לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי כ"ט טבת תשפ"א
מסכת פסחים דף נ"ג
דף נ"ג – עמוד א'
זמני ביעור פירות שביעית –ענבים משהגיע הפסח, זיתים משהגיע עצרת, גרוגרות משהגיע חנוכה, תמרים משהגיע פורים, ורבי יוחנן מחליף זמני גרוגרות ותמרים. וזהו בדרך כלל, אבל אם יש מאוחרות מהם בשדה, אוכלים עד שיכלו.
אין מביאין ביכורים מדקלים שבהרים ולא מתבואה שבעמקים, שאין מביאים אלא ממקום משובח.
נחל איתן לעגלה ערופה צריך שיהיו קנים גדלים בו, ואם לא, אינו נקרא נחל.
המוכר שפלה צריך שיהיו בו עצי שקמה.
משנה. למכור בהמה דקה לנכרים תלוי במנהג מקומות, שיש מקומות שהחמירו אטו בהמה גסה. ובהמה גסה בכל מקום אין מוכרים אפילו קטנים ושבורים. ורבי יהודה מתיר בשבורים. ובן בתירא מתיר בסוס.
אכילת צלי בליל פסח –יש נוהגים שאינם אוכלים, שנראה כאוכל קרבן פסח בחוץ, ותלוי במנהג המקומות.
אסור לומר 'בשר זה לפסח', שנראה כמקדיש לפסח ואוכל קדשים בחוץ, ודווקא בשר, אבל מותר לומר 'חיטים אלו לפסח', שבודאי כוונתו שהם שמורות לפסח, ואין חשש שיפרשו כוונתו שבדעתו למכרם ולקנות בדמיהם קרבן פסח.
אסור לאכול גדי מקולס [צלוי כולו כקרבן פסח] בליל פסח, ואפילו לא אמר 'בשר זה לפסח'.
דף נ"ג – עמוד ב'
התנדב והקדיש שלא כדרך המתנדבים ומקדישים – לת"ק חל ההקדש, ולרבי שמעון לא, ולכן האומר 'הרי עלי מנחה מן השעורים' – לת"ק מביא מן החיטים שתפוס לשון ראשון, לר"שאף בגמר דבריו אדם נתפס, והיינו 'שעורין', וכיון שאין מנחת נדבה באה אלא מן החיטים, פטור, שלא התנדב כדרך המתנדבים. וכן נחלקו בקורא שם פסח על בשר בזמן הזה שהוא שלא כדרך המקדישים משום שקורא שם אחר שכבר נשחטה הבהמה, שלרבי שמעון אינו כלום, ולחכמים מפרשים דעתו לדמי פסח, וחל עליו השם.
חנניה מישאל ועזריה מסרו נפשם על קדושת השם אחר שנשאו ק"ו מהצפרדעים.
תודוס איש רומי גברא רבה הוי, ולכן לא נידוהו על שהנהיג לאכול גדי מקולס בליל פסח. וי"א שהיה נותן סחורה לתלמידי חכמים להשתכר בה, וכל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה.
משנה. הדלקת נר בבית בליל יום הכיפורים תלוי במנהג מקומות. ושניהם לשם שמים מתכוונים. ובכל מקום מדליקים בבהכ"נ ובבהמ"ד ובמבואות האפלים ואצל החולים.
יום הכיפורים שחל בשבת – לרשב"א בכל המקומות מדליקים, מפני כבוד השבת, ולחכמים הרי זה כחל בחול, ותלוי במנהג המקומות
ליקוטי תוספות:
א. המקדיש קרבן פסח מחיים בזמן הזה :משמע משיטת רש"י שחל גם לרבי שמעון לרבי שמעון,לשיטת התוספות אינו חל שהוי בהקדישו על מנת להקריבו בחוץ
ב. הרי עלי מנחת שעורים לרבי יוסי: לשיטת רש"י סבירא ליה ר"י שתפוס גם לשון אחרון וחייב מנחת חיטים, לתוספות הני מילי באומר שני דברים מה שאין כן כאן ביטל דבריו הראשונים.
ג. מה ראו חנניה מישאל ועזריה: לרש"י מה ראו שלא דרשו וחי בהם ולא שימות בהם ,לתוספות לפי ר"ת שצלם של נבוכדנצר לא היה עבודה זרה, ולר"י מה ראו שלא ברחו שהרי קודם המעשה יכלו לברוח.
ד. אין מברך מתי שנהנה מן האור רק במוצאי שבת משום שמברך רק על הנאת הגוף. ועל האור השמש מברך בכל יום שמתחדש בכל יום.
***************
יום חמישי א' שבט תשפ"א
מסכת פסחים דף נ"ד
דף נ"ד – עמוד א'
ברכת האור במוצאי יוה"כ, נחלקו האמוראים בדעת רבי יוחנן אם מברך רק במוצאי שבת, הואיל ואז תחילת ברייתו, או מברך גם במוצאי יוה"כ, שדבר חידוש הוא שלא נהנה מן האור היום, וכן עמא דבר.
במוצאי יוה"כ מברך רק על נר ששבת, משא"כ במוצ"ש מברך גם על אש שהוציא מעצים ואבנים, שאז הוא תחילת בריאת אור.
זמן ברכת האור – לת"ק מיד כשרואה אור גם בלי כוס, וכן נהגרבי (וכן לענין ברכת הבשמים), ואף על פי כן חזר וסידרם על הכוס להוציא בניו ובני ביתו. לרבי יהודה מברך לכתחילה על הכוס, וכן נהג רבי חייא.
דברים שנבראו ערב שבת ביןהשמשות: בארה של מרים, מן, קשת שבענן, קריאת שם האותיות, צורת האותיות, לוחות, קברו של משה, מערה שעמד בה משה ואליהו, פתיחת פי האתון, פתיחת פי הארץ. רבי יאשיה אומר משום אביו אף האיל של אברהם אבינו, והשמיר, לרבי יהודה אף הצבת, וי"א אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, וי"א אף המזיקין, וי"א אף בגדו של אדם הראשון, לרבי נחמיה משום אביו אף הפרד, ולרשב"ג הפרד נברא בימי ענה, שהיה פסול (ממזר) והביא פסול לעולם. והאש שלנו – לרבי יוסי עלתה במחשבה בערב שבת בין השמשות, ולא נבראה עד מוצאי שבת על ידי דעה שנתן הקב"ה באדם הראשון כעין דוגמה של מעלה.
שבעה דברים נבראו קודם בריאת העולם, תורה, תשובה, גן עדן, חלל הגיהנום, כסא הכבוד, בית המקדש, שמו של משיח.
אור שברא הקב"ה בשני בשבת הוא אור הגיהנום, ואין לו כבייה לעולם, ולכך לא נאמר ביום שני 'כי טוב', וחזר וכללו בכי טוב ביום הששי, שיש בו טובה שהרשעים נידונין בו.
דף נ"ד – עמוד ב'
שבעה דברים מכוסים מבני אדם, יום המיתה, יום הנחמה (מדאגתו), עומק הדין, מה בלבו של חבירו, במה משתכר, מלכות בית דוד מתי תחזור, מלכות רומי מתי תכלה.
שלשה דברים עלו במחשבה להבראות ונבראו, שמבלעדיהם לא היה העולם מתקיים, על המת שיסריח, ושישתכח מן הלב, על התבואה שתרקב, וי"א אף על המטבע שתצא.
משנה. עשיית מלאכה בתשעה באב תלוי במנהג מקומות, ובכל מקום תלמידי חכמים בטילים. לרשב"ג יכול כל אחד לעשות עצמו תלמיד חכם (ואין בזה משום יוהרא).
ספק זמן תענית: בין השמשות – ביוה"כ אסור, בתשעה באב, לשמואל מותר, לרבא ורבי יוחנן אסור, בתענית ציבור (אחרונות של גשמים), לשמואל מותר, לרבי יוחנן אסור. ספק קביעא דירחא – ביוה"כ להחמיר ובתשעה באב להקל.
ההבדלים בין תשעה באב לתענית ציבור: תשעה באב – עוברות ומניקות מתענות ומשלימות (ובתענית ציבור עיין תענית י"ד). מלאכה מותרת במקום שאין נוהגין איסור, ואפילו לרשב"ג אינה אסורה אלא שרשאי ליבטל, ותענית ציבור אסור במלאכה. בתענית ציבור אומרים כ"ד ברכות בתפילה, משא"כ בתשעה באב. בתשעה באב אסור להושיט אצבעו במים, ובתענית ציבור אסור רק לרחוץ כל גופו, אבל פניו וידיו ורגליו מותר. לשמואל אין חומר תענית ציבור בבבל, שאינה חסרה גשמים, משא"כ תשעה באב נוהג גם בבבל. בתענית ציבור חובה להתפלל נעילה, משא"כ בתשעה באב אינה אלא רשות.
***************
