לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון י"ב אב תש"פ
מסכת שבת דף קמ"ט
דף קמ"ט ע"א
מונה אדם את אורחיו ומיני מעדניו בעל פה, אבל לא מתוך הכתב. והטעם: י"א גזירה שמא ימחוק חלק מן האורחים כשיראה שלא הכין להם כל צרכם, וי"א גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות של מקח וממכר. – למסקנת הגמרא – הכל מודים שחוששין לשתיהם, ולכן אם כתבו על כותל במקום נמוך, אע"פ שאין חוששין שמא יקרא שכותל ושטר אינם מתחלפין, אסור משום שמא ימחוק. וכן אם חקקו בטבלא ופינקס, אע"פ שאין חוששים שימחוק שאין נוח למחוק, אסור משום שמא יקרא. ונחלקו כשכתבו על כותל במקום גבוה, שמשום שמא יקרא אין איסור שכותל ושטר אינם מתחלפים, ומשום שמא ימחוק – י"א שאסור אע"פ שלא יעלה במקום גבוה למחוק, שלא חילקו חכמים בתקנתם. וי"א שמותר משום שאין חשש שימחוק.
אסור לקרות לאור הנר שמא יטה. אם הנר גבוה שתי קומות ואינו מגיע לשם, לרבה אסור לקרות לאורו, שלא חילקו בין גבוה לנמוך, וי"א שמותר.
אסור להסתכל במראה של מתכת בשבת, משום שאפשר לגלח בה שער, וחוששין שמא ישיר נימין המדולדלין בשערו. ור"מ מתיר אם היא קבועה בכותל. ובמראה שאינה של מתכת מותר להסתכל לדברי הכל, ואפילו אם אינה קבועה בכותל.
כתב הנכתב תחת ציור, כגון זה צורת פלוני, אסור לקרותו בשבת גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. ועל הציור עצמו אסור להסתכל גם בחול, שנאמר 'אל תפנו אל האלילים', שלא תפנו אל מדעתכם.
בני חבורה המקפידים זה על זה, אם לווים או מחליפים מאכליםזה מזה, עוברים משום מידה ומשקל ומנין (שמתוך הקפדתם יבואו למדוד ולשקול ולמנות), ומשום לווים ופורעין ביו"ט, ולהלל גם משום ריבית (שמא יתייקרו החטים).
דף קמ"ט ע"ב
אסור לעשות פיס של מנה גדולה כנגד מנה קטנה – לאחר שאינו מבני ביתו – ואפילו בחול- שסומך שיזכה במנה הגדולה, ואילו ידע מתחלה שיזכה בקטנה לא היה מתרצה, ואסמכתא אינו קונה וגזל בידו. ובשבת אסור גם במנות שוות, שמכיון שמקפידים זה על זה עוברין משום מדה ומשקל ומנין שאסור בשבת. ולבני ביתו מותר גם במנה גדולה כנגד קטנה וגם בשבת, ואסמכתא אין כאן שהכל שלו, ומשום מדה בשבת אין כאן שהרי אין מקפידים זה על זה.
מותר להלוות לבניו ובני ביתו ברבית (שהכל שלו ואין זה רבית), כדי להטעימן טעם רבית שידעו כמה קשה הוא. וכן מותר להטעימן טעם אסמכתא (כגון לעשות גורל על מנה גדולה כנגד קטנה, כנ"ל).
מטילין גורלות בין הכהנים על מנות של קדשים שנשחטו ביום טוב, אבל לא על מנות של קדשים שנשחטו מאתמול.
כל שחבירו נענש על ידו
********
יום שני י"ג אב תש"פ
מסכת שבת דף ק"נ
דף ק"נ ע"א
לא ישכור פועלים בשבת, שנאמר 'ממצוא חפצך'. ולא יאמר לישראל או לגוי לשכור לו פועלים. דבר שאסור לעשותו בשבת, אסור להחשיך עליו על התחום – פירוש לקרב עצמו לתחום – כדי לעשותו במוצאי שבת, כגון לשכור פועלים או להביא פירות, אבל מחשיך על התחום לשמור פירות במוצאי שבת ומביא גם פירות, לפי שעיקר מחשבתו לא היה לשם כך.
לת"ק בברייתא לא יאמר אדם לחבירו בשבת התבוא אצלי בערב? כששניהם יודעים שהכוונה לשוכרו לפעולתו, ולר"י בן קרחה מותר, שמכיון שאינו אומר בפירוש אין זה בכלל 'ודבר דבר' אלא בכלל הרהור שהוא מותר, וכן הלכה.
לענין שבת הרהור אינו כדיבור, ומותר להרהר במלאכות האסורות אע"פ שאסור לדבר, אבל לענין דברי תורה בבית הכסא ובית מרחץ הרהור כדיבור ואסור, שנאמר 'והיה מחניך קדוש' ולא נאמר 'דבר'.
אסור לקרות ק"ש כנגד אדם ערום, שנאמר 'ולא יהיה בך ערות דבר'. (אבל הרהור מותר, שנאמר 'דבר'). ואפילו כנגד גוי ערום אסור, אע"פ שבשרו בשר חמור, משום שנאמר 'וערות אביהם לא ראו'.
'חפציך' אסורים, אבל 'חפצי שמים' מותרים. כגון לחשב חשבונות של מצוה, לפסוק צדקה לעניים, לעסוק בעניני פיקוח נפש, צרכי רבים, שידוכים, ללמד תינוקות ספר או אומנות.
דף ק"נ ע"ב
מותר לחשב חשבונות שאין לו בהם תועלת. חשבונות שעברו – אם עדין לא פרעם אסור, ואם כבר פרעם, הרי אין לו בהם צורך ומותר.
מעשה בחסיד שנפרצה פרץ בשדהו, וחשב בשבת לגודרה, כיון שנזכר ששבת היום שוב לא גדרה, נעשה לו נס ועלתה שם צלף, והתפרנס ממנה הוא ואנשי ביתו.
מותר לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר אע"פ שהוא מחוץ לתחום, כיוון שיש לו היתר לילך שם ע"י בורגנין. וכן מותר להחשיך על התחום להביא פירות תלושים, כיוון שיש היתר להביאם אם היו שם מחיצות. אבל אם אין בהם צד היתר, כגון להביא פירות מחוברים או תבן סרוח שהוא מוקצה, אסור.
מחשיכין על התחום להכין צרכי כלה או מת, אפילו כדי לעשות מלאכה שאין לה צד היתר בשבת, כגון לחתוך הדסים מן המחובר ולתקן תכריכים, משום שחפצי שמים הן.
אם אמר במוצאי שבת 'המבדיל בין קודש לחול', וק"ו אם הבדיל בתפילה, מותר לו לעשות מלאכה אע"פ שעדיין לא הבדיל על הכוס.
***************
