לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון ג' אלול תש"פ
מסכת עירובין דף י"ד
דף י"ד ע"א
רוחב קורה של מבוי טפח, שתוכל לקבל אריח של טפח ומחצה כשידביק בה מעט טיט משתי הצדדים. לת"ק צריך שתהא בריאה לקבל אריח, ולרבי יהודה א"צ אלא גם אם היא של קש או של קנים רואין כאילו היא של מתכת. קורה עקומה – שאין אריח יכול לעמוד עליה – רואין כאילו היאפשוטה, עגולה רואין כאילו היא מרובעת, ואם יש בהיקיפה שלשה טפחים יש בה רוחב טפח.
היתידות שהקורה מונחת עליהם – י"א שצריכים להיות בריאים לקבל קורה ואריח, וי"א שאין צריך.
הניח קורה על המבוי ופירס עליה מחצלת והגביה מן הקרקע שלשה טפחים – קורה אין כאן לפי שהיא מכוסה, ומחיצה אין כאן לפי שהיא תלויה והגדיים בוקעין בה.
קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה, וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת מכותל זה ואינן נוגעות זו בזו, אם יש ביניהם פחות משלשה טפחים א"צ להביא קורה אחרת (משום לבוד), יש ביניהם שלשה טפחים צריך להביא קורה אחרת. ולרשב"ג אומרים לבוד עד ארבעה.
שתי קורות שהשכיבן זו אצל זו כמו תאומים, ואין בכל אחת כדי לקבל אריח, אבל ביחד מקבלות אריח, א"צ להביא קורה אחרת. ולרשב"ג אם מקבלות אריח לארכו שלשה, א"צ להביא קורה אחרת.
קורה אחת למעלה ואחת למטה – לר' יוסי בר' יהודה רואין את העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה כאילו היא למעלה (כשיטת רבי יהודה אביו שאומרין 'רואין'), ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ' אמה ותחתונה למטה מעשרה טפחים (ולא כרבי יהודה אביו המכשיר קורה גבוהה מעשרים).
לשיטת רב – קורה הרחבה ארבעה טפחים, כשירה גם אם אינה בריאה לקבל אריח, פחות מארבעה טפחים כשירה רק אם היא בריאה.
אם הקורה בתוך המבוי ועקמומיתה חוץ למבוי, או שהיא בתוך עשרים ועקמומיתה למעלה מעשרים, או שהיא למעלה מעשרה ועקמומיתה למטה מעשרה, אם ינטל עקמומיתה ואין בין זה לזה שלשה כשירה (ואין חוששין כשעקמומיתה חוץ למבוי שמא יטלטל גם בעקמומיתה), ואם יש שלשה פסולה.
כל שיש בהיקפו שלשה יש בו רוחב טפח, כמו שמצינו בים של שלמה שרחבו עשר אמות והיקפו – בלא עובי שפתו – שלשים.
דף י"ד ע"ב
ים שעשה שלמה החזיק מאה וחמשים מקוה טהרה, ששיעור מקוה ארבעים סאה, והן אמה על אמה ברום שלש אמות. גובה ים של שלמה חמש אמות, שלש התחתונות מרובעות עשר על עשר אמות ובהם שלש מאות אמות מעוקבות, ושתים העליונות עגולות ובהם מאה וחמישים אמות מעוקבות (שהמרובע יותר על העיגול רביע), וביחד היו ששת אלפים סאין כמו שנאמר 'אלפים בת יכיל' (שיעור 'בת' שלשה סאין). ומה שנאמר 'מחזיק בתים שלשת אלפים', הוא מחמת הגודש שיש בו כשמודדין בו דבר יבש.
שיעור לחי – לת"ק כל שהוא אפילו כחוט הסרבל, לרבי יוסי צריך שיהיה רחבו שלשה טפחים.י"א שהלכה כרבי יוסי וי"א שאין הלכה כמותו, והעולם נהגו בלחי משהו.
עשה לחי לחצי מבוי – שהעמידו באמצע ארכו – מותר לטלטל בחציו הפנימי, ואין חוששים שמא יטלטל בכולו.
הגביה את הלחי מן הקרקע או הרחיקו מן הכותל שלשה טפחים – פסול גם לרשב"ג הסובר שאומרים 'לבוד' עד ארבעה, משום שהיא מחיצה שהגדיין בוקעין בה.
השותה מים לצמאו – לת"ק מברך לפניו שהכל, ולר' טרפון בורא נפשות. והעולם נהגו לברך לפניו שהכל ולאחריו בורא נפשות.
דף ט"ו ע"א
לחי העומד מאליו: אם לא סמכו עליו מאתמול (שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת) – אינו לחי. אם סמכו עליו מאתמול – לאביי הוא לחי, שלחי משום מחיצה ומחיצה העומדת מאליה מחיצה היא. לרבא אינו לחי, שלחי משום היכר ורק אם עשאו לשם לחי יש בו היכר. ומחלוקת זו היא אחת מהמחלוקות של 'יע"ל קג"ם' שהלכה בהם כאביי.
מחיצה העומדת מאליה – לדברי הכל מחיצה היא.
העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה – כשירה. ואין גוזרים שמא יבוא להשתמש באילן.
דירה שתשמישה לאויר – שאינה עשויה לדור בתוכה, אלא לאויר שחוצה לה לשומרי השדות כדי להצילם מן החמה, כגון אילן שנופו נוטה סמוך לארץ פחות משלשה טפחים – מטלטלין תחתיו. ואם יש בו יותר מבית סאתיים אין מטלטלין בו.
אדם שקנה שביתתו בתל או נקע שיש בו מחיצות עשרה טפחים, אם רחבו מארבע אמות עד בית סאתיים, מהלך בכולה ובאלפיים אמה מחוצה לה. (ואם רחב יותר מבית סאתים אין מחיצותיו מועילות לו, שהיקף שאינו עשוי לדירה אינו מועיל אלא לבית סאתים, ואם הוא פחות מד' אמות, גם בלא מחיצה מהלך בד' אמותיו).
אבני גדר היוצאות מן הגדר – אם מובדלות זו מזו פחות משלשה אין צריך לחי אחר, מובדלות שלשה צריך לחי אחר.
***************
יום שני ד' אלול תש"פ
מסכת עירובין דף ט"ו
דף ט"ו ע"א
לחי העומד מאליו: אם לא סמכו עליו מאתמול (שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת) – אינו לחי. אם סמכו עליו מאתמול – לאביי הוא לחי, שלחי משום מחיצה ומחיצה העומדת מאליה מחיצה היא. לרבא אינו לחי, שלחי משום היכר ורק אם עשאו לשם לחי יש בו היכר. ומחלוקת זו היא אחת מהמחלוקות של 'יע"ל קג"ם' שהלכה בהם כאביי.
מחיצה העומדת מאליה – לדברי הכל מחיצה היא.
העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה – כשירה. ואין גוזרים שמא יבוא להשתמש באילן.
דירה שתשמישה לאויר – שאינה עשויה לדור בתוכה, אלא לאויר שחוצה לה לשומרי השדות כדי להצילם מן החמה, כגון אילן שנופו נוטה סמוך לארץ פחות משלשה טפחים – מטלטלין תחתיו. ואם יש בו יותר מבית סאתיים אין מטלטלין בו.
אדם שקנה שביתתו בתל או נקע שיש בו מחיצות עשרה טפחים, אם רחבו מארבע אמות עד בית סאתיים, מהלך בכולה ובאלפיים אמה מחוצה לה. (ואם רחב יותר מבית סאתים אין מחיצותיו מועילות לו, שהיקף שאינו עשוי לדירה אינו מועיל אלא לבית סאתים, ואם הוא פחות מד' אמות, גם בלא מחיצה מהלך בד' אמותיו).
אבני גדר היוצאות מן הגדר – אם מובדלות זו מזו פחות משלשה אין צריך לחי אחר, מובדלות שלשה צריך לחי אחר.
דף ט"ו ע"ב
דבר שיש בו רוח חיים – לת"ק עושין בו לחי, ולרבי מאיר אין עושין בו לא לחי ולא דופן לסוכה ולא פסין לביראות. לת"ק מטמא באהל אם עשאו גולל על הקבר, ולר"מ אינו מטמא.
לת"ק כותבין גיטי נשים על דבר שיש בו רוח חיים, ולר"י הגלילי אין כותבין, שנאמר 'ספר' למעט רוח חיים או אוכל, ולחכמים כותבין, שנאמר 'וכתב לה' מכל מקום.
אין מגרשין בכסף – לחכמי שנאמר 'וכתב' בכתיבה ולא בכסף, לר"י הגלילי שנאמר 'ספר כריתות' ספר כורתה ולא דבר אחר.
הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין ושלא תלכי לבית אביך לעולם, אין זה גט, שכל ימיה קשורה בו ואין זה כריתות.
שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה – אם הגדר גבוה עשרה טפחים, ואין פירצות יתרות על הבנין, ואין פירצה יותר מעשר אמות, מטלטלין בתוכה.
פרוץ כעומד – לרב פפא מותר, שכך נמסרה הלכה למשה מסיני שלא תהיה רוב המחיצה פרוצה, לרב הונא בריה דרב יהושע אסור שכך נמסרה הלכה שיגדור את רובה.
המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה (שהם פסולין לסכך) – אם יש ריוח ביניהן כמותן ומילא אותם בסכך כשר, למ"ד פרוץ כעומד כשר, כשירה. ולמ"ד פרוץ כעומד פסול, אם יש בין שפוד לשפוד קצת יותר מן השפוד עצמו עד שהשפוד נכנס ויוצא בו, כשר. וכן אם היו השפודין נתונין ערב ונתן את הסכך שתי או להיפך, כשר.
***************
