לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי ט' אדר תש"פ
מסכת ברכות דף ס"ב
דף ס"ב ע"א
רבי עקיבא למד מרבי יהושע, ובן עזאי מרבי עקיבא, שלשה דברים בבית הכסא: שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, שאין מקנחין בימין אלא בשמאל.
רב כהנא נכנס תחת מטתו של רב, אמר 'תורה היא וללמוד אני צריך, ושמע ששח ושחק ועשה צרכיו.
מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל? י"א מפני שהתורה ניתנה בימין. י"א מפני שקרובה לפה, י"א מפני שקושר בה תפילין, י"א מפני שמראה בה טעמי תורה. י"א מפני שאוכל בה, וי"א מפני שכותב בה.
כל הצנוע בבית הכסא נצול מנחשים מעקרבים וממזיקין. וי"א אף חלומותיו מיושבים עליו.
רבי אמי ורבי אסי לא נזוקו ממזיקין שהיו בבית כסא בטבריה – שהיה להם בקבלה שבבית הכסא צריך צניעות ושתיקה, ועל היסורים צריך לשתוק (ולא לבעט בהן) ולבקש רחמים.
אמו של אביי גידלה לו שה שיכנס עמו לבית הכסא – ולא גדי, לפי ששעיר מתחלף בשד של בית הכסא הנקרא שעיר. רבא קודם שמלך קשקשה לו אשתו אגוז בספל של נחושת, ולאחר שמלך והוצרך ליותר שימור, עשתה לו חלון והניחה לו ידה על ראשו.
אחורי הגדר – נפנה מיד, וא"צ להתרחק. ובבקעה כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע. לאיסי בר נתן אחורי הגדר כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע, ובבקעה כל זמן שאין חברו רואהו. ורב אשי פירש דבריו, עד שאין חבירו רואה את פרועו, ואע"פ שרואה אותו.
משמרי טהרות של שמן בית הבד, אם הוצרכו לפנות יוצאים מפתח בית הבד ונפנין לאחורי הגדר שלפני הפתח, ואין חוששין שמא בתוך כך יכנס עם הארץ ויגע. וא"צ להתרחק, שבשביל שמירת טהרות הקלו חכמים בבית הכסא.
כמה ירחקו שומרי טהרות ויהיו טהורין, כדי שיהא רואהו. ואם הוצרך לפנות יפנה שם, שהקילו חכמים בבית הכסא לאוכלי טהרות. ולרב אשי לא הקילו, אלא מאחר שאינו רואה את פרועו, מותר אע"פ שרואהו.
אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא – רב נחמן הקפיד על ספדן שהספיד על אחד שהיה צנוע באורחותיו, אע"פ שלא ידע אם היה צנוע בבית הכסא, שכשם שנפרעין מן המתים כך נפרעין מן הספדנין ומן העונין אחריהן.
איזהו צנוע? זה הנפנה בלילה כדרך שנפנה ביום, ואין פורע יותר מטפח וטפחיים. וי"א שנפנה בלילה במקום שנפנה ביום, ולא שצריך להתרחק בלילה כביום, אלא שנפנה בקרן זוית.
לעולם ינהיג אדם עצמו שחרית וערבית כדי שלא יהא צריך להתרחק. רבא היה הולך ביום עד מיל, ובלילה אמר למשמשו לפנות לו במקום ברחוב העיר. וכן רבי זירא הורה למשמשו לבדוק אם יש מאן דהוא אחורי בית חבריא שיהיה לו מקום לפנות.
ימשמש וישב, ואל ישב וימשמש, שכל היושב וממשמש אפילו עושין כשפים באספמיא באין עליו. ואם שכח וישב ואח"כ משמש, יאמר: לא לי לא לי לא תחים ולא תחתים לא הני ולא מהני לא חרשי דחרשא ולא חרשי דחרשתא.
דף ס"ב ע"ב
בן עזאי אומר: על כל משכב שכב חוץ מן הקרקע, על כל מושב שב חוץ מן הקורה, שמא תיפול.
שינה ויציאה בעמוד השחר – מועיל לגוף כחישול לברזל.
בר קפרא היה מוכר עצות: עד שאתה רעב אכול, שאם תשהא תעבור ממך תאות המאכל, ולא יועיל המאכל. עד שאתה צמא, שתה. עד שתרתח קדירתך שפוך, כלומר כשאתה צריך לנקביך שפוך מיד ואל תשהא אותם. כאשר תשמע קול קרן ברומי, תדע שבאין מבקשי תאנים לקנות ולהוליך למקום אחר, ולפיכך אם בן מוכר תאנים אתה, ואין אביך בבית, מכור אתה תאניו בעוד שיש תובעים.
עמוד החוזר – מביא את האדם לידי הדרוקן. סילון החוזר – מביא את האדם לידי ירקון.
דוד לא הרג את שאול כשמצאו במערה אע"פ שהיה רודפו – מחמת צניעות שהיתה בו, שנכנס במערה להסך רגליו, בגדר לפנים מגדר ומערה לפנים ממערה, וסיכך עצמו כסוכה.
כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם – שדוד כרת את כנף מעילו של שאול, ונאמר בו 'והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו'.
לפי שקרא דוד להקב"ה מסית, הכשילו בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, שמנה את ישראל ולא נטל מהם כופר, ונפלה בהם מגיפה.
'ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד' – י"א משעת שחיטת התמיד עד שעת זריקתו, וי"א עד חצות ממש. 'ויאמר למלאך המשחית בעם רב' – אמר הקב"ה למלאך טול לי רב שבהם שיש בו ליפרע מהם כמה חובות, באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין.
'ובהשחית ראה ה' וינחם'. מה ראה? י"א יעקב אבינו, וי"א אפרו של יצחק, י"א כסף כפורים, וי"א בית המקדש, ומסתבר כדבריו, שנאמר 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה'.
לא יעשה הר הבית קפנדריא. כלומר קפנדריא כמשמעה. ויש שדרשוהו נוטריקון: 'אדמקיפנא אדרי איעול בהא', כלומר בעוד שאני מקיף כל שורות הבתים הללו אכנס כאן, לקצר דרכי.
הנכנס לבית הכנסת על מנת שלא לעשותו קפנדריא – מותר לעשותו קפנדריא. היה שביל מעיקרו קודם שנבנה עליו בית הכנסת – מותר לעשות קפנדריא. הנכנס לבית הכנסת להתפלל מותר לעשותו קפנדריא – שנאמר 'ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים, הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער הנגב'.
כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה – כאילו רוקק בבת עינו, שנאמר 'והיו עיני ולבי שם כל הימים'.
רקיקה ומנעל מותר בבית הכנסת וקפנדריא אסורה בבית הכנסת – שהרי אדם מקפיד בביתו על קפנדריא, ואינו מקפיד על רקיקה ומנעל.
לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו שבידו ולא במנעלו שברגלו, ולא במעות הצרורים לו בסדינו ובפונדתו מופשלת לאחוריו, ולא יעשנה קפנדריא. וכן רקיקה אסורה בקל וחומר ממנעל, מה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה 'של נעליך מעל רגליך', רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן. ורבי יוסי בר יהודה למדו בק"ו משק, שנאמר 'כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק', ומה שק שאינו מאוס לפני בשר ודם כך, רקיקה שהיא מאוסה לפני מלך מלכי המלכים לא כל שכן.
***************
יום שישי י' אדר תש"פ
מסכת ברכות דף ס"ג
דף ס"ג ע"א
אין עונין אמן במקדש – שנאמר 'קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם', ואומר 'ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה', אלא עונים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. יכול כל הברכות כולן תהא להן תהלה אחת, שיאמר בשכמל"ו על כולן, תלמוד לומר 'ומרומם על כל ברכה ותהלה', על כל ברכה תן לו תהלה.
הפסוק 'עת לעשות לה' הפרו תורתך' נדרש מראשו לסופו – 'עת לעשות לה', עתים הם לה' לעשות משפט פורעניות בעוברי רצונו, משום ש'הפרו תורתך'. ומסופו לראשו – 'הפרו תורתך', שעושי רצונו הפרו תורתו כגון אליהו בהר הכרמל, משום 'עת לעשות לה'.
בשעה שחכמי הדור אין מרביצים תורה לתלמידים – פזר אתה לשנות לתלמידים. ובשעה שהגדולים שבדור מרביצים תורה, כנס אתה ולא תטול שררה עליהם. ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו, פזר, שנאמר 'יש מפזר ונוסף עוד'. ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו, כנס, שנאמר 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'.
אם ראית פרקמטיא בזול, קבוץ וקנה מינה ואסוף, שסופה להתיקר. במקום שאין איש, שם הֶיֵה איש. אבל במקום שיש איש, אל תהא איש, ואפילו שניכם שוין.
איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה – 'בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך'. ואפילו לעבור עבירה, תן לב אם צורך מצוה הוא, כמו אליהו בהר הכרמל.
לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה – כגון מחט של סדקית.
לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו – שנאמר 'איש רעים להתרועע'. ואל ימנה אדם אפטרופוס בתוך ביתו, שאלמלי לא מינה פוטיפר את יוסף אפטרופוס בתוך ביתו, לא בא לאותו דבר.
למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. ופרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות, שכל שיש לו תרומות ומעשרות ואין נותנן לכהן, סוף נצרך לו על ידי אשתו. שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו, וסמוך לו איש איש כי תשטה אשתו, והביא האיש את אשתו וגו'. ולא עוד אלא לסוף נעשה עני ונצרך למעשר עני, שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו. ואם נתנן סוף מתעשר, שנאמר 'איש אשר יתן לכהן לו יהיה', לו יהיה ממון הרבה.
כל המשתף שם שמים בצערו – כופלין לו פרנסתו, וי"א פרנסתו מעופפת לו כצפור.
כל המרפה עצמו מדברי תורה – אין בו כח לעמוד ביום צרה. ואפילו נתרפה ממצוה אחת שבאה לידו ולא נתעסק בה, צר כוחו.
חנינא בן אחי רבי יהושע היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ, ושיגרו אחריו למחות בידו, והיו מטמאין מה שמטהר ומטהרין מה שטימא כדי שלא יגררו אחריו, ומשום שנאמר 'כי מציון תצא תורה'. ואין דומה לרבי עקיבא שעיבר בחו"ל, לפי שלא הניח כמותו בארץ ישראל, אבל הוא הניח גדיים ונעשו תיישים בעלי קרניים.
דף ס"ג ע"ב
'ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה' – קל וחומר מה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא י"ב מיל אמרה תורה 'והיה כל מבקש ה', תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, על אחת כמה וכמה שקרויים מבקשי ה'.
'ודבר ה' אל משה פנים אל פנים' – אמר הקב"ה למשה, אני ואתה נסביר פנים בהלכה. וי"א שאמר לו כשם שאני הסברתי לך פנים, כך אתה הסבר פנים לישראל, והחזר האהל למקומו. 'ושב אל המחנה' – אמר הקב"ה למשה עכשיו יאמרו הרב בכעס ותלמיד בכעס ישראל מה תהא עליהם, אם אתה מחזיר האהל למקומו מוטב, ואם לאו יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך. ואף על פי שהחזירה משה לא יצא הדבר לבטלה, שנאמר 'ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל'.
חביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני – שבסוף ארבעים שנה נאמר 'היום הזה נהיית לעם'. תדע שאדם קורא ק"ש שחרית וערבית, וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק"ש מעולם.
דרשות שדרשו מ'הסכת ושמע ישראל': א. עשו כתות כתות ועסקו בתורה – שאין התורה נקנית אלא בחבורה. וכך דרשו 'חרב אל הבדים', חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה. ולא עוד אלא שמטפשים, וחוטאים. ב. כתתו עצמכם על דברי תורה – שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'. ג. הס ואחר כך כתת – כלומר שתוק ואח"כ כתתנה והקשה עליה מה שיש לך להקשות, שלעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך יהגה (יעיין).
במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה.
כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק – זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור. כעס עליו ראשונה ושניה ושותק, זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות.
הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות – שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, שהן כמעין נובע.
כל המנבל עצמו על דברי תורה – ששואל לרבו כל ספקותיו, סופו להתנשא. ואם זמם, סופו שיתן יד לפה, שישאלוהו ולא ידע מה להשיב.
המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו שכרו רב בקל וחומר: א. מיתרו שלא קירב משה אלא לכבוד עצמו, וקיבל שכרו, שהזהיר שאול את הקיני לסור מתוך העמלקי. ב. ממצריים שלא קירבו ישראל אלא לצורך עצמן, ואמרה תורה לא תתעב מצרי. ג. מאדום הגתי, שכיבד וריבץ את הארון שאינו אוכל ושותה, וברכו ה' שהחמות ושמונה כלותיה ילדו ששה ששה בכרס אחד.
***************
שבת קודש י"א אדר תש"פ
מסכת ברכות דף ס"ד
דף ס"ד
כל הדוחק את השעה – כגון אבשלום שבקש למלוך בחזקה, שעה דוחקתו. וכל הנדחה מפני השעה, שעה נדחית מפניו.
רב יוסף היה סיני ורבה עוקר הרים, והוצרכו לאחד מהם שיהיה ראש ישיבה – והשיבו מא"י שסיני עדיף, שהכל צריכים לבעל החטים, ואע"פ כן לא קיבל רב יוסף, שאמרו לו החוזים בכוכבים שימלוך שתי שנים, ונעשה רבה ראש ישיבה כ"ב שנה, ואחריו מלך רב יוסף שנתיים ומחצה. ובשנים שמלך רבה, לא קיבל רב יוסף שום שררה, ואפילו לקרות למקיז דם לביתו.
'יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב' – ולא אלקי אברהם ויצחק, מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה, כלומר יעקב שכל הבנים שלו וטרח בגידולם, יבקש עליהם רחמים.
כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה – כאילו נהנה מזיו שכינה, שנאמר 'ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלקים'.
הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום – שהרי יתרו אמר למשה לך לשלום ועלה והצליח, דוד אמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה. הנפטר מן המת – אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום, שנאמר 'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום'.
היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה – זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר 'ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון'.
תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא – שנאמר 'ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון'.
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם – שנאמר 'וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך', אל תקרי בניך אלא בוניך.
הדרן עלך הרואה וסליקא לה מסכת ברכות
***************
