לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי כ"ח ניסן תשע"ט
מסכת בכורות דף ט"ז
דף ט"ז ע"א
קדשים שקדם הקדישן את מומן – אע"פ שהן קדושים קודם פדיון, אם שחטן בחוץ פטור, שאינם ראויים לפנים. ואם היה מום של 'דוקין שבעין' לרבי עקיבא חייב כששחטן בחוץ, שהם ראויים בפנים לשיטתו שאם עלו לא ירדו.
קדשים שקדם הקדישן את מומן והמירן – תמורתו לאחר פדיון מתה, שאי אפשר להקריבו לפי שבא מכח קדושה דחויה, ולא לפדותו שאין קדושתו אלים לתפוס פדיונו, ולא להאכילו במומו לבעלים לפי ששם 'אמו' עליו (כלומר שם הקרבן שבא מכחו עליו), וכיון שקדשים אין נאכל במומו לבעלים בלא פדיון, גם התמורה לא נאכל במומו בלא פדיון. ובברייתא דרשו שהיא מתה מהפסוק 'ממעלי הגרה טמא'.
תמורת בכור ומעשר הן וולדן וולד ולדן עד סוף כל העולם הרי הן כבכור ומעשר ויאכלו במומן לבעלים – לפי ששם אמו עליו ונקרא 'תמורת בכור ומעשר', מה בכור ומעשר נאכל במומו לבעלים, כך תמורתו נאכל במומו לבעלים.
הלכה למשה מסיני על חמש חטאות שהן מתות – וגם דרשו כן מהכתוב 'ממפריסי הפרסה טמא', וללמד שעובר על לאו באכילתן. ועוד כדי להקיש לתמורת פסולי המוקדשין שאיסורו נלמד מהכתוב 'ממעלי הגרה טמא', ולומר מה כאן במיתה, אף להלן במיתה.
כל שבחטאת מתה – באשם רועה.
דף ט"ז ע"ב
המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים – ששם לו עובד כוכבים בהמותיו בדמים קצובין ולתת לו אותן דמים עד עשר שנים בין מתו בין הוזלו, ואותן ולדות שיהיו להן עד אותו זמן יחלקו ביניהם, ולדותיהן פטורין מן הבכורה. ואע"פ ש'צאן ברזל' חשובין ברשות המקבל, שהרי אחריות אונסין וזול עליו הוא, מ"מ מאחר שאם אינו נותן מעות לגוי יתפוס בהמותיו למשכון, ואם לא ימצא בהמות יתפוס את הוולדות, חשוב 'יד עובד כוכבים באמצע', ולכך פטורה מן הבכורה.
וכל זה כשהאחריות אונסין וזול על המקבל, אבל אם אין אחריות של אונס וזול עליו – אין זה חשוב צאן ברזל, ואין צריך לומר שהיא פטורה מן הבכורה, שהרי ברשות הגוי היא.
אין מקבלין צאן ברזל מישראל – שמאחר שאחריות אונסין וזול על המקבל הרי הן ברשותו ויש כאן הלוואה, והוולדות שנותן לבעלים הן רבית.
דין ולדות צאן ברזל: לרב הונא ולדות צאן ברזל פטורים, וולדי ולדות חייבים, וכשהעמיד ולדותיהם תחת אמותיהן גם ולדי ולדות פטורים. ולרב יהודה בכל אופן ולדי ולדות פטורים, וולדי ולדי ולדות חייבים. ולרשב"ג בכל אופן אפילו עד עשרה פטורים, שכולן נעשים אחריות לעובד כוכבים.
*************
שבת קודש כ"ט ניסן תשע"ט
מסכת בכורות דף י"ז
דף י"ז ע"א
רחל שילדה מין עז, ועז שילדה מין רחל – פטורה מן הבכורה.
לשון הברייתא: רחל בת עז ועז בת רחל רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין. ונחלקו אמוראים בביאור המחלוקת: א) י"א שנחלקו ברחל בת רחל בת עז (או בעז בת עז בת רחל), שלרבי מאיר הולכים אחר האם ולא נחשב כנדמה וחייב בבכורה, ולחכמים הולכים אחר אם האם וחשוב נדמה ופטור מבכורה. ב) י"מ שנחלקו ברחל בת עז בת רחל – שלרבי מאיר לא חשוב נדמה לפי ש'חזרה שיות למקומן', וחייב בבכורה, ולחכמים אין אומרים חזרה שיות למקומן והוא נדמה ופטור מבכורה. ג) לרב אשי נחלקו ברחל בת עז או עז בת רחל שיש בו מקצת סימנים של אמו, ומשום כך מחייב רבי מאיר בבכורה, וחכמים רבי שמעון היא הסובר שאין מיעוט סימנים מוציאו מכלל נדמה, שצריך שיהא ראשו ורובו דומה לאמו.
כבשים שצמרן קשה פטורין מראשית הגז – שנאמר 'ומגז כבשי יתחמם', ולפיכך עז בת רחל פטורה מראשית הגז, שצמרה קשה כצמר עזים.
רחל שילדה מין עז ואביו תייש – לסובר חוששין לזרע האב אין שוחטין את האב ואת הבן, ולסובר שאין חוששין, שוחטין.
אע"פ שנחלקו חכמים ורבי מאיר לענין בבכורה ברחל בת עז בת רחל (לפי הסבר השני לעיל) אם חשוב נדמה לענין בכורה – מודה רבי מאיר בשעיר של ראש חדש (ושעירי הרגלים) שצריך שיהא בן שעירה, שנאמר שעיר עזים 'אחד', המיוחד ובא מששת ימי בראשית.
נדמה פסול בין בקרבן חובה ובין בקרבן נדבה – שנאמר 'או עז' פרט לנדמה.
הכל מודים שאין לוקין על צמר של שה שאינו מיוחד שה לדורותיו משום כלאים – שנאמר 'לא תלבש שעטנז', מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה. והכל מודים שצמרו פסול לתכלת, שנאמר 'לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך', מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה. והכל מודים שאין צמרו מטמא בנגעים, שנאמר 'בבגד צמר או בבגד פשתים', מה פשתים שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה.
הדלה הגפן על גבי תאינה יינו פסול לנסכים – שנאמר 'זבח ונסכים', מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו. ואע"פ שאפשר שהפשתן נשתנה כשהדלהו על גבי היגא, לא חשוב שינוי, שזה נשתנה ריחו וזה לא נשתנה ריחו.
רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחת – לרבי יוסי הגלילי שניהן לכהן, שנאמר 'הזכרים לה", ולחכמים אי אפשר לצמצם, אלא אחד לו ואחד לכהן. ולשיטתם נחלקו תנאים איזה מהן נותן לכהן – לרבי טרפון הכהן בורר לו את היפה, ולרבי עקיבא משמנין ביניהן, שהכהן נוטל הכחושה. והשני שנשאר ביד בעלים, ירעה עד שיסתאב. ולת"ק חייב במתנות, ורבי יוסי פוטר. מת אחד מהן – לרבי טרפון יחלוקו, ולרבי עקיבא המוציא מחבירו עליו הראיה. ילדה זכר ונקבה – אין כאן לכהן כלום.
דף י"ז ע"ב
לרבי יוסי הגלילי אפשר לצמצם בידי שמים, וכל שכן בידי אדם. לחכמים אי אפשר לצמצם בידי שמים. (וכן בידי אדם – מסקנת הגמרא יח.).
חוט של סיקרא חוגרו באמצע המזבח, להבדיל בין דמים העליונים ובין דמים התחתונים – ולסובר אי אפשר לצמצם בידי אדם היו מרחיבים אותו מעט, כדי שלא יהיו דמים העליונים למטה ותחתונים למעלה.
לסובר אי אפשר לצמצם בידי אדם היו עושין מדת הכלים ומדת המזבח כפי יכלתם – אע"פ שלא יכלו לצמצם ולעשותן כמדתן ממש, שכך אמרה תורה לעשות את המדה כפי יכלתם.
תנור שנטמא וחלקו לשנים והן שוין – טמאים, שאי אפשר לצמצם ובכל אחד יש לומר שהוא רוב. וגם למ"ד שאפשר לצמצם, לפי שיש בו גומות ואי אפשר לשערן.
*************
