לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון כ"ג תשרי תשפ"א
מסכת עירובין דף ס"ג
דף ס"ג ע"א
אסור לתלמיד להורות הלכה אפילו שלא במקום רבו, ותלמיד חבר אסור להורות במקום רבו, אבל בעיר אחרת מותר.
אסור לתלמיד לבדוק סכין לטבח בחיי רבו. ותלמיד חבר אסור במקום רבו אבל בעיר אחרת מותר. ולצורך עצמו גם התלמיד מותר. אבל לבעל אכסניא שלו אסור, כיון שקונה ממנו הרי הוא כאחר.
תלמיד שאמרו לו שיחוש לכבוד רבו, אסור לו לבדוק סכין אפילו לצורך עצמו. וכן מי שרבו מופלג בזקנה ובחכמה, לא יבדוק גם לצורך עצמו.
מותר לתלמיד להפריש אדם מן העבירה אפילו בפני רבו. ויכול גם לנדותו, שכל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב.
המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, ושלא בפניו אסור ואינו חייב מיתה. לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן, ואמרואע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט.
המורה הלכה בפני רבו, ראוי להכישו נחש, נקרא חוטא, מורידין אותו מגדלותו, מת בלא ולד.
הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם.
דף ס"ג ע"ב
יהושע בן נון נענש ולא היו לו בנים, י"א משום שהורה בפני רבו, וי"א משום שביטל את ישראל מפריה ורביה לילה אחד.
גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין, שהמלאך הוכיח את יהושע על ביטול תורה שביטלו ישראל בלילה שלאחר המלחמה, ועל ביטול התמיד, ואמר לו שסיבת ביאתו היתה על ביטול תורה.
אסור לישון בחדר שאיש ואשתו שרויין בה. ואם היא נדה, י"א שתבוא עליו ברכה וי"א שאסור.
***************
יום שני כ"ד תשרי תשפ"א
מסכת עירובין דף ס"ד
דף ס"ד ע"א
ישראלים הדרים עם גוי במבוי אחד, והגוי אינו רוצה להשכיר להם רשותו – לאביי יבטלו כולם את רשותם לאחד מהם, והם כיחיד לגבי נכרי שאינו אוסר עליהם. ולא גזרו חכמים באופן זה, שאין זה מצוי שיבטלו כולם את רשותם. לרבא אסור לעשות כן שיתבטל תורת עירוב מאותו מבוי, וגם אם יעשו עירוב, ויכריזו שעירוב אין מועיל במקום נכרי ומטלטלים משום שביטלו את רשותם לאחד, אסור משום דורות הבאים שלא ישמעו את ההכרזה. אלא ישתדל אחד מהם עם הנכרי שישאיל לו מקום בחצירו, ונחשב כשכירו ולקיטו של גוי שמערב בעדו.
ישראל שהוא שכירו ולקיטו של גוי, נותן את עירובו במקום הגוי. אבל אם היו לגוי חמשה שכירים א"צ שיתנו כולם, שחשובים כבעלים רק להקל ולא להחמיר.
לשמואל – שתה רביעית יין אל יורה. רב נחמן אמר שאין דעתו צלולה כל זמן שלא שתה רביעית יין.
האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה מאבד כבודה של תורה, וסופה להשתכח ממנו.
שתוי – שיכול לדבר לפני המלך – לא יתפלל, ואם התפלל תפילתו תפילה. שיכור – שאינו יכול לדבר לפני המלך – לא יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה.
לא יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרו.
המחזיק בנכסי הגר, לא יתקיימו בידו אם לא ע"י מצוה, לפי שתמהים בני אדם על שבאו לו בלא יגיעה ושולטת בהם עין רעה, ולכן יקנה במקצתם ס"ת או תפילין, ובשכר אלו יתקיימו האחרים בידו. וכן בעל בנכסי אשתו והמרויח ע"י עסק והמוצא מציאה.
דף ס"ד ע"ב
דרך מיל או שינה כל שהוא מפיגין את היין אם שתה רביעית, אבל אם שתה יותר דרך טורדתו ושינה משכרתו. וי"א שרביעית יין האיטלקי חשוב כיותר מרביעית שמשכר הרבה.
רכיבה על חמור שלשה מילין, מפיגה את היין גם אם שתה יותר מרביעית (או רביעית יין האיטלקי). וגם אם שתה רביעית ורכב על חמור, אין די במיל אחד אלא בשלשה מילין.
מהתנהגותו של רבן גמליאל למדנו א. שאין מעבירין על האוכלין. ב. פת שנמצאת, הולכים אחר רוב הולכי דרכים, ואם נכרים הם אסורה משום פת של נכרים. ג. חמצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה.
י"א פותחין נדר בחרטה, שהחכם צריך למצוא פתח לשואל שיאמר לדעת כן לא נדרתי.ולשיטתו אין מפירין נדרים לא רכוב לא מהלך ולא עומד אלא יושב, שצריך ישוב הדעת לחשב איזה פתח ימצא לו. וי"א שאין צריך לפתוח לו בחרטה, אלא החכם עוקרו גם אם אינו מוצא לו טעם עקירה, ולשיטתו מפירין בין מהלך בין עומד בין רכוב.
כל הנודר נדר ראוי לדוקרו בחרב, שמא לא יקיימנו. אלא שלשון חכמים מרפא ומתירים לו נדרו.
בדורות אחרונים שבנות ישראל פרוצות בכשפים, מעבירין על ככרות שלמים, אבל לא על פתיתין, שבהם אין לחוש לכשפים.
***************
