחזור ויצמח למוכר, בזית מניח שני ענפים, בתולת השקמה שלא נקצץ מעולם ג' טפחים, ואם כבר נקצץ ב' טפחים, בקנים וגפנים קוצץ מהקשר סמוך לארץ ולמעלה, בדקלים ומיני ארזים שאין הגזע מחליף אם נקצץ חופר ומשרש.
'צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה' – כתמר שעושה פירות לעולם הבא, וגזעו מחליף כארז שאף כשמת יש לו בן כמותו או אם יפול יקום.
אין קוצצים בתולת השקמה בשביעית מפני שהיא עבודה שיגדל יותר, לרבי יהודה: דווקא כדרכו והיינו מטפח או טפחיים מהארץ אבל מגביה י' טפחים וקוצץ שמכחיש לאילן, או יחתוך כל הענפים עד סמוך לארץ, [והטעם שלוקח קוצץ רק מג' טפחים הלא גם פחות מכך טוב לחיות האילן, משום שעד טפח בוודאי מזיק, מטפח עד ג' טפחים לפעמים מזיק ולפעמים אינו מזיק, לעניין שביעית מחמירים שיהא ודאי מזיק ולכן מותר רק סמוך לארץ, ולעניין מקח וממכר רק אם בוודאי טוב למוכר ועל דעת כן מכר].
*******************
קנה אילנות בשדה חבירו . דיני ביכורים .
דף פ"א – ע"א
משנה . הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו, לתנא קמא: לא קנה הקרקע שמסביב ותחתיו, ואם יבשו יעקרם ולא יטע אחרות במקומם, לרבי מאיר: קנה קרקע ונחשב שדה אילן.
קנה אילן אחד, לתנא קמא: בוודאי לא קנה קרקע, ובשתי אילנות ספק אם קנה קרקע, ומספק אינו יכול להוציאו מבעל השדה, ומביא ביכורים ואינו קורא שספק אם יכול לומר 'פרי האדמה אשר נתת לי', לרבי מאיר: באילן אחד ספק אם קנה קרקע ומביא ביכורים ואינו קורא, בשני אילנות בוודאי קנה ומביא וקורא.
הלוקח פירות שבאילן, לרב יהודה אמר שמואל בדעת רבי מאיר חייב להביא ביכורים וקורא, ונדחו דבריו מברייתא שלפי רבי מאיר הקונה אילן אחד בשל חבירו מביא מספק ואינו קורא לפי שלא קנה קרקע.
דף פ"א – ע"ב
ספק ביכורים, צריך לקדש על תנאי, שאם אינם ביכורים יהיו דמיהם לקרבנות, ואם לא כן שמא מביא חולין לעזרה, וצריך לפדותם לאחר שהניח והניף לפני ה' כדי שלא יהנה הכהן מספק קדושת דמים, וצריך להפריש תרומה גדולה ולתת לכהן, מעשר שני ועני ונותן לכהן ששמא ביכורים הוא ואסורים לזר, ולרבי אלעזר בן עזריה – לאחר שקנס עזרא ללוים נותנים מעשר ראשון לכהנים.
בצר בעל הבית ושלח ביד שליח, או שליח שבצר ומת בדרך ושלח ביד אחר מביא ואינו קורא, מיתור שנאמר 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך .. והלכת' ולא נאמר והבאת מארצך ודורשים שצריך לקיחה והבאה באיש אחד.
קריאת פרשת ביכורים אינה מעכבת, ודווקא בוודאי ביכורים כיון שראוי לקריאה, אבל בספק ביכורים שאינם ראויים לקריאה שיתכן שמשקר במה שאומר 'האדמה אשר נתת לי ה' ונאמר 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני', או ששמא יטעו שביכורים גמורים הם ופטורים מן המעשרות, וכיון שאינו ראוי לקריאה – קריאה מעכב בו, ולכן הבעל הבית יבצור וישלח ביד שליח שפטור מקריאה כיון שאין הלקיחה והבאה באחד.
קנה אילן בלי קרקע [לרבי מאיר אילן אחד, לחכמים שני אילנות], והגדילו הענפים לא יקצוץ אותם בעל הקרקע ששיעבד לו השדה לצורך האילנות, היוצא מהגזע של בעל האילן, ומהשורשים של בעל הקרקע, ואם מתו האילנות אין לו קרקע.
******************
הקונה אילנות .
דף פ"ב – ע"א
קנה אילן בלי קרקע, כל העולה מהגזע של בעל האילן, ויקצוץ שלא יבוא מוכר להפסד שאם תגביה הקרקע יהא נראה כמו שקנה ג' אילנות ויש לו קרקע.
דקל, אין לבעל הדקל העולה מהגזע, לרב זביד: שמתייאש משום שדקל אם מתייבש למטה אין לו תקנה ועומד לעקור ולשרש, ולשיטתו אין לבעל האילן בגזע בכל האילנות כיון שאחר שהתייבש אין לו זכות לנטוע אילן אחר, רק אם מכר לו זכות שיהיה לו האילן בשלו חמש שנים שגם אם התייבש יש לו זכות לנטוע אחר במקומו, לרב פפא: אין לו לבעל האילן בגזע משום שדקל אינו מוציא מהגזע כלום אלא למעלה ומסיח דעת.
דף פ"ב – ע"ב
קנה שלשה אילנות קנה קרקע תחת האילנות והנוף, וקרקע מגולה בין הענפים, לרבי יוחנן: יש לו חוצה לה כדי ללקט והסל בידו, לר' אלעזר: אין לו חוצה לה, שהרי שלשה אילנות חשוב שדה אילן בפני עצמו ולא שיעבד לו המוכר שאר השדות, וכחכמים שהמוכר בעין רעה ואין לו דרך למוכר, ותניא – יש לו חוצה לו.
קנה שני אילנות בתוך שדה חבירו, יש לו דרך בשדה לאילנות גם לשיטת חכמים שמוכר בור ודות בשדה אין לו דרך, ששיעבד ללוקח שדה לצורך האילנות.
קנה שלשה אילנות והגדילו, המוכר קוצץ אותם, ולא שיעבד לו השדה גם לרבי עקיבא שמוכר בור ודות בשדה יש ללוקח דרך משום שאין לו היזק, אבל צל מזיק לבית השלחין וגם אינו יכול לחרוש בבקר משום גובה המרדע.
זכות זריעה חוץ לג' אילנות במקום הלקיטה, לרב יוסף: לבעל השדה, וכדין מי שיש לו גינה לפנים של גינת חבירו שבעל החיצון יש לו זכות זריעה במקום הדרך, ובעל הפנימי אין לו זכות במקום הדרך אלא זכות דריסה כשצריך לעבור שם, וכן אין לבעל האילנות רק זכות דריסה בשעת לקיטה, לאביי: לשניהם אין זכות זריעה שמא יפול פירות על הזרעים ויטנפו, ותניא – כאביי.
***************