לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון ל' ניסן תשע"ט
מסכת בכורות דף י"ח
דף י"ח ע"א
חלל שנמצא מכוון בין שתי עיירות, נחלקו תנאים בדבר: א) לחכמים אי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם, לפיכך מביאין שתי העיירות עגלה אחת בשותפות, ויתנו, שיאמרו בני האחת אם אתם קרובים ממנו יהא חלקנו מחול לכם ותכפר עליכם, ואם אנחנו קרובים מכם חלקכם יהא שלנו ותכפר עלינו. ב) לתנא קמא לא היו עורפין כלל, שאפשר לצמצם, והתורה אמרה 'קרובה' ולא קרובות. ג) לרבי אליעזר שתיהן מביאין שתי עגלות, שאפשר לצמצם, ו'קרובות' בכלל 'קרובה'.
בהמה שלא ביכרה וילדה שני זכרים – לרבי טרפון הכהן בורר לו את היפה, שהבריא יצא תחילה. ולרבי עקיבא הכהן נוטל כחושה, שהכהן הוא מוציא מחבירו ועליו להביא ראיה שהוא בכור. וחזר רבי טרפון מדבריו (ראה להלן ע"ב), ופסק שלשניהם יש חלק בשניהם.
השני שנשאר ביד בעלים – לרבי מאיר חייב במתנות, שהכהן בא עליו משני צדדים, ואומר לו אם בכור הוא כולו שלי, ואם לאו תן לי מתנותיו. ולרבי יוסי פטור ממתנות, שעשו את הכהן שלא זכה כזוכה, וכאילו חזר ומכרו לישראל במומו.
הכל מודים בספק בכור שאין חליפין ביד כהן, כגון שילדה זכר ונקיבה ואין ידוע מי נולד תחילה – שחייב במתנות, שאין זה כמי שמכרו כהן לישראל שהרי לא בא בחליפין ליד כהן כלום. שטעמו של רבי יוסי הוא רק משום שבא חליפיו ביד כהן, ולא משום שאם נחייבו במתנות יבוא לידי גיזה ועבודה.
דף י"ח ע"ב
הכל מודים בספק מעשר שפטור מן המתנות – שרבי מאיר מחייב רק בספק בכור ומשום שהכהן יכול לבוא עליו משני צדדים, ולא מחייב כדי שלא תשתכח תורת מתנות.
בהמה שלא ביכרה וילדה שני זכרים, ומת אחד מהן – לרבי טרפון יחלוקו (לפי סברתו לאחר חזרה), ולרבי עקיבא פטור, שהמוציא מחבירו עליו הראיה. הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה ומת אחד מהן ואין ידוע מי הוא, שמניח רועה ביניהם ומסתלק, ולפיכך אם אותו ספק בכור החי נמסר לרועה, ובאו בעל הבית וכהן אצל רועה, הוא מניח ביניהם ומסתלק. והכל מודים באחד שהפקיד אצל בעל הבית והניחה בעדרו ומתה בהמה אחת בעדרו ואומר שלך מתה, והלה אומר אחת מאותן שלך מתה, שהמוציא מחבירו עליו הראיה. ולפיכך אם הספק בכור ברשות בעל הבית הכהן הוא מוציא מחבירו ועליו הראיה. ולא נחלקו אלא כשהבכור חי עומד בחצר בעל הבית, וכהן רועה כל בהמותיו של בעל הבית, לרבי טרפון הקנה לו בחצירו, ונוח לו שיעשה מצוה בממונו, ודומה לשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק. ולרבי עקיבא כיון שיש לו הפסד אינו מקנה לו כלום, ודומה לאחד שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחבירו עליו הראיה.
שתי רחיליו שלא ביכרו וילדו שני זכרים – שניהם לכהן. ילדו זכר ונקבה – הזכר לכהן. ילדו שני זכרים ונקבה – אחד לו ואחד לכהן. לרבי טרפון הכהן בורר את היפה, ולרבי עקיבא משמנין ביניהן, שהכהן נוטל הכחוש. והשני שנשאר ביד בעלים, ירעה עד שיסתאב. ולת"ק חייב במתנות, ורבי יוסי פוטר. מת אחד מהן – לרבי טרפון יחלוקו, לר' עקיבא המוציא מחבירו עליו הראיה. ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות – אין לכהן כלום.
אחת ביכרה ואחת לא ביכרה, וילדה שני זכרים – אחד לו ואחד לכהן. לר' טרפון הכהן בורר את היפה, ולר' עקיבא משמנין ביניהן, והשני ירעה עד שיסתאב. לת"ק חייב במתנות, ורבי יוסי פוטר. שלרבי יוסי כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות, ורבי מאיר מחייב. מת אחד מהן – לר' טרפון יחלוקו, ולר' עקיבא המוציא מחבירו עליו הראיה. ילדו זכר ונקבה – אין לכהן כלום, שמא אותה שלא ביכרה ילדה נקיבה.
*************
יום שני א' אייר תשע"ט
מסכת בכורות דף י"ט
דף י"ט ע"א
יוצא דופן והבא אחריו – לרבי טרפון שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים, שמסתפק אם בכור לדבר אחד הוא בכור או לא. ולרבי עקיבא שניהן אינן בכור, הראשון מפני שאינו פטר רחם, והשני מפני שקדמו אחר, וסובר שבכור לדבר אחד אינו בכור.
בין המידות שהתורה נדרשת בהן: 'מכלל הצריך לפרט' – שהכלל צריך שיהא הפרט עמו, ו'מפרט הצריך לכלל', שיש שהפרט צריך שיהא הכלל עמו.
אין קדושת בכור אלא בזכר ולא בנקיבה – שנאמר 'קדש לי כל בכור' יכול אפילו נקבה במשמע, תלמוד לומר 'זכר', כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. ויוצא דופן אין בו קדושת בכור, שנאמר 'פטר רחם'. יצא אחר יוצא דופן אין בו קדושה אע"פ שהוא פטר רחם, שנאמר 'בכור' שמשמע שיהא בכור לכל ענין. וכן זכר שיצתה נקיבה לפניו נתמעט מ'בכור', שמשמע שהוא בכור לכל ענין, אבל בכור לדבר אחד לא חשוב בכור. וזהו פרט הצריך לכלל, ש'זכר' ו'פטר רחם' שהן פרט, צריכין ל'בכור'.
לרבינא בכור לדבר אחד נחשב בכור – וזכר שיצתה נקיבה לפניו נתמעט מ'פטר רחם', והיוצא אחר יוצא דופן נתמעט מ'בכור', ואע"פ שאין 'בכור' משמע שיהא בכור לכל ענין, כיון שכבר נתמעט זה שיצא אחר נקיבה מפטר רחם, מיותר 'בכור' למעט זה שיצא אחר יוצא דופן. ונדחו דבריו.
גם אם יצתה נקיבה דרך דופן ואחריה זכר דרך רחם – אינו קדוש, אע"פ שהוא בכור לזכרים ובכור לרחם.
הדרן עלך הלוקח עובר פרתו
פרק שלישי – הלוקח בהמה
דף י"ט ע"ב
הלוקח בהמה מן העובד כוכבים ואינו יודע אם ביכרה אם לא ביכרה – לרבי ישמעאל אם היתה עז שילדה בתוך שנתה, או רחל בת שתים, וודאי אותו הולד לכהן, שקודם לכן לא ילדה. מכאן ואילך ספק, וירעה ויאכל במומו לבעלים. פרה וחמור עד בנות שלש ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק, ובחמור מפריש עליו טלה והוא לעצמו. ולרבי עקיבא אע"פ שאינן יולדות אפשר שהיה לה סימן בתוך הזמן, כגון טינוף בדקה או שליא בגסה, ולפיכך כל שידוע שביכרה אין לכהן כלום, וכל שידוע לא ביכרה הרי זה לכהן, ואם אינו ידוע, בכל אופן הוא ספק ויאכל במומו לבעלים.
סימן וולד בבהמה דקה – טינוף. ובגסה – שיליא. ובאשה – שפיר ושיליא.
עז שילדה לאחר שנתה לרבי ישמעאל הוא ספק – ואין הולכים אחר רוב בהמות שמתעברות ויולדות תוך שנתן: לרבא, שסובר כרבי מאיר שחוששין למיעוטא,. ולרבינא, שגם לחכמים אין הולכים אלא אחר רוב שאינו תלוי במעשה, ולא אחר רוב שתלוי במעשה.
לחכמים הולכים אחר רוב בין ב'רובא דאיתיה קמן' – כגון תשע חנויות שמוכרות בשר שחוטה, ואחת מוכרת בשר נבילה, ונמצאת חתיכת בשר לשם בקרקע, כשרה, ש'כל דפריש מרובא פריש'. וכן בסנהדרין, כגון אם שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין, הוא זכאי. ובין ב'רובא דליתיה קמן' –כגון קטן, שאין חוששין עליו שהוא סריס, כי רוב קטנים אינם סריסים. וכן קטנה אין חוששין שהיא איילונית, שרוב קטנות אינן איילונית.
קטן וקטנה – אינם חולצין, שנאמר 'איש' בפרשה, והוקשה אשה לאיש. ולרבי מאיר גם לא מייבמין – קטן שמא ימצא סריס וקטנה שמא תמצא איילונית, ונמצאו פוגעין בערוה, שמכיון שאינה ראויה להוליד אין קורין בהם 'והיה הבכור אשר תלד', ופקעה מהן תורת ייבום, וקיימו באיסור אשת אח. ולחכמים מייבמין, שהולכים אחר רוב קטנים שאינן סריסים, ורוב קטנות שאינן איילונית.
*************
