לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת מכות דף כ׳

דף כ' – ע"א
חיוב מלקות באכילת מעשר שני חוץ לירושלים הוא רק אם כבר נכנס לפנים החומה ויצא  –שרק במעשר שנתקיים בו 'לפני ה' אלקיך תאכלנו', נאמר עליו 'לא תוכל לאכול בשעריך.'
רבי יוסי אומר: נטל תאנה של טבל ואמר שתרומתה בעוקצה, ומעשר ראשון בצפונה, ומעשר שני בדרומה, והיא שנת מעשר שני והוא בירושלים, או שנת מעשר עני והוא בגבולים. אכלה כהן לוקה אחת – שעדיין לא הופרש ממנה תרומת מעשר, אכלה זר לוקה שתים – אכילת תרומה ואכילת טבל,ואילו אכלה קודם שהופרש ממנה כלום לוקה רק אחת משום טבל.בדברי רבי יוסי שאמר שאכל התאנה בירושלים, ומשמע שאם אכלה בגבולים לוקה עוד אחת על אכילת מעשר שני חוץ לירושלים –  הוא אם היתה בירושלים ויצאה, והחידוש הוא שאף שהייתה שם כשהיא עדיין בטבל, וסובר שמתנות שלא הורמו כמו שהורמו. לרבינא: כגון שנכנס לירושלים ונשא המעשר על קנה ארוך מאחוריו חוץ לירושלים, והחידוש הוא שהרי זה כמי שראה פני החומה והאוכלו בגבולים לוקה, ונפשטה האיבעיא דלעיל ( דף י"ט:).
לרבי יוסי: פירות שנכנסו לירושלים קודם גמר מלאכה ויצאו, ונגמרה מלאכתם והופרש מהם מעשר שני  – לכולי עלמא אפשר לפדות ולאכול בכל מקום, נכנס לאחר גמר מלאכה – לבית שמאי: יחזיר מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים, ולבית הלל: יפדה ויאכל בכל מקום. ואם סובר רבי יוסי מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין (כנ"ל) – רק לגבי מחיצה לאכול שהיא דאורייתא הרי הם כמו שהורמו, אבל לגבי מחיצה לקלוט שהיא דרבנן לא גזרו אלא אם נכנס המעשר אחר הפרשה.
משנה . הקורח קרחה בראש על מת –  לוקה. ודורשים מיתור 'קרחה' הנאמר בכהנים שאם קרח חמש קרחות לוקה על כל אחת. נאמר בישראל 'לא תשימו קרחה בין עיניכם למת' – אין לי אלא בין עינים, 'בראשם'הנאמר בכהנים – לרבות כל הראש. ולומדים גזירה שוה 'קרחה' הנאמר בכהנים לנאמר 'קרחה' בישראל – מה בכהנים חייב על כל קרחה, וחייב על כל הראש, גם בישראל כן. ומה בישראל על מת אף בכהנים על מת.
השורט שריטה אחת על מת –  לוקה. שרט שריטה אחת על חמשה מתים או חמש שריטות על מת אחד – חייב על כל אחת ואחת.
המקיף פאת ראשו – לוקה שתים, אחת מכאן ואחת מכאן. המשחית פאת זקנו – לוקה חמש, שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה. ודווקא בתער לוקה. לרבי אליעזר: אם נוטל כולם כאחת חייב אחת. ולוקה גם אם לוקטן במלקט או ברהיטני.
דף כ' – ע"ב
מה ששנינו בברייתא שאם קירח חמש קרחות חייב חמש – הוא גם בהתראה אחת, ובאופן שסך חמש אצבעותיו בסם והניחם על ראשו בבת אחת. אבל אם עשה בזה אחר זה בהתראה אחת לוקה אחת.
'חיוב שיעור קרחה' –יש אומרים: כגריס, ויש אומרים: כדי שיראה מראשו, ויש אומרים: כשתי שערות, ויש מחליפים שהשיטה הג' היא כעדשה, 'וסימנך' בהרת – כגריס, ומחיה – כעדשה.
'חיוב שיעור בנוטל שערות בשבת' – לחכמים: מלא פי הזוג והוא שתי שערות. לרבי אליעזר: אחת.ובמלקט שערות לבנות משחורות – חייב באחת, ואסור גם בחול משום 'לא ילבש גבר שמלת אשה.'
פאת ראשו –  סוף ראשו, והוא המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו.
אחד המקיף ואחד הניקף לוקה  – שנאמר 'לא תקיפו', לא תניחו להקיף (או משום שנאמר לשון רבים). והוא כרבי יהודה שלוקים גם על לאו שאין בו מעשה. לרבא: במקיף לעצמו ולדברי הכל. לרב אשי: במסייע להקיף ולדברי הכל.
פאת זקנו –  סוף זקנו, והוא שבולת זקנו.
'ושרט לנפש' – אינו חייב רק על המת בלבד, ולא אם שרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים.לרבי יוסי שריטה וגדידה אחת היא, ובגדידה נאמר 'למת', ו'לנפש' בא ללמד שאם שרט שריטה אחת על כמה מתים חייב על כל מת.
'ושרט' – שאם שרט כמה שריטות על מת אחד חייב על כל אחת ואחת (שהיה לו לכתוב 'לנפש לא תשרטו', פירוש ב' : הדרשה הוא מאות ו').

***************

דף כ״א

דף כ"א – ע"א
עיקר שריטה ביד וגדידה בכלי – לחכמים: ביד עובר על 'ושרט לנפש' ובכלי עובר על 'לא תגודדו',ולרבי יוסי בין ביד ובין בכלי עובר על שניהם, וכן אמר שמואל.
שריטה לעבודה זרה – ביד פטור, בכלי חייב, שכך דרך עבודתה, שנאמר 'ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים'.
'שנינו במשנה' שחייב על הקפת הראש שתים – הראה רב ששת בין פירקי הראש, והוא בצדעים. וכן מה ששנינו שבזקן חייב שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה הראה שהם בין פירקי הזקן.
'שנינו במשנה' שלרבי אליעזר לוקה אחת –  שסבר שכל חמשה הם פאות בלאו אחד הם.
נאמר בכהנים 'ופאת זקנם לא יגלחו' ובישראל 'לא תשחית' – ולומדים זה מזה בגזירה שוה, שרק בתער שיש בו 'גילוח' ו'השחתה' חייב, ולא במספרים – שאין בהם השחתה, ולא במלקט ורהיטני – -שאיננו דרך גילוח. לרבי אליעזר: חייב גם במלקט ורהיטני, שסובר שגם הם בכלל גילוח.
משנה . כתובת קעקע –  אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בידו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם, אבל אינו חייב על קעקוע או על כתב לחוד. לרבי שמעון: חייב רק אם כתב שם עבודה זרה – שנאמר 'וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה" – אני ה' ולא אחר.
אמר רב מלכיא אמר רב אדא בר אהבה: אסור לאדם ליתן אפר מקלה על גבי המכה, שנראה ככתובת קעקע. רב ביבי בר אביי הקפיד שלא ליתן אפילו על מכה קטנה. רב אשי: חולק עליהם, ומתיר מפני שמכתו מוכיחה עליו שכוונתו לרפואה.
פסקי הלכות בשם רב מלכיו – ג' ההלכות שפוד שפחות וגומות, פסקי הלכות בשם רב מלכיא –   בלורית אפר מקלה וגבינה. לרב פפא: גם 'שפחות' אמר רב מלכיא, שהוא אמר ההלכות שבמשנה וברייתא, ורב מלכיו אמר המימרות. וסימניך:מתניתא מלכתא.
משנה . נזיר שהיה שותה יין כל היום בהתראה אחת-  חייב אחת. התרו בו על כל שיעור שתיה 'אל תשתה'- חייב על כל אחת ואחת. וכן בטומאת מת ובגילוח.
דף כ"א – ע"ב
לבש כלאים כל היום בהתראה אחת-  חייב אחת. התרו בו על כל לבישה 'אל תלבש' – חייב על כל לבישה. לרב ביבי: לא רק בפושט לגמרי אלא אפילו מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו. לרב אחא בריה דרב איקא: רק הוצאה והכנסה ממש. לרב אשי: אפילו לא פשט רק שהה כדי לפשוט וללבוש.
יש חורש תלם אחד וחייב משום שמונה  – חרש בשור וחמור מוקדשים (בכור) וכלאים בכרם ובשביעית ויום טוב וכהן ונזיר בבית הטומאה. חנניא בן חכינאי הוסיף תשיעי – אם לובש כלאים.אמרו לו: אינו השם. אמר להם: אף הנזיר לא הוא השם, ואינו לוקה משום זורע ביום טוב משום שיש חילוק למלאכות רק בשבת ולא ביום טוב.
אמר רבי ינאי:נמנו בחבורה שהחופה עפר על כלאים לוקה. ואמר רבי יוחנן שמשנתנו היא זו שיש חורש החייב על כלאים בכרם, והוא בחופה בחרישתו. אמר לו רבי ינאי 'אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותה'. וריש לקיש אמר שלולי שיבחו רב ינאי היה מעמיד המשנה כרבי עקיבא שהמנכש והמחפה והמקיים כלאים לוקה, שדרש: 'שדך לא תזרע כלאים' – אין לי אלא זורע, מקיים מנין, תלמוד לומר 'כלאים שדך לא'.
המבשל גיד בחלב ביום טוב ואכל –  לוקה חמש, משום אוכל גיד, ומשום מבשל ביום טוב שלא
לצורך, ומשום מבשל גיד בחלב, ומשום אוכל בשר בחלב, ומשום הבערה. ולרבא שאין חילוק מלאכות ביום טוב יש להוציא הבערה, ולהכניס שבישלו בעצי הקדש, שמוזהר שלא לשורפם כנאמר 'ואשריהם תשרפון באש, לא תעשון כן לה' אלוקיכם'. ואין להכניס במקומו גיד הנשה של נבילה – ששנה רבי חייא שלוקה שניים על אכילה ושלשה משום בישול. ואין להכניס גם עצי אשירה – שלוקה שש, גם משום 'ולא ידבק בידך…' וגם משום 'לא תביא תועבה אל ביתך.'

***************

דף כ״ב

דף כ"ב – ע"א
שנינו שיש חורש תלם אחד וחייב משום שמונה לאוין  – והקשו ששייך למנות עוד לאוין במעשה זה:שזרע בנחל איתן – שנאמר, 'אשר לא יעבד בו ולא יזרע.'שמחק השם בהליכתו – שנאמר, 'ואיבדתם את שמם… לא תעשון כן לה' אלוקיכם. קצץ בהרת – שנאמר,'השמר בנגע הצרעת.'
הזיח החושן מעל האפוד – שנאמר, 'ולא יזח החושן. הסיר בדי ארון – שנאמר 'לא יסורו.'חרש בעצי אשירה – שנאמר, 'ולא ידבק בידך מאומה.'קצץ אילנות טובות – שנאמר, כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות.'? אם נשבע שלא יחרוש בחול וביום טוב, ואף שאין שבועה חלה על יום טוב לבד שמושבע ועומד מהר סיני – מיגו שחלה על חול חלה על יום טוב. ודחו: התנא סובר שגם איסור כולל אינו חל על איסור. אך אין לדחות שלא מנה התנא לאוין שישנם בשאילה (והקדש היינו בכור) – שהרי מנה נזיר,ואין להעמיד בנזיר שמשון שהרי מותר להיטמא למתים.
המרביע שור פסולי המוקדשים –  לוקה שנים.
המנהיג בשור פסולי המוקדשים לוקה  – שהרי גוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים (חולין
וקדשים).
משנה . החייב מלקות לוקה ארבעים חסר אחת  – שנאמר 'במספר ארבעים' ולא 'ארבעים במספר' והיינו מנין שהוא סמוך וסוכם את הארבעים. לרבי יהודה לוקה ארבעים שלימות, ולוקה את היתירה בין כתפיו.
דף כ"ב – ע"ב
אומדים החייב מלקות – במכות הראויות להשתלש.
אמדו וחזרו בהם: אם לקה כבר – נפטר במה שלקה. אם לא לקה: אם חזרו באותו יום – אומד הראשון בטעות, והולכים אחרי אומד שני (ואם אומד השני הוא שאינו יכול ללקות כלל – ממתנים שיבריא ואומדים אותו). חזרו ביום אחר – הולכים אחר הקל, ואם אמדוהו תחילה לארבעים וכעת נחלש ואינו יכול לקבל כלום – פטור. אמדוהו תחילה לי"ח ונתחזק – לוקה רק י"ח.
כמה טפשים האנשים שקמים לפני ספר תורה ולא לפני אדם גדול  – שהרי כתוב בספר תורה 'ארבעים' ופיחתו חכמים אחת.
מקור לרבי יהודה שלוקה ארבעים שלימות – שנאמר, 'מה המכות האלה בין ידיך, ואמר אשר הכתי בית מאהבי'. ולחכמים הפסוק עוסק במכות שנותנים לתינוקות של בית רבן.
משנה . עבר עבירה שיש בה שני לאוין:אמדוהו מ"ב או יותר, שיש ג' למלקות השניה – לוקה אומד זה ופטור. אמדוהו מ"א – לוקה ל"ט, ומתרפא וחוזר ולוקה השניה.
משנה . כיצד מלקין אותו:כופה שתי ידיו על העמוד הילך והילך, וחזן הכנסת אוחז בבגדיו עד שנקרע או נפרם ונתגלה ליבו, וחזן הכנסת עומד על אבן שמאחוריו, ובידו רצועה של עגל כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה, ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בה, ידה טפח ורחבה טפח, וראשה מגעת על פי כריסו. ומכה בידו אחת בכל כוחו שליש מלפניו ושתי ידות מאחוריו.
הלוקה אינו עומד ולא יושב אלא מוטה –  שנאמר 'והפילו השופט.'
בשעת המלקות הקורא קורא – 'אם לא תשמור לעשות… והפלא ה' את מכותך ואת מכות…' וחוזר לתחילת המקרא 'ושמרתם את דברי הברית הזאת' וגו', וחותם 'והוא רחום יכפר עון וגו' וחוזר לתחילת המקרא.
מת תחת יד המכה – פטור. הוסיף לו רצועה אחת ומת – גולה.
נתקלקל באמצע המלקות – לת"ק: בין ברעי ובין במים פטור. לרבי יהודה: האיש ברעי והאשה גם במים.

***************