לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי י"ח סיון תשע"ט
מסכת ערכין דף ה'
דף ה' ע"א
האומר רגלה של זו עולה – לרבי מאיר ורבי יהודה אין כולה עולה, שנאמר 'כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש', ממנו קודש ולא כולה קודש, ולא תצא לחולין, שנאמר 'יהיה' בהוייתה תהא, אלא תימכר לצורכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אותו אבר שבה. לרבי יוסי ורבי שמעון כולה עולה, שנאמר 'כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש' לרבות את כולה.
ולא נחלקו אלא באבר שאין הנשמה תלויה בו, אבל אם הקדיש אבר שהנשמה תלויה בו – לדברי הכל כולה קודש. וכל זה כשהקדיש את הבהמה עצמה בקדושת הגוף, אבל אם הקדישה לדמי עולה, אין כולה קודש (וכפי שנתבאר לעיל ד:).
המקדיש זכר לדמי עולה קדוש קדושת הגוף – ואם הקדיש אבר ממנו, אם תם הוא, נסתפק רבה אם אומרים מיגו שקדוש אבר אחד לדמיו קדוש לגופו, ומיגו שקדוש אבר אחד קדוש כולו, או שאין אומרים שני פעמים מיגו. ואם הוא בעל מום, אין כולו קדוש.
האומר דמי ראשי לגבי מזבח – נסתפק רבה אם נידון בכבודו לפי שלא מצאנו בדמים שאינו נידון בכבודו, או שאינו נדון לפי שלא מצאנו לגבי מזבח שנידון בכבודו. ופשטה מברייתא שאינו נדון.
האומר ערכי עלי לגבי מזבח – נסתפק רבא אם נידון בהשג יד, שאם אין ידו משגת ליתן דמי ערכו נותן כפי אשר תשיג ידו, שלא מצאנו בערכין מי שאין נידון בהישג יד. או שאינו נדון, שלא מצאנו לגבי מזבח שיהא נפדה אלא בשויו.
הקדיש שדה אחוזה לגבי מזבח – נסתפק רב אשי אם נפדה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף כשאר שדה אחוזה, או שמא לא מצאנו לענין מזבח שיהא נפדה אלא בשויו.
פחות מבן חדש נידר אבל לא נערך.
המעריך פחות מבן חודש – לרבי מאיר נותן דמיו, שאין אדם מוציא דבריו לבטלה, ויודע שאין ערכין לפחות מבן חדש, וגמר ואמר לשם דמים. ולחכמים לא אמר כלום, שאדם מוציא את דבריו לבטלה.
האומר ערך כלי עלי – דינו כמעריך פחות מבן חודש, שלרבי מאיר נותן דמים, וכדבריו פסק רב גידל בשם רב. ולחכמים לא אמר כלום.
דף ה' ע"ב
המקדיש בהמת חבירו – לרבי מאיר נותן דמיה, וכדבריו פסק רב. ודווקא שאמר דמי בהמת חבירי עלי, אבל אם אמר הרי זו עולה, לא אמר כלום.
עובד כוכבים – לרבי מאיר נערך אבל לא מעריך, ולרבי יהודה מעריך ולא נערך. ש'בני ישראל ממעט גוי, ו'איש' מרבה גוי, לרבי מאיר מרבין אותו להיות נערך, לפי שריבה הכתוב בנערכין יותר ממעריכין, שחרש שוטה וקטן נערכין ולא מעריכין. ולרבי יהודה ריבה הכתוב במעריכין יותר מנערכין, שטומטום ואנדרוגינוס מעריכין ולא נערכין.
לרבא דינו של רבי מאיר מסתבר משל רבי יהודה, שנאמר 'לא לכם ולנו לבנות בית אלקינו', וטעמו של רבי יהודה מסתבר שמדמהו לטומטום ואנדרוגינוס שהן בני דיעה, ולא טעמו של רבי מאיר שמדמהו לחש"ו שאינם בני דיעה.
עובדי כוכבים – נודרין ונידרין לדברי הכל.
לרבי יהודה שגוי מעריך- לאבימי ערכו נגנז, שנאמר 'לא לכם ולנו לבנות בית אלקינו'. ונדחו דבריו, שהרי קדשי בדק הבית של עובדי כוכבים מועלין בהן, ואם הוא נגנז לא היו מועלים בו, אלא נותנים אותו לבדק הבית. ומה שלא נתנו לגויים לבנות את בית המקדש הוא משום רפיון ידים, שלא היו מתכוונים לטובה אלא שיסמכו גם עליהם וישמעו לעצתם, והם יאחרו הבנין עד שיסיבו את לב כורש שלא לבנותו.
אין מועלין בקדשי מזבח של עובדי כוכבים – אבל בקדשי בדק הבית שלהן, מועלין.
*************
שבת קודש י"ט סיון תשע"ט
מסכת ערכין דף ו'
דף ו' ע"א
עובד כוכבים שהתנדב נדבה לבדק הבית – בתחילת הבנין, אפילו מים ומלח אין מקבלין ממנו, שמא לרפיון ידים מתכוונים. בסוף הבנין, אם הוא דבר המסויים, כגון אמה של ברזל העשויה לגרש את העורבים, אין מקבלים ממנו, שגנאי הוא, ועוד שמתפארים בו. ואם הוא דבר שאינו מסוים, מקבלין ממנו. ומכורש נטלו בדק הבית בתחילת הבנין לפי שהמלכות אינה חוזרת מדבריה.
עובד כוכבים שהפריש תרומה מכריו – בודקין אותו, אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה, כלומר שלמקום שתרומת ישראל הולכת תלך זו, תינתן לכהן. ואם לאו, טעונה גניזה ואסורה בהנאה, שמא בלבו לשמים, והקדש בזמן הזה אסור בהנאה.
עובד כוכבים שהתנדב קורה ושם כתוב עליה – בודקין אותו, אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה, יחתוך מקום השם ויגנוז החתיכה, וישתמש במותר ויבננו בבית הכנסת. ואם לאו, גם אם אין שם כתוב עליה טעונה גניזה, שמא בלבו לשמים.
שם שלא במקומו אינו קדוש – כלומר שרק מקום השם קדוש ואותה חתיכה תיגנז, ולפיכך אם היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה, חותך מקום השם וגונזו.
האומר סלע זו לצדקה – מותר לשנותה ולאחר זמן ישלם, בין לעצמו ובין להלוותה לאחר. ולמסקנא אין חילוק בין אם אמר עלי ובין אם אמר הרי זו, שבכל אופן מותר לשנותה.
צדקה הרי היא בבל תאחר, ואינה כהקדש – שאילו הקדש אסור להשתמש בה, ואילו צדקה מותר להשתמש בה ולשלם אחרת.
האומר סלע זו לצדקה – עד שלא באתה ליד גבאי, מותר לשנותה. משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה. רבי ינאי היה גבאי צדקה, ולוה ממעות הצדקה שהגיעו לידו ופרע, לפי שיש ריווח לעניים ע"י שלוה מהם, שיכפה את הציבור ליתן צדקה.
דף ו' ע"ב
ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת – אסור לשנותה לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מותר. עובד כוכבים שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת – עד שלא נשתקע שם בעליה, אסור לשנותה אפילו לדבר מצוה, שהגוי צועק למה שניתם ממה שנתתי. משנשתקע שם בעליה, מותר לשנותה לדבר מצוה.
י"א שאם הגוי המנדב הוא סוחר ומחזר בעריות ואינו מצוי בעיר – מותר לשנותה (גם אם לא נשתקע שם בעליה). וי"א שאסור, כיון שלפעמים הוא בא.
הגוסס – לא נידר, שאין לו דמים. ולא נערך, שאינו בר העמדה והערכה. היוצא ליהרג – לא נידר, שאין לו דמים. לת"ק גם לא נערך, שנאמר 'כל חרם לא יפדה', כלומר מי שהוא ראוי ליחרם וליהרג אינו בכלל פדיון. אבל קודם שנגמר דינו נערך, שנאמר 'מן האדם' ולא כל האדם. ולר' חנינא בן עקביא היוצא ליהרג נערך, מפני שדמיו קצובין בפרשה.
מצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להם – שנאמר 'אם כופר יושת עליו'. אבל מומתין בידי אדם לא, שנאמר 'כל חרם לא יפדה'. בין במיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה, ובין במיתות קלות שניתנה שגגתן לכפרה, שנאמר 'כל חרם'.
הגוסס והיוצא ליהרג נודר ומעריך ומקדיש. ואם הזיק – לת"ק אינו חייב בתשלומין, ולרבי יוסי חייב. וטעם המחלוקת: לרב יוסף – לת"ק מלוה על פה אינו גובה מן היורשין, ולרבי יוסי גובה. לרבה – לדברי הכל מלוה על פה אינו גובה מן היורשין, ונחלקו במלוה הכתובה בתורה, שלת"ק אינה ככתובה בשטר, ולרבי יוסי ככתובה בשטר.
*************
