לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת שבועות דף ל״ט
דף ל"ט – ע"א
אומרים לנשבע: הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא בסיני לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, לפי שכל עבירות שבתורה נאמר בהם 'ונקה', וכאן נאמר לא ינקה / וכל עבירות שבתורה נפרעים ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו ומכל העולם כולו / ובכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולים לו שנים ושלשה דורות, וכאן נפרעים ממנו מייד, ודברים שאין אש ומים מכלים אותם שבועת שקר מכלה אותם. אם אמר איני נשבע – פוטרים אותו מיד. ואם אמר הריני נשבע – העומדים שם אומרים זה לזה 'סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וגו', שגם המשביע רשע, שנאמר 'שבועת ה' תהיה בין שניהם', וחל השבועה על שניהם. ואומרים לו, הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעים אותך, אלא על דעת המקום ועל דעת בית דין.
משה השביע את ישראל – אמר להם דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי, שנאמר 'ולא אתכם לבדכם.. כי את אשר ישנו פה', וגם את הגרים ודורות הבאים – שנאמר 'ואת אשר איננו'. וגם במצוות העתידים לבוא – שנאמר 'קיימו וקבלו'.
אלו הנאמרים בכל לשון: פרשת סוטה. וידוי מעשר. קריאת שמע ותפלה. ברכת המזון. שבועת העדות ושבועת הפקדון ושבועת הדיינים.
אלו הקלות: עשה ולא תעשה חוץ מלאו 'לא תשא'. אלו החמורות: זו כריתות ומיתות בית דין ולאו 'לא תשא' עמהם.
בכל עבירות נאמר 'ונקה לא ינקה'- הא כיצד, מנקה לשבים ואינו מנקה לאינם שבים / בכל עבירות שבתורה נפרעים מהעובר וממשפחתו מפני שמחפים עליו, אבל לא בעונש שהוא עצמו נענש בו, אלא רשעים ממשפחתו בדין חמור, ורשעים שבכל העולם בדין קל / וצדיקים גם ממשפחתו פטורים. ובשבועה רשעים שבמשפחתו נענשים כדינו, ורשעים שבעולם בדין חמור, וצדיקים בין ממשפחתו ובין שאר צדיקים בדין קל.
דף ל"ט – ע"ב
מחלוקות רב ושמואל בביאור המשנה 'הטענה שתי כסף'
לרב: אינו נשבע עד שתהא כפירת הטענה שתי כסף,ותחילת הטענה תהא בשתי כסף ופרוטה. לשמואל: כל הטענה שתי כסף, וגם לא כפר רק בפרוטה, או שלא הודה רק בפרוטה – חייב.
נאמר 'כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור' – ודרשו מה כלים שנים אף כסף שנים, ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב. לשמואל – בא ללמד שכל הטענה תהא שתי כסף, שעליו נאמר 'כי הוא זה' שיכפור מקצת ויודה מקצת. לרב – 'כסף' מיותר ללמד שהכפירה תהא שתי כסף, שהיה די לומר 'כלים' וללמדנו מה כלים שנים גם שבכל דבר שנים. ולשמואל אם היה כתוב רק כלים לא הייתי לומד דבר חשוב.
שנינו במשנה: 'שתי כסף יש לי בידך – אין לך בידי אלא פרוטה, פטור. שתי כסף ופרוטה יש לי בידך – אין לך בידי אלא פרוטה, חייב'– לרב: מדובר כגון שתבע שוה שתי כסף, והודה לו בשווה פרוטה, וברישא פטור משום שאין כפירה של שתי כסף, ובסיפא חייב משום שכפר שתי כסף. לשמואל: מדובר כגון שתבע כסף דווקא, והודה לו בפרוטה שהוא נחושת, וברישא פטור משום שלא הודה ממין הטענה, ובסיפא חייב משום שסובר טענו חיטים ושעורים והודה לו באחד מהם חייב.
שנינו במשנה: 'ליטרא זהב יש לי בידך – אין לך בידי רק ליטרא כסף פטור' – לשמואל: כשתבע דווקא, ופטור משום שאינה ממין הטענה. לרב: כל תובע משקל דווקא הוא.
שנינו במשנה: 'דינר זהב לי בידך' – 'אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה'- חייב. לרב: כשתבע שוה, ומשום שכל דין מטבע אחת, שאף הקטנה שבהם יש בה דין הודאה. לשמואל: כשתבע בדינר מטבעות, שכל המטבעות חשובים מין אחד ויש כאן הודאה ממין הטענה.
***************