לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון כ"ד אדר ב' תשע"ט
מסכת חולין דף קכ"ד
דף קכ"ד ע"א
טהרת תנור – לת"ק: חולקו לג' וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ. לר' מאיר: די שימעטו מבפנים שיהא פחות מגובה ד' טפחים. ופירש רבא: שאם כבר נטמא התנור מודה ר' מאיר לת"ק, ונחלקו במי שרוצה שלא יבא תנורו לטומאה.
שיעור גובה תנור בתחילתו כדי שיהא עליו שם תנור: – ד' טפחים. לחכמים: היינו בגדול, אבל בקטן כל שהוא, משתגמר מלאכתו – והיינו טפח שזו מידת תנורי בנות.
שיעור גובה שיירי תנור שנשבר שישאר עליו שם תנור – לר' מאיר: ד' טפחים, ואף שאינו רובו. לחכמים: צריך שישאר גובה ד' טפחים וגם שישאר רובו. וכל זה כשחילקו לרחבו – ומה ששנינו לעיל שצריך לחלקו לג' היינו כשחילקו לארכו מלמעלה למטה.
לשון ב' בדברי רב הונא בשם ר' ישמעאל ב"ר יוסי: טלית שנקרעה ברובה טהורה אפילו שייר בה כדי מעפורת. לריש לקיש: דווקא טלית, אבל עור בשיעור זה חשוב הוא. לר' יוחנן: אפילו עור לא.
שנינו: עור טמא מדרס שחישב עליו לרצועה וסנדלין – לר' יהודה: כיון שנתן בו איזמל טהור. לחכמים: עד שימעטנו מה' טפחים. ולריש לקיש היינו בצריך לו למושב זב, אך סתם עור כל שיש בו כדי מעפורת טמא.
עור שיש עליו כזית בשר – הנוגע בציב (רצועת בשר) היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא. יש עליו שני חצאי זיתים – לר' ישמעאל: מטמא במשא ולא במגע. לר' עקיבא: בטל אל העור, ואף במשא אינו מטמא.
שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן – אף לר' עקיבא טמא, שאינו בטל.
אמר עולא בשם ר' יוחנן: מה ששנינו שהבשר הנותר על העור מטמא היינו רק בנשכתו חיה, אבל פלטתו סכין של המפשיט בטל הבשר אל העור וטהור. ללשון א': אמר זאת על הרישא – ביש כזית, ואף ביש עליו בשר הרבה. וחלק עליו רב נחמן שודאי אין דעת המפשיט לבטל בשר בשיעור כזית. ויישבו בגמרא דהיינו במרודד ולכן אינו חשוב. ללשון ב': ר' יוחנן אמרו על הסיפא בשני חצאי זיתים.
דף קכ"ד ע"ב
היו על העור שני חצאי זיתים שאינו מטמא במגע – לבר פדא: דווקא בנגע בעור שמאחוריו, אבל נגע בבשר מלפניו טמא, שיש נוגע וחוזר ונוגע. לר' יוחנן: אף מלפניו טהור, שאין נוגע וחוזר ונוגע.
כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית – ר' דוסא בן הרכינס מטהר שאין מאהיל וחוזר ומאהיל, וחכמים מטמאים.
לר' יוחנן: ר' ישמעאל סובר כר' דוסא בן הרכינס – וכשם שאין מאהיל וחוזר ומאהיל, כך אין נוגע וחוזר ונוגע. ור' עקיבא כחכמים – שיש מאהיל וחוזר ומאהיל ויש נוגע וחוזר ונוגע, ורק בחצאי זיתים שעל העור טיהר משום שהעור מבטלן.
'הנוגע בנבלתה' – ולא בעור שיש עליו ב' חצאי זיתים. 'והנושא… יטמא' – לר' ישמעאל: הנושא ב' חצאי זיתים יטמא. לר' עקיבא: 'הנוגע… והנושא' – את שבא לכלל מגע בא לכלל משא לא בא לכלל מגע לא בא לכלל. ולבר פדא – כוונתו לדרוש דווקא הבא לכלל מגע בכל צד בא לכלל משא, אך ב' חצאי זיתים אף שבא לכלל מגע מלפניו אינו בא מלאחריו.
רב אויא סבא שאל את רבה בר רב הונא: מה דין נושא קולית סתומה שיש בה כזית מוח לר' ישמעאל, האם טעמו בב' חצאי זיתים הוא משום שאף מי שלא בא לכלל מגע מטמא במשא – והנושא קולית טמא, או שמא גם הוא סובר שרק הבא לכלל מגע בא לכלל משא, ובב' חצאי זיתים טימא משום שבא לכלל מגע מלפניו – והנושא קולית טהור. השיבו: עורבא פרח. אמר לו רבא בנו: והלא רב אויא סבא מפומבדיתא הוא שאתה משבחו שהוא גברא רבה. אמר לו: אני היום 'סמכוני באשישות' והוא שואל ממני דבר הצריך טעם.
שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם – לת"ק: טמא. לר' אליעזר: אפילו מוליך ומביא כל היום כולו טהור, שנאמר 'והנושא' אך הכתיב 'והנשא' שיכול להקרות 'והנישא' ללמד שצריך יהא נישא בבת אחת. וכן פסק עולא. ואין להקשות ממה ששנינו שלר' ישמעאל שני חצאי זיתים מטמאים במשא, וכן לר' עקיבא אם תחבן בקיסם – דהיינו במרודד ונישא הוא.
*************
יום שני כ"ה אדר ב' תשע"ט
מסכת חולין דף קכ"ה
דף קכ"ה ע"א
קולית המת וקולית המוקדשין – הנוגע בהן נטמא אף אם הם סתומים, שהם עצמם מטמאים ולא רק המוח.
קולית נבלה וקולית השרץ – נקובים: כיון שאפשר לנגוע במוח דרך נקב כלשהוא (להכניס שערו) גם הנוגע בעצם טמא כיון שנגע בשומר. סתומים: הנוגע בהם טהור, שאין שומר מוציא טומאה אלא כששייך לנגוע בטומאה עצמה, וגם הנושא אותם טהור, שנאמר 'הנוגע… והנושא' – את שבא לכלל מגע בא לכלל משא לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא.
שנינו שקולית המת סתומה מטמא במגע:
לרב יהודה בריה דרב חייא: יש לדייק שאין מטמאה באהל, שמדובר באין עליו כזית בשר, ולא כזית מוח בתוכו, וקמ"ל שאין מוח בפנים מעלה ארוכה מבחוץ (שאילו מעלה ארוכה – דין העצם כאבר שמטמא באהל). ומה ששנינו שקולית מוקדשים סתומה מטמא במגע – היינו דווקא ביש בה כזית מוח, וקמ"ל שעצמות קדשים ששימשו נותר מטמאין את הידים הואיל ונעשו בסיס לדבר האסור.
לאביי: מוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ ודין העצם כאבר, וכאן מדובר בשף את העצם לרחבה, אבל שפה לארכה טמאה (וסימן: דקל).
לר' יוחנן: מדובר ביש כזית מוח בעצם, (ומוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ), ו'נוגע' ששנינו שנטמא היינו 'מאהיל'. אכן מדובר בכזית מוח המתקשקש, ולכן רק במת מטמא משום טומאה בוקעת ועולה, אך בנבלה אין מטמא משום אבר, ורק אם ניקבה מטמאה משום ששייך לנגוע במוח.
ראיה לר' יוחנן ש'מאהיל' בכלל 'נוגע' ממה ששנינו: הנוגע בכחצי זית מת ומאהיל על חצי זית אחר, או נוגע בחצי זית וחצי זית אחר מאהיל עליו – טמא, הרי שמגע ואהל שם אחד הוא – שהרי שנינו: זה הכלל, כל שהוא משם אחד מצטרף וטמא, משני שמות טהור. והפריכו מהסיפא: אבל הנוגע בכחצי זית מת ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית אחר – טהור, הרי ששני שמות הם ולכן אין מצטרפים, וברישא מדובר בטומאה רצוצה בין שני מגדלים שאין ביניהם פותח טפח שהכל בכלל 'מגע'.
דף קכ"ה ע"ב
ר' יוסי אומר: מלא תרווד רקב מטמא במגע ובמשא ובאהל – ו'מגע' אינו יכול להתפרש כפשוטו, שהרי לא שייך לנגוע בכולו, אלא היינו מאהיל, ואף ששנינו גם 'באהל' – לאביי: מאהיל למטה מטפח – נגיעה, למעלה מטפח – אהל (ודלא כר' יוחנן לעיל ע"א). לרבא: מאהיל עליו – נגיעה היא אפילו למעלה מטפח (כר' יוחנן), כשיש אהל המאהיל עליו ועל הרקב (המשכה) – אהל.
ר' יוסי אומר: חבילי מטה וסריגי חלונות חוצצין בין הבית לעלייה שלא להכניס טומאה לצד שני, פרסן על פני המת באויר – הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור. לרבא: אם הוא למטה מטפח מהמת אף שלא כנגד הנקב טמא – שהוא כמת בכסותו, אלא מדובר במונח למעלה מטפח, ואעפ"כ קרא לו ר' יוסי 'נוגע' אף שהוא מאהיל. לאביי: מדובר במונח למטה מטפח, ואעפ"כ אינו מטמא שלא כנגד הנקב – א. אין מבטלים אותו למת כמו שמבטלים את כסותו. ב. סובר ר' יוסי שאין טומאה טמונה בוקעת ועולה כדלהלן.
תיבת המגדל שיש בה פותח טפח ואין ביציאתה פותח טפח: טומאה בתוכה – לחכמים: הבית טמא, משום שסוף טומאה לצאת. לר' יוסי: טהור, שיכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה. טומאה בבית – מה שבתוכה טהור, שאין דרך טומאה להכנס. העמידה בפתח ופתחה לחוץ: טומאה בתוכה – הבית טהור, טומאה בבית – מה שבתוכה טהור. ומדוייק שאילו אין בה פותח טפח אף באופן זה אם טומאה בתוכה הבית טמא משום שטומאה רצוצה בוקעת, ועל כך נחלק ר' יוסי וטיהר.
*************
