לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי כ"ט אב תשע"ח
דף קי"ט ע"א
משחרבה שילה הותרו הבמות – שנאמר 'כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה', אל המנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים, ולמה חילקן, כדי ליתן היתר בין זה לזה.
לשיטת התנא במשנה מעשר שני נאכל כשהיו בנוב וגבעון בכל ערי ישראל – לפי שסובר כרבי שמעון שגם ציבור לא הקריבו בבמה גדולה אלא פסח וחובות הקבוע להן זמן, נמצא שאין מקריבין שם מעשר בהמה, ומעשר דגן הוקש למעשר בהמה. אבל לרבי יהודה שמקריבין מעשר בהמה, מעשר שני נאכל בנוב וגבעון. ולשיטתו שנה רב יוסף ששלש בירות הן, שילה, נוב וגבעון, ובית עולמים.
'כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה' נחלקו תנאים מהו מנוחה ומהו נחלה: לרבי יהודה – מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים. לרבי שמעון – מנוחה זו ירושלים ונחלה זו שילה, והזכיר מנוחה תחילה, לפי שאמר להם לא רק שלא הגעתם אל המנוחה, אלא אפילו אל הנחלה עדיין לא הגעתם. לרבי ישמעאל – זו וזו שילה, שנקראת מנוחה לפי שנחו מכיבוש, ונחלה שחילקו בה נחלות. לרבי שמעון בן יוחי – זו וזו ירושלים, שנקראת מנוחה משום מנוחת הארון, ונחלה לפי שהיא נחלת עולמים. והודה רבי ישמעאל לדברי ר"ש בר יוחי.
דף קי"ט ע"ב
לסובר שנחלה ומנוחה זו ירושלים, היו הבמות מותרות בשילה – וכן מצאנו אצל מנוח שנאמר 'ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה". אבל לסובר זו וזו שילה היו הבמות אסורות, ואצל מנוח היתה הוראת שעה.
כל הקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות בחוץ – הרי אלו בעשה ולא תעשה ואין חייבין עליהן כרת. רב כהנא רצה לומר שדין זה לענין שחיטה, אבל בהעלאה חייב כרת, שנאמר 'ואליהם תאמר' על הסמוכין תאמר. ונדחו דבריו, לפי שנאמר 'ואליהם' ולא 'ועליהם'. ועוד שבברייתא אמר רבי שמעון להיפך.
ארבעה כללות היה רבי שמעון אומר בקדשים: א. הקדישן בשעת איסור הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות בחוץ, הרי הן בעשה ולא תעשה ויש בהן כרת. ב. הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות, הרי הן בעשה ולא תעשה ואין בהן כרת. ג. הקדישן בשעת איסור הבמות ושחט והעלה בחוץ בשעת היתר הבמות, הרי הן בעשה ואין בהן בלא תעשה. ד. הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת היתר הבמות, פטור מכלום.
אין סמיכה בבמה – שנאמר 'לפני ה' וסמך'. ולא שחיטת צפון – שנאמר 'צפונה לפני ה". ולא מתנות סביב – שנאמר 'וזרק על המזבח סביב', וסיפא דקרא 'אשר פתח אהל מועד'. ולא תנופה – שנאמר 'והניף הכהן לפני ה". ולא הגשה – שנאמר 'הקרב אותה לפני ה" (כגירסת רש"י). ולא כהן – שנאמר 'וזרק הכהן את הדם על מזבח ה". ולא בגדי שרת – שנאמר 'לשרת בקדש'. ולא כלי שרת – שנאמר 'אשר ישרתו בם בקודש'. ולא ריח ניחוח – שנאמר 'לריח ניחוח לה". ולא מחיצה בדמים – שנאמר 'והיתה הרשת עד חצי המזבח'. ולא ריחוץ ידים – שנאמר 'ובקרבתם אל המזבח ירחצו'.
לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה. ולדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה, שנאמר 'זבחים' ולא מנחות, 'זבחים' ולא עופות.
בדין שאמרו שיש מחיצה לדמים בבמה גדולה נאמרו שני לשונות: ללשון ראשון של רמי בר חמא (ע"פ גירסת רש"י) – לא אמרו שיש מחיצה אלא בקדשי במה גדולה והקריבום בבמה גדולה, אבל קדשי במה קטנה שהקריבן בבמה גדולה, אין חיצוי, ואם בא ליתן עולה למעלה מן החוט, יתן. וללשון שני – לא אמרו שיש מחיצה בבמה גדולה אלא בזמן במה גדולה, כלומר בשעת איסור הבמות, אבל בזמן היתר הבמות, אין חילוק בין גדולה לקטנה ובכולם אין מחיצה.
חזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגין בבמה גדולה ולא בבמה קטנה – ללשון ראשון נוהגין בקדשי במה גדולה, ולא בקדשי במה קטנה. וללשון שני נוהגין בזמן במה גדולה, כלומר בשעת איסור הבמות, ואין נוהגין בזמן במה קטנה, כלומר בשעת היתר הבמות, אפילו בבמה גדולה.
לשיטת רבי אלעזר עולת במת יחיד שהכניסה בפנים קלטוה מחיצות לכל דבר – ואע"פ ששחטן בבמה קטנה, כיון שהקריבן בגדולה דין במה גדולה נוהג בהם.
*************
שבת קודש ל' אב תשע"ח
דף ק"כ
רבי זירא נסתפק על עולת במת יחיד שהכניסה לפנים לאחר ששחטה בחוץ, והוציאה לחוץ – אם קלטוה מחיצות ונוהג בה דין קדשי במה גדולה שטעונה תרומת חזה ושוק וצריך להחזירה לפנים, או לא. והספק הוא בין לרבה הסובר לענין קדשי קדשים ששחטן בדרום ועלו על המזבח שלא קלטן המזבח וירדו, לפי שהמזבח אינו מקדש אלא את הראוי לו, אבל מחיצה, אפשר שקולטת גם דבר שאין ראוי לה. ובין לרב יוסף שקלטן המזבח ולא ירדו, לפי שמקום אחד הוא, שהרי בעזרה נשחטו, אבל בשני מקומות לא אמרו כן. ולא נפשט.
קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלים בהם. ונחלקו אמוראים מה דינם אם עלו על המזבח: לרבה ירדו, ולרב יוסף לא ירדו. ורבי ינאי יש ספק בדבר, שנסתפק לענין אברי עולת במת יחיד שעלו למזבח, אם ירדו או לא.
שחיטת לילה בבמת יחיד: לרב כשירה – שנאמר 'ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו וגו', ויגשו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם'. ומה שנאמר 'גלו אלי היום אבן גדולה', היה בבמה גדולה. ולשמואל פסולה – שנאמר 'גלו אלי היום', ומה ששחטו בלילה היה חולין.
עולת במת יחיד – לרב אין טעונה הפשט וניתוח, ולרבי יוחנן טעונה הפשט וניתוח. ונחלקו בדברי ר"י הגלילי שעולה שהקריבו ישראל במדבר אין טעונה הפשט וניתוח, שאין הפשט וניתוח אלא מאהל מועד ואילך, אם מאהל מועד ואילך ואפילו בבמה קטנה, או רק בבמה גדולה.
דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה: קרן וכבש ויסוד וריבוע, כיור וכנו, חזה ושוק, בבמה גדולה ולא בבמה קטנה. דברים ששוותה במה גדולה לבמה קטנה: שחיטה, הפשט וניתוח (כרבי יוחנן), דם מתיר ומפגל, מומין וזמן.
מנין לעשות זמן בבמה קטנה כבמה גדולה (שיפסל בנותר) – תלמוד לומר 'וזאת תורת זבח השלמים', תורה אחת לכל השלמים ואפילו לשלמי במה קטנה. ולולא הכתוב היינו למדים שהוא כשר מיוצא שכשר בבמה. ואין לפסול בק"ו מעופות שאין מום פוסל בהם וזמן פוסל בהם, במה קטנה שהמום פוסל בהן אינו דין שזמן פוסל בהן, כי מה לעופות שכן אין הזר כשר בהן, תאמר בבמה קטנה שהזר כשר בה.
הדרן עלך פרת חטאת וסליקא לה מסכת זבחים
*************
