לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי י"ד אלול תש"פ
מסכת עירובין דף כ"ה
דף כ"ה ע"א
קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה ומיעטו מבית סאתיים ע"י נטיעת אילנות – אינו מיעוט, שדרך הקרפף שיש בו אילנות. מיעטו בעמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה – הרי זה מיעוט. אם רחב פחות מארבעה: י"א שאינו מיעוט, שמקום פחות מארבעה אינו חשוב. י"א שאם הוא שלשה מועיל, כיון שיצא מתורת לבוד מקום חשוב הוא ואינו בטל, ואם הוא פחות משלשה אינו מיעוט. וי"א שגם פחות משלשה הרי זה מיעוט.
קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה, ועשה מחיצה לשם דירה (שנמלך לדור בו) רחוק ארבעה טפחים מן הכותל – הועיל [אפילו לא נתמעט מבית סאתיים, כיון שהקיפו לדירה]. הרחיק את המחיצה מן הכותל פחות מארבעה: י"א שאינו מועיל שאין זה מקום חשוב ונחשב כמחיצה ע"ג מחיצה, וי"א שמשלשה טפחים מועיל כיון שיצא מתורת לבוד, וי"א שגם בפחות משלשה הועיל.
קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה וטח בו טיט על עובי הכותל כדי למעטו מבית סאתיים, והטיט יכול לעמוד אם ינטל הכותל, הרי זה מיעוט. ואם אינו יכול לעמוד – י"א שהוא מיעוט לפי שעכשיו הוא עומד, וי"א שאינו מיעוט לפי שאינו יכול לעמוד בפני עצמו.
קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה, ועשה מחיצה לשם דירה רחוק ארבעה טפחים מתל שהיה בו, הועיל (גם אם יש בו יותר מבית סאתיים). הרחיק פחות משלשה או שעשאה על שפת התל, י"א שהועיל שמחיצה ע"ג מחיצה מועילה בשבת (לענין היקף לשם דירה), וי"א שמחיצה ע"ג מחיצה אינו מועיל. ולענין קנין בנכסי הגר הכל מודים שמחיצה ע"ג מחיצה אינו מועיל. עשה מחיצה על גבי התל, מועיל לדברי הכל, לפי שהוא דר באויר של מחיצות העליונות.
נבלעו מחיצות תחתונות והעליונות קיימות – למ"ד מחיצה ע"ג מחיצה אינו מועיל – לענין שבת מועיל, שמחיצה שנעשה בשבת [שלא במזיד] שמה מחיצה גם לענין טלטול בתוכה. ולענין נכסי הגר לא קנה, משום שלא השביחה בשעה שעשאה.
אכסדרה בבקעה – מקום מקורה (בלא כתלים) – לרב מותר לטלטל בכולה, שפי תקרה יורד וסותם. ולשמואל אין אומרים פי תקרה יורד וסותם ואסור.
דף כ"ה ע"ב
קרפף בית שלש סאין שעשה בו גג בבית סאה: אם הגג אינו משופע, תלוי במחלוקת רב ושמואל אם פי תקרה יורד וסותם. ואם הוא משופע, לרבה אסור לטלטל בו – גם לשיטת רב – לפי שאין לה פה, ולרבי זירא מותר.
קרפף שיש בו בית סאתיים בצמצום ונפרץ במלואו לחצר – אסור לטלטל בקרפף, שנוסף מקום המחיצות ויש בו יותר מבית סאתיים. ומותר לטלטל בחצר, לפי שיש לה 'גיפופי' [מחיצות מן הצדדים]. ואם החצר נפרץ במלואו לקרפף – מותר לטלטל בקרפף, לפי שיש בה 'גיפופי' (ומשום כך לא נחשב מקום המחיצות כהוספה על בית סאתיים). ולענין טלטול בחצר – לשיטת ר"ש שחצר וקרפף דינם כרשות אחת מותר, שלא נפרצה למקום האסור. ולחכמים שחצר וקרפף דינם כשתי רשויות ואין מטלטלין מזו לזו, אין מטלטלין בחצר משום שנפרצה למקום האסור לה.
פרדס יותר מבית סאתיים שאחד ממחיצותיו היה כותל בית שעל ידו הוקף לדירה (שהיה שם פתח לבית), ונפל כותל הבית, אסור לטלטל בפרדס, שמעתה אין לו היקף לדירה. ואין לסמוך על מחיצות הפנימיות שבבית, שהן עשויות עבור תוך הבית ולא עבור הפרדס שמחוצה לו.
***************
יום שישי ט"ו אלול תש"פ
מסכת עירובין דף כ"ו
דף כ"ו ע"א
עיר שהוקפה בחומה ולבסוף ישבה, מודדין לה – אלפיים אמה לתחום שבת – ממקום הבתים ולא ממקום החומה. ואם ישבה ואח"כ הוקפה, מודדין לה מחומתה. וכן מקום שהוא יותר מבית סאתיים שהוקף שלא לשם דירה ולבסוף עשו בו בית דירה, אסור לטלטל בו. אבל אם דרו בו ואח"כ עשו את המחיצה, מותר לטלטל בו.
מחיצות העשוית לצניעות – כגון מחיצות לצל שעושים הבנאים בסביבותיהם כשבונים בחמה ולמחר סותרים אותה, אינם חשובים מחיצה לבית דירה, ואם המקום יותר מבית סאתיים אסור לטלטל בו.
מחיצה העשויה לנחת – לשמור את מה שיניחו שם ולא לדור שם – אינה חשובה מחיצה.
לרבי אלעאי בשם ר' אליעזר מטלטלים במקום שלא הוקף לדירה אפילו הוא בית כור (שלשים סאה). ולחנניא מותר אפילו בארבעים סאה.
כשחלה חזקיה המלך הושיב ישעיהו ישיבה על פתחו, שלא יהא רשות למלאך המוות ליכנס. ואין לעשות כן שמא יבוא מלאך המות להתגרות בו.
דף כ"ו ע"ב
אנשי החצר ששכח אחד מהן לערב וביטל את הרשות שיש לו בחצר, הוא – השוכח – אסור להכניס ולהוציא מביתו לחצר, ולשאר אנשי החצר מותר להוציא ולהכניס מבתיהם לחצר. ולענין אם מותר להם להכניס ולהוציא מביתו של השוכח לחצר: לרבי אילעאי בשם רבי אליעזר מותר, שהמבטל את חצירו מסתמא ביטל גם את רשות ביתו ונעשה כאורח אצלם (אבל הוא עצמו אסור אע"פ שביטל את רשות ביתו, משום שחוזר ומחזיק ברשותו). ולשיטת חכמים לא ביטל את רשות ביתו, ואסור גם להם להכניס ולהוציא מביתו לחצר.
חמשה השרויין בחצר אחד, ושכח אחד מהן לערב, וביטל את רשותו לאחד מהן – לרבי אליעזר ביטל לכולם, שהמבטל בעין יפה ביטל (שהרי כשגילה דעתו שמבטל את רשותו בחצר, ביטל גם את ביתו). ולחכמים צריך לבטל לכל אחד (כמו שצריך לבטל בפירוש גם את ביתו כשביטל את חצירו).
אם השוכח אמר בפירוש שמבטל גם את ביתו, הרי זה מבוטל גם לחכמים. ואם אמר בפירוש שמבטל רק את החצר, אין רשות ביתו מבוטל גם לרבי אליעזר.
ערקבלין – שיוצאין בו במרור לרבי אלעאי בשם ר"א – הוא סיב עבה הגדל סביב הדקל, ונכרך ועולה בו כלולבי גפנים.
***************
שבת קודש ט"ז אלול תש"פ
מסכת עירובין דף כ"ז
דף כ"ז ע"א
בכל מערבין (עירובי חצירות ותחומין) ומשתתפים (במבוי) חוץ מבמים ובמלח, הכל ניקח בכסף מעשר שני חוץ ממים ומלח, הנודר מן המזון מותר במים ומלח. מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, לפי שהוא מזון לאחרים. ולסומכוס אין מערבין בתרומה. מניחין את העירוב לכהן בבית הפרס ולרבי יהודה אפילו בין הקברים, משום שיכול ליכנס לשם בדרך היתר.
אין למדין מן הכללות, אפילו במקום שנאמר בו חוץ.
כל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבים ונשים פטורות, ומ"ע שאין הזמן גרמא נשים חייבות. חוץ ממצה שמחה והקהל שהזמן גרמא ונשים חייבות, ותלמוד תורה פדיון הבן ורפיה ורביה שאין הזמן גרמא ופטורות.
כל שנישא על גבי הזב טמא, וכל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב, והאדם, ותפוס של אוכף.
אין מערבין בכמהין ופטריות.
מערבין במים ומלח המעורבין, לפי שהוא מזון לטבל בו פתו. וי"א שהוא גם ניקח בכסף מעשר. וי"א שמותר רק אם נתן לתוכם שמן, ונותן דמי מים ומלח בהבלעה.
ציר של דגים – י"א שהוא ניקח בכסף מעשר שמעורב בו שומן הדגים במים ומלח. וי"א רק אם קרבי דגים מעורבים בהם.
דף כ"ז ע"ב
דבר שאינו ראוי לאכילה ניקח בכסף מעשר בהבלעה, כגון בקר על גב עורו (והעור יוצא לחולין), צאן על גב גיזתה, יין על גב קנקנו, תמד (מים שנותנים בהם חרצנים) משהחמיץ. שנאמר ונתת הכסף וגו' 'בבקר בצאן ביין ובשכר'.
ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך, בבקר ובצאן וביין ובשכר, ובכל אשר תשאלך נפשך – יש דורשין 'ריבוי מיעוט וריבוי' ריבה הכל ומיעט דבר אחד, י"א ציר של דגים וי"א מים ומלח. אבל דגים לוקחים בכסף מעשר – לשיטתם. ויש דורשין 'כלל ופרט וכלל' אתה דן כעין הפרט. י"א כעין הפרט שהוא 'פרי מפרי וגידולי קרקע' וגם עופות בכלל, וי"א כעין הפרט שהוא 'ולד ולדות הארץ', אבל עופות לא לפי שנבראו מן הרקק. ולדברי שניהם אין לוקחים דגים שאינו נקרא גידולי קרקע (מסקנת הגמ' כ"ח ע"א).
***************
