לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי ז' אב תשפ"א
מסכת סוכה דף ט'
דף ט' – ע"א
משנה . סוכה ישנה – שעשה שלושים יום קודם החג, ולא פירש שהיא לשם חג – לבית שמאי פסולה, שסובר שצריך לעשות הסוכה לשמה, וזו נעשית סתם אך אם עשה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה. ולבית הלל אין צריך לעשות הסוכה לשם חג.
טעם מחלוקת בית שמאי ובית הלל – שנאמר 'חג הסוכות תעשה לך', בית שמאי דרשו – סוכה תעשה לשם חג, ולבית הלל מלמד הכתוב שאם לא עשה סוכה קודם החג עושה בחולו של מועד, ולדעת בית שמאי אין עושים סוכה בחולו של מועד וכדעת רבי אליעזר.
"חג הסוכות שבעת ימים לה'" – כשם שחל שם שמים על החגיגה לאוסרו עד לאחר הקטרתו, כך שם שמים חל על הסוכה – שעצי הסוכה אסורים כל שבעה.
'גדילים תעשה לך' – לשם חובך, שעשיית הציצית תהא לשמה, ולכן אם עשה הציצית מחוטים שנשארו מהבגד – פסולה, שלא נתלו בבגד לשם מצות ציצית, ולשמואל צריך גם טויה לשמה.
סוכה גזולה – פסולה, שנאמר 'חג הסוכות תעשה לך' – משלך.
ציצית גזולה – 'פסול', שנאמר 'ועשו להם' – משלהם.
דף ט' – ע"ב
סוכה תחת האילן, או סוכה על גבי סוכה – התחתונה פסולה, שנאמר 'בסכת תשבו' (ואפשר לקראו בלשון יחיד), ולא בסוכה תחת הסוכה, ולא תחת האילן, ולא בתוך הבית.
אילן שעל הסוכה שחמתו מרובה מצילתו – יכול להשפיל הענפים לתוך הסכך, ואם הסכך יותר מענפי האילן – המחובר בטל ברוב וכשרה, ואין גוזרים אטו לא השפיל.
סוכה עליונה שצילתה מרובה מחמתה והיא תוך עשרים, אם תחתונה חמתה מרובה מצילתה – שניהם כשרות בסכך העליון.
ואם גם התחתונה צילתה מרובה מחברתה – העליונה כשרה, אבל התחתונה פסולה, משום שהיא סוכה על גבי סוכה.
שתי הסוכות שהצל מרובה מחמתו, והעליונה למעלה מעשרים – שניהם פסולות.
סוכה עליונה בתוך עשרים וחמתה מרובה מצילתה, ותחתונה צילתה מרובה מחמתה – עליונה פסולה ותחתונה כשרה, ואין גוזרים אטו סוכה עליונה למעלה מעשרים, שאז פסול משום צירוף סכך עליונה הפסול – מחמת שהוא למעלה מעשרים'.
***************
שבת קודש ח' אב תשפ"א
מסכת סוכה דף י'
דף י' – ע"א
שיעור הפסק בין סוכה העליונה לתחתונה לפסול משום סוכה על גבי סוכה: לר' הונא – טפח, כמו שמצינו שקורה רחבה טפח בגובה טפח מביאה טומאה וחוצצת מפניה. לרב חסדא ורבה – ד' טפחים, שלא מצינו מקום חשוב להיות רשות לעצמו פחות מד' טפחים. לשמואל – י' טפחים, כשיעור גובה סוכה, שכהכשרה כך פסולה.
אם העליונה יכולה לקבל כרים וכסתות, ולישן בה על ידי הדחק – לחכמים התחתונה פסולה, משום ששם סוכה על העליונה, ולר' יהודה כשרה. אבל אם העליונה אינה יכולה לקבל כלל – לכולי עלמא התחתונה כשרה.
משנה . פירש על הסוכה סדין מפני החמה, או תחתיה כדי שלא יפלו עלים לתוכה – פסולה, כיון שסיכך בסדין להגן, וסדין מקבל טומאה ופסול לסכך.
פירש סדין לנוי – אין שם סכך עליו, וכשרה. ואם מופלג מהסכך ד' אמות – לרב נחמן כשרה, לרב חסדא ורבה בר רב הונא פסולה, שאינו בטל לסכך והוא אוהל המפסיק.
סוכה שעיטרה בבגדי צבעונים וסדינים, ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים ורימונים וענבים ועטרות של שבולים יינות ושמנים וסלתות – אסור להסתפק מהם עד מוצאי יום טוב של חג, ואם אמר שאינו בודל מהם כל בין השמשות של יום טוב הראשון, אין קדושה חל עליהם, ומותרים בהנאה.
דף י' – ע"ב
נוי סוכה כבגדי צבעונים וסדינים – אם מונחים למעלה אין ממעטים בגובה סוכה להכשירה, וממעטים מרחבה משיעור ז' טפחים, כיון שאינה מחזקת ראשו ורובו.
שטח תחת הסכך בגד רטוב לייבשו – כל זמן שהוא רטוב מותר, אבל אחר שהתייבש יסירנו – שלא יאמרו שמותר לסכך בבגד המקבל טומאה.
פירש סדין על קינופות [-ד' עמודים לד' רגלי המטה] – פסולה אף על פי שאינה גבוהה י', משום שאהל קבוע הוא (ובדף י"א. יש דעה חולקת), ואינו יושב בסוכה, שאהל מפסיק ביניהם, ואף על פי שסוכה על גבי סוכה קבועה סובר שמואל שאינה פסולה אלא אם סוכה עליונה גבוהה י' מסוכה התחתונה, היינו משום שלפסול כל הסוכה נלמד מהכשר סוכה שהוא י', אבל קינוף אינו פוסל כל הסוכה אלא שאסור לישן תחתיו שיש לו שם אהל.
פירש סדין על נקליטי המטה [-ב' עמודים לראש ורגל המטה] – כשרה, שאין לה גג טפח ולא נחשב אהל, אבל אם גבוה י' פסולה, כיון שאהל קבוע הוא.
כילה סביבות המטה, אף על פי שיש לה גג טפח, אם אין גבוהה י' – מותר לישן תחתיה, מפני שאינה קבועה בחוזק כקינופות.
הישן בתוך כילה ערום – מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא קריאת שמע, שאינו אהל, ואין ראשו במקום אחד עם גופו, ואין בזה משום 'ולא יראה בך ערות דבר', וכדין מוציא ראשו חוץ לחלוקו. אבל אם גבוה י' הרי זה כעומד ערום בתוך הבית, שאסור להוציא ראשו חוץ לחלון לקרות קריאת שמע כיון שקבוע. ובית קבוע – אפילו נמוך מי' – אסור להוציא ראשו ולקרות קריאת שמע.
***************
יום ראשון ט' אב תשפ"א
מסכת סוכה דף י"א
דף י"א – ע"א
כילת חתנים – כיון שאין לה גג וגם אינה קבועה – מותר לישן בה בסוכה אף על פי שגבוהה י'.
לרבה בר רב הונא הלכה כרבי יהודה שמותר לישן תחת המיטה בסוכה, והוא הדין שמותר לישון בתוך כילה אף על פי שגבוהה י' ויש לה גג (לא כמבואר בדף י':), משום שסובר שאין אהל עראי מבטל אהל קבוע, (ואין טעם היתרו ב'תחת המיטה' משום שאינה אהל כלל, שעשויה לשכב עליה, מה שאין כן כילה העשויה לתוכה כאהל).
משנה . הדלה על הסוכה – גפן, ודלעת, וקיסוס, וסיכך על גבם – פסולה, שאין מסככים במחובר, שנאמר 'באספך מגרנך ומיקבך' – פסולת גורן ויקב. אבל אם רוב הסכך אינו מחובר – כשרה (אם חבטם, שנתבטל המיעוט הפסול ברוב הכשר, כדלעיל דף ט':).
סכך מחובר שקצצו אחר שסכך בו – לשמואל צריך להגביה כל אחד לבדו ולהניחו, שאם לא – פסול משום 'חג הסוכות תעשה' – שבשעת עשיה יהא ראוי לסוכה, ולא מן העשוי בפסול. לרב הונא בשם רב – אין צריך לנענע, שאין כאן פסול תעשה ולא מן העשוי, שקציצתו זו עשייתו, ועשייתו נגמר בהכשר, והיינו באופן שניכר העשייה – שמרוחקים קצת ראשיהם מהאילן.
תלה חוט אחד של ציצית בבגד כפול ד' וקשרו ואחר כך פסקו ונעשו ח' ציציות – לשמואל פסול משום תעשה ולא מן העשוי, ולרב כשר שקציצתו זו עשייתו. וכן אם הטיל ד' ציצית בשתי קרנות כאחת וקשרם, ואחר כך פסקם, אבל אם פסקם קודם הקשירה – לכולי עלמא כשר, ואין צריך שיהא כנף אחד ולא שנים בשעה שתולה בו החוטים.
דף י"א – ע"ב
אגד הלולב ומיניו ואחר כך מיעט ענבי ההדס, לרבי שמעון בן יהוצדק פסול ולחכמים כשר. וטעמם: א. לכולי עלמא לולב צריך אגד, ולומדים לולב מסוכה בבנין אב שיש בו פסול 'תעשה ולא מן העשוי', ונחלקו במחלוקת אמוראים הנ"ל לגבי סוכה, אם לקיטתם זו עשייתם. ב. לכולי עלמא בסוכה אין אומרים קציצתם זו היא עשייתם (כשמואל), ונחלקו אם לומדים לולב מסוכה שיש פסול 'תעשה ולא מן העשוי'. ג. נחלקו במחלוקת רבי יהודה וחכמים אם לולב צריך אגד.
לולב שאין ב' מיניו אגודים עמו יחד – לרבי יהודה פסול, שלמד לקיחה לקיחה מאגודת אזוב. לחכמים כשר, שלא קיבלו גזירה שוה זו מרבם, אך יש לאגדו לכתחילה משום 'זה אלי ואנוהו' – התנאה לפניו במצוות.
'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' – לרבי אליעזר ענני הכבוד היו, לרבי עקיבא סוכות ממש עשו להם.
המקור שסכך צריך להיות מדבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ:
לריש לקיש – שנאמר 'ואד יעלה מן הארץ' הרי שעננים גידולי קרקע הם, ואינם מקבלים טומאה (שלא נאמר טומאה אלא באדם ובכלים ואוכלים ומשקים), וסוכה לומדים מעננים, שהרי נעשית זכר לענני כבוד.
לרב דימי בשם רבי יוחנן – שנאמר 'חג הסוכות תעשה לך', הוקשה סוכה לחג – חגיגה, ובהמה אינה מקבלת טומאה וגידולה מן הארץ.
לרבין בשם רבי יוחנן – שנאמר 'באספך מגרנך ומיקבך' – פסולת גורן ויקב שאתה אוסף, ולא האוכל עצמו.
לרב חסדא – מהפסוק 'צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ אבות', הדס שוטה לסוכה, ועץ עבות לנטילת לולב.
***************
