לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שישי ה' אלול תשפ"א
מסכת סוכה דף ל"ז
דף ל"ז – ע"א
מינים הכשרים לסכך – לרבי מאיר כל דבר (שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה), שנאמר 'בסוכות תשבו' – של כל דבר, וכמו שכתוב בעזרא צאו ההר והביאו עלי זית וכו'. לרבי יהודה רק בארבעת המינים שבלולב, קל וחומר מארבעת המינים שאינו נוהג אלא ביום כל שכן סוכה שנוהגת ביום ובלילה, והפסוק בעזרא בדפנות מיירי.
קל וחומר שתחילתו להחמיר אך מביא לידי קולא לחכמים לאו קל וחומר הוא, ולכן אי אפשר ללמוד קל וחומר שסכך כשר רק בארבעת המינים כדעת רבי יהודה, שהרי אם לא מצא ארבע מינים יתבטל ממצות סוכה.
סיככה בנסרים שיש בהם ארבע טפחים פסולה, פחות מכך – לרבי פסולה, ורבי יהודה מכשיר, ודווקא אם הם מארבעת המינים, כגון סיב ועיקרא דדיקלא (ומכאן הוכיח רבא לעיל דף לו: שסיב ועיקרא דדיקלא מין לולב הוא גם לענין איגוד המינים) או ארז הדס. ומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר כשירה.
נטילת לולב במקום האיגוד – לרבה הוי חציצה ואין זו לקיחה (שסובר כרבנן שאין צריך איגוד ואין האיגוד מן המצוה), ולרבא כל לנאותו אינו חוצץ.
נטילת לולב כשסודר כרוך על ידו – לרבה אין זה לקיחה תמה, לרבא לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה.
'ולקח אזוב וטבל במים' הכתוב במעשה פרה, היינו שבשעת טבילת האזוב במים בעינן לקיחה של אזוב, היה קצר מאריכו על ידי שמחבר לו דבר אחר, ואפילו אם לקיחה על ידי דבר אחר לא שמה לקיחה כיון שחיברו לאזוב כגופו דמי.
אפר חטאת צריך לקיחה ונתינה אל תוך מים החיים, נפל לשוקת בלי כוונה פסול הקידוש, ולרבא דווקא נפל הא הפילו במתכוון כשר, שלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה.
דף ל"ז – ע"ב
חציצה במין במינו – לרבא אינו חוצץ, ולרבה חוצץ, ולכן אמר – א. לא יתחוב הלולב לתוך האגד לאחר שאגד הערבה וההדס, שמשיר העלים וחוצצים ואינם אגודה אחת. ב. לא יחתוך תחתית הלולב בעודו באגודה, שנשארים העלים בתוך האגודה והוא חציצה.
ארבעת המינים הוקצו למצוותם שלא ליהנות מהן דרך הנאתם, הדסים מלהריח, ואתרוג מלאכול.
להריח מחובר בשבת: הדס – מותר, כיון שעומד לריח, גם כשהוא מחובר יכול להריח ולא יבא לתלוש, אתרוג – אסור, שלאכילה עומד ויבוא לתלוש.
לולב אוחזו בימין ואתרוג בשמאל, שאגד הלולב יש בו שלש מצוות ואתרוג מצוה אחת.
מברך על נטילת לולב הואיל ומינו גבוה משאר המינים.
משנה . מנענעים בהודו לה' שבתחילת וסוף הפרק ובאנא ה' הושיעה נא, ולבית שמאי אף באנא ה' הצליחה נא, רבן גמליאל ורבי יהושע לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא (עיין רע"ב ותויו"ט אם נענו גם בהודו).
נענועים של לולב כנענועים של שתי הלחם ושני כבשי עצרת, שמניח הלחם על גבי הכבשים ומוליך ומביא מעלה ומוריד, כמו שלומדים מקרא האמור במילואים 'אשר הונף ואשר הורם', והטעם – לרבי יוחנן למי שהד' רוחות והשמים והארץ שלו (להראות שעושים המצוה לשמו), לרב חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בר חנינא מוליך ומביא לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד לעצור טללים רעים.
***************
שבת קודש ו' אלול תשפ"א
מסכת סוכה דף ל"ח
דף ל"ח – ע"א
שיירי מצוה כתנופה ונענועים הגם שאינם עיקר המצוה לעיכוב, אף על פי כן חשובים לעכב את הפורענות.
הנענועים הם כחץ בעיני השטן שאין בו כח לנתק מעלינו עול המצוות, ואף על פי כן לא יאמר דין גירא בעיניה דסטנא שהיצר הרע מתגרה בו.
משנה . מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב – לכשיכנס לביתו יטול, לא נטל שחרית יטול בין הערביים, שכל היום כשר ללולב.
הפסקה סעודה למצוות – למצוה דאורייתא מפסיק אפילו אם יש זמן ביום, למצוה דרבנן כתפילה ונטילת לולב ביום טוב שני אם יש זמן ביום לא צריך להפסיק .
משנה . מי שהיה עבד או אשה מקרים אותו עונה אחריהם כל מה שהם אומרים, הואיל ואינם מחויבים אינם מוציאים אותו ידי חובתו, ותבא לו מאירה על שלא למד, ואם למד – על שמבזה את קונו לעשות שלוחים כאלה.
אם היה גדול מקרא אותו – עונה אחריו הללויה על כל דבר שהוא אומר.
מקום שנהגו לכפול פסוקי ההלל – יכפול, לפשוט ולא לכפול – יפשוט, לברך אחריו – יברך, הכל כמנהג המדינה.
ברכת המזון יכול האב לצאת ידי חובה מבנו שהגיע לחינוך, כשלא אכל האב שיעור שביעה מן התורה, וכן עבד לרבו, ואשה לבעלה, אבל אמרו חכמים תבוא מאירה לאדם שאשתו ובניו מברכים לו.
דף ל"ח – ע"ב
הלכות גדולות שלומדים ממנהג הלל שלנו איך תקנו עיקר קריאת ההלל, והלכה למעשה לבקי ולאינו בקי:
הוא אומר הללויה והם עונין אחריו הללויה – מכאן שבזמן שהמקריא פותח ואומר הללויה מצוה לכולם – ואף לבקיאים – לענות הללויה.
הוא אומר הללו עבדי ה' והם עונין הללויה – לדעת תקנה ראשונה שמי שיוצא ידי חובה מהמקריא די לענות הללויה על כל דבר.
הוא אומר הודו לה' והם עונין כן אחריו – מכאן כשיוצא על ידי המקריא צריך לענות ראש הפרק עצמו ולא הללויה.
הוא אומר אנא ה' הושיעה נא והם עונין כן אחריו – מכאן שלפעמים צריך לענות אחריו כל דבר, כגון אם המקריא קטן.
הוא אומר אנא ה' הצליחה נא והם עונין כן אחריו – מכאן שהרוצה לכפול הלל כופל כשם שיוצא על ידי שומע כעונה חוזר ואומר.
הוא אומר ברוך הבא והם עונין בשם ה' בלי אמירת ברוך הבא – מכאן ששומע כעונה (ואף אם לא ענה 'הללויה' יצא).
מקור ששומע כעונה – ממה שנאמר ביאשיהו 'את כל דברי הספר אשר קרא' מלך יהודה' הגם ששפן קרא והוא שמע.
'ברוך הבא' ונושם ואומר 'בשם ה" – לרבא לא יאמר כן, שלא נראה שם השם על מה שאמר מקודם ונראה כמוציא לבטלה, לרב ספרא אסוקי מילתא היא הואיל וכוונתו לגמור בה לית לן בה, וכן נחלקו לענין הפסק בין יהא שמיה רבא למברך.
***************
יום ראשון ז' אלול תשפ"א
מסכת סוכה דף ל"ט
דף ל"ט – ע"א
מקום שנהגו לכפול פסוקי הלל כופל, וכן נהג רבי לכפול מאנא ואילך, ורבי אלעזר בן פרטא מוסיף לכפול מאודך ולמטה.
ברכה על ההלל לאחריו – תלוי במנהג מקומות, לפניו – לכולי עלמא מצוה לברך.
כל ברכת המצוות מברך קודם לעשייתם.
משנה . הלוקח לולב בשביעית מעם הארץ יבקש שיתן לו האתרוג במתנה או בהבלעה, לפי שאינו רשאי לקחת בשביעית.
אין קונים פירות שביעית מעם הארץ, שפירות שביעית ודמיהם חייבים בביעור בשביעית, ועם הארץ חשוד שיעשה בהם סחורה להצניע לאחר שביעית.
דף ל"ט – ע"ב
קונים פירות שביעית מעם הארץ בדמים רק כדי חייו, והם מזון שלש סעודות, ואם מסר יותר מכך – יאמר הרי מעות הללו יהיו מחוללים על פירות שיש לי בתוך ביתי, ויכנסו הפירות לקדושה תחתיהם.
הלוקח פירות שביעית מעם הארץ בכדי חייו, הם דווקא שראה שלקט העם הארץ משדה מופקר, או פירות שאין כיוצא בהם נשמר שאותם לוקח ממנו אף בסתם. אבל מן המשומר אפילו כחצי איסר אסור לקחת ממנו.
מינים שאין כיוצא בהם נשמר פטורים מן המעשר, שהפקר פטור מן המעשר.
לולב בר ששית הנכנס לשביעית אין בו קדושת שביעית, כדין אילן שהולכים בו לפי חנטה.
אתרוג שוה לאילן – לרבי אלעזר לכל דבר, לרבן גמליאל למעשר הולכים בו אחר לקיטה כירק, כיון שגדל על כל מים כירק, ולרבותינו באושא בין למעשר ובין לשביעית אחר לקיטה כירק.
***************
