לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי י"ח אלול תשע"ט
מסכת כריתות דף כ"ח
דף כ"ח ע"א
מטמא מקדש עשיר שהפריש קן במקום כבשתו, שרצה להקריב קרבן עני, והעני – הואיל ונדחה הקן בשעה שהפרישו, שהרי עשיר שהביא קרבן עני לא יצא, ידחה. ולמדנו מזה: שבעלי חיים נדחים (לשיטת רבנן), וקדושת דמים מדחה, שתחלתו לא קדש אלא לדמיו שהרי עשיר היה, ודחוי מעיקרא דחוי הוא, שלא חל עליו קדושת מזבח מעולם.
המפריש נקבה לפסחו – תרעה עד שתסתאב ותמכר, ויביא בדמיה פסח. ילדה זכר – לת"ק ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו פסח, ולרבי שמעון הוא עצמו יקרב פסח, שלשיטתו אין בעלי חיים נדחין.
מת אחד משעירי יום הכיפורים – לרבי שמעון מביא חבירו שלא בהגרלה, ויקרב זה הנותר אם הוא של שם, שסובר שאין בעלי חיים נדחין, והגרלה אינה מעכבת.
לרב חסדא אין הקינין מתפרשות איזה לעולה ואיזה לחטאת, אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן, שאם לקחן הבעלים זה לשם עולה וזה לשם חטאת, אין הכהן יכול לשנותה בשעת עשיית קרבן, אבל אם לא הפרישוה הבעלים בשעת לקיחה, יכול הכהן לעשות איזה שירצה עולה וחטאת, ואע"פ שהפרישוה בעלים בין לקיחה לעשיה, לא קבעו השם, ויכול כהן לשנותן ולעשות את החטאת עולה. שנאמר 'ולקחה שתי תורים וגו' ועשה הכהן וגו".
הגורל עושה חטאת בשעירי יוה"כ ואין השם עושה חטאת – שאם לא הגריל אלא אמר זה לשם וזה לעזאזל, לא קבע עליהן השם ויכול להחליף, שנאמר 'ועשהו חטאת'.
מטמא מקדש עני שהפריש מעות לקינו, והעשיר, וכבר אמר משעת הפרשה אלו המעות לחטאתי ואלו לעולתי (לסובר שמטמא מקדש עשיר לא יצא בקרבן עני. אבל לסובר שיצא, גם אם לקח אחר שהעשיר ואמר כן בשעת לקיחה) – מביא בהמה לחובתו מדמי חטאתו ומוסיף עליה מעות, אבל אינו מוסיף ומביא מדמי עולתו,, שכבר קבע שם עולה על המעות ואינו יכול לשנותן לחטאת, אלא יפלו לנדבה.
מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני – י"א שלא יצא, וי"א שיצא.
מצורע עני שהביא קרבן עשיר – יצא, שנאמר 'תורת'. עשיר שהביא קרבן עני – לא יצא לדברי הכל, שנאמר 'זאת'. ואין למדים מטמא מקדש ממצורע (לסובר שמטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני לא יצא), שנאמר 'ואם דל הוא ואין ידו משגת', לומר שרק מצורע עשיר שהביא קרבן עני לא יצא, אבל מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני יצא.
האומר הרי עלי עולה ויש לו כבש ועז, א"צ להביא כבש – שאע"פ שכבשים נאמרו קודם לעזים בכל מקום, לא מפני שמובחרים מהם, שנאמר 'ואם כבש' ולמעלה ממנו נאמר שעירת עזים, כאן הקדים עז לכבש ללמד ששניהם שקולים. וכן תורין, אע"פ שקודמין לבני יונה בכל מקום, לא מפני שהן מובחרים מהן, שנאמר 'בן יונה או תור לחטאת', מלמד ששניהם שקולין.
האב קודם לאם בכל מקום, ולא מפני שכיבוד אב קודם לכיבוד האם – שנאמר 'איש אמו ואביו תיראו' מלמד ששניהם שקולין. אבל אמרו חכמים שהאב קודם לאם בכל מקום, מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. וכן בתלמוד תורה, אם זכה הבן לפני הרב, שרוב חכמתו למד ממנו, הרב קודם את האב בכל מקום, מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו.
דף כ"ח ע"ב
ארבע צווחות צווחה עזרה. צווחה אחת: הוציאו מיכן בני עלי חפני ופנחס שטימאו את ההיכל. צווחה שניה: פתחו שערים ויכנס יוחנן בן נדבאי תלמידו של פינקאי וימלא כרסו מקדשי שמים, שהיה אוכל שלש מאות עגלים ושותה שלש מאות גרבי יין, וארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה, וכל ימיו לא היה נותר בעזרה. צווחה שלישית: שאו שערים ראשיכם ויכנס אלישמע בן פיכאי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה. צווחה רביעית: פתחו שערים והוציאו יששכר איש כפר ברקאי, שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים, שהיה כורך שיראין על ידיו ועובד עבודה, כדי שלא ילכלך ידיו בבשר ודם. ונענש שקצצו את שתי ידיו בציוויו של ינאי המלך.
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם – שנאמר 'וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך', אל תקרי בניך אלא בוניך.
הדרן עלך המביא אשם וסליקא לה מסכת כריתות
*************
יום חמישי י"ט אלול תשע"ט
מסכת מעילה דף ב'
מסכת מעילה
פרק ראשון – קדשי קדשים
דף ב' ע"א
קדשי קדשים ששחטן בדרום – מועלין בהן, שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון, בצפון וקיבל דמן בדרום, שחט ביום וזרק בלילה, בלילה וזרק ביום – מועלין בהן. והחידוש הוא שאין כל אלו חשובין כקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה. (וי"א שמן התורה אין בהן מעילה כאילו מתו, ורק מדרבנן מועלין בהן. ראה להלן ע"ב). וכן אם שחטן חוץ לזמנו וחוץ למקומו מועלין בהן הואיל ומרצין לפיגולין.
כל שהיה לה שעת היתר לכהנים ולאחר מכן נפסלה – כגון שלנה, ושנטמאה, ושיצאה, אין מועלין בה. וכל שלא היה לה שעת היתר לכהנים, כגון שנשחטה חוץ לזמנה, חוץ למקומה, ושקיבלו פסולין וזרקו את דמה, מועלין בה.
קדשים שמתו – יצאו מידי מעילה דבר תורה, אבל מדרבנן יש בהן מעילה.
דף ב' ע"ב
קדשים ששחטן בדרום או קיבל דמן בדרום – לרבי יהודה אם עלו על המזבח ירדו. לרבי שמעון – לרבה ירדו, ולרב יוסף לא ירדו, שלא אמר רבי שמעון אלא בניתנין למטה שנתנן למעלה או הניתנין למעלה שנתנן למטה, אבל כששחטן בדרום כאילו הרגן.
לרבה אין מועלין בקדשים ששחטן בדרום אלא מדרבנן, אבל מן התורה דינן כקדשים שמתו שאין בהן מעילה.
המועל מן התורה משלם חומש – אבל המועל מדרבנן פטור מחומש.
*************
