סיכומי הדף היומי – שקלים כ"א כ"ב – יום ראשון כ"ט ניסן תשפ"א – יום שני ל' ניסן תשפ"א

לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ט ניסן תשפ"א

מסכת שקלים דף כ"א

דף כ"א ע"א

כהן גדול שמת ולא הקריב מנחת חביתין של אותו היום – יורשיו מקריבים אותה שלימה (עשירית האיפה) בשחרית, והסתפקו האם גם שלימה בין הערביים, או שבטלה בין הערביים, ובברייתא מבואר שבאה שלימה גם בין הערביים. וכן הסתפקו האם הוכפל שמנה (ג' לוגין בבוקר וג' בין הערביים) וקומצה (קומץ א' בבוקר וקומץ א' בין הערביים), ופשטו שהוכפל.

אפר פרה אדומה – מדאורייתא אין בו מעילה, וכיון שהתחילו לזלזל בו וליתנו ע"ג מכותיהם גזרו עליו חכמים איסור מעילה, כיון שנגדרו חזרו והעמידו על דין תורה שאין בו מעילה.

פרק כל הרוקין

רוקין הנמצאים בירושלים: לרבי מאיר – בכל מקום טהורים, מפני שרובן טהורים, חוץ מהנמצאים בשוק העליון שטמאים, מפני שהיו שם כובסים עכו"ם, או שהיו הנכרים נוחרים שם ערודות, והנכרים כזבים לכל דבריהם. לרבי יוסי – בשאר כל ימות השנה, באמצע הדרך טמא, שהטמאים הולכים שם, והטהורים הולכים בצידי הדרך, ורוקין הנמצאים שם טהורים, ובשעת הרגל, כל ישראל טהורים, והולכים הטהורים באמצע, ולכן הנמצאים שם טהורים, והטמאים פורשים לצידי הדרכים, ולכן הנמצאים שם טמאים.

כל הכלים הנמצאים בירושלים טהורים, שלא גזרו שם על ספק הכלים, ואם נמצאו דרך ירידה למקוה – לרבי מאיר מוכח שטמאים הם, ולרבי יוסי טהורים, שגם זה בכלל ספק טומאה. אבל כלים המיוחדים לבית הקברות לכו"ע טמאים.

סכין שנמצאת בי"ד ניסן שוחט בה פסחו, וא"צ להטבילה, שמסתמא בעליה הטבילוה בי"ג כדי שיהא לה הערב שמש, אבל מצאה בי"ג טובלה מספק, שמא עדיין לא הטבילוה הבעלים.

קופיץ – בין נמצא בי"ג ובין בי"ד טובלו, כיון שאינו יכול לשבור עצמות של פסח שמא לא טבלו. אבל אם חל י"ד להיות בשבת [שאין יכול להטבילו בשבת], או שמצאו בט"ו – בחזקת טהור, שהרי צריכים לו בעלים במוצאי יו"ט.

מצא סכין וקופיץ קשורים זה לזה: לתנא במשנה – שניהם דינם כדין הסכין, ולתנא בברייתא – דין שניהם כדין הקופיץ.

דף כ"א ע"ב

[העתק מדף ט':

והיו חייך תלואים לך מנגד – זה שאין לו קרקע וקונה חטים לשנה, שאינו יודע אם יהיו לו חטים לשנה הבאה. ופחדת לילה ויום – זה הקונה תבואה מעט מעט, ומפחד תמיד שלא יהיה לו לסעודת 'לילה' ו'יום'. ולא תאמין בחייך – זה הלוקח פת אפויה מהנחתום, שלפעמים אין לו פת לקנות. ואדם כזה אין דעתו מיושבת.

דם נבילה – לרבי יהודה, מטמא ברביעית, שאם יקרש יעמוד על כזית, ולרבי יהושע בן פתורא אינו מטמא (וי"א שלא נחלק עם ר"י לענין טומאה). ולכו"ע אין עליו שם משקה להכשיר פירות לקבלת טומאה.

דם שרץ – מטמא בכעדשה, ואינו מכשיר.]

פרוכת שנטמאת בולד הטומאה (משקים המטמאים מדרבנן) – כיון שאין טמאה אלא מדרבנן (שגזרו על המשקין שיטמאו כלים, אטו משקה זב וזבה שהם אב הטומאה, והפרוכת דין כלי יש לה), מטבילים אותה בעזרה, שאינה צריכה שילוח חוץ למחנה שכינה, ומכניסים אותה להיכל מיד אח"כ, שאינה צריכה הערב שמש.

פרוכת שנטמאת באב הטומאה – טעונה שילוח ממחנה שכינה, וטובלים אותה בחוץ, ושוטחים אותה בחיל חוץ לעזרה, מפני שצריכה הערב שמש.

שתי פרוכות חדשות היו עושין בכל שנה, והיו חייבות טבילה, שכלים הנגמרים צריכים טבילה לקודש אע"פ שנגמרו בטהרה, והיו שוטחים אותה על גג האיצטבא, כדי שיראה העם את מלאכתה שהיא נאה.

פרוכת עוביה טפח, והייתה נארגת בע"ב נימים, וכל נימה נעשית מכ"ד חוטין (תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש, כל מין כפול 6 חוטין), וי"א ל"ב חוטין, וי"א מ"ח חוטין. ארכה מ' אמה, רחבה כ' אמה, מ-82 רבוא דינרי זהב, והיו הרבה כהנים טובלים אותה.

'מעשה רוקם' (בפרוכת שבפתח המשכן) – פרצוף אחד. י"א פרצוף ארי מצד אחד, וחלק מצד השני, וי"א ארי מכאן ומכאן. 'מעשה חושב' (בפרוכת שבין קודש לקודש הקדשים) – שני פרצופים, י"א ארי משני הצדדים, וי"א ארי מצד אחד ונשר מצד השני.

***************

יום שני ל' ניסן תשפ"א

מסכת שקלים דף כ"ב

דף כ"ב ע"א

משנה. מקום שריפת בשר קדשי קדשים שנטמא: לבית שמאי – נטמא בפנים העזרה בין באב הטומאה בין בולד הטומאה, ישרף בפנים העזרה. נטמא בחוץ, אם נטמא באב הטומאה לא יכניסנו לפנים, אלא ישרף בחוץ, נטמא בולד הטומאה ישרף בפנים. לבית הלל – לעולם ישרפנו בחוץ, מלבד אם נטמא בולד הטומאה בפנים. לרבי אליעזר – נטמא באב הטומאה ישרפנו בחוץ, נטמא בולד הטומאה אפילו בחוץ, ישרפנו בפנים. לרבי עקיבא – מקום טומאתו שם שריפתו.

בשר ולד הטומאה ששנינו במשנה (שלב"ש ור"א אפילו נטמא בחוץ יכניסנו לפנים לשרפו, ולב"ה עכ"פ אם נטמא בפנים) – לבר קפרא היינו שנטמא בולד הטומאה דרבנן, וכגון שנגע הבשר במשקים שנגעו באב הטומאה [שמדאורייתא משקה אין מטמא אחרים ורבנן גזרו שיטמאו אטו משקי זב וזבה (רוקם ומי רגליהם וכדו')], ולרבי יוחנן היינו שנטמא בולד דאורייתא [כגון שנגע בכלי שנגע במשקה הזב].

לפי בר קפרא מתפרשת שיטתם של בית שמאי, שמה שחילקו בנטמא באב בין נטמא בפנים שנשרף בפנים, לנטמא בחוץ שנשרף בחוץ – אף ששניהם טמאים מדאורייתא, היינו על דרך שיטת ר' עקיבא, שבמקום טומאתו שם שריפתו, אלא שב"ש סוברים כן דווקא בטומאה דאורייתא, אבל בנטמא בולד והיינו בטומאה דרבנן, גם כשנטמא בחוץ נשרף בפנים. אבל לרבי יוחנן שולד הטומאה היינו טומאה דאורייתא, קשה מהו החילוק בין אב לולד, הלא שניהם דאורייתא.

לפי בר קפרא מתפרשת שיטתם של בית הלל, שנטמא באב הטומאה כיון שטומאתו מדאורייתא לעולם ישרף בחוץ, ורק בנטמא בולד – והיינו בטומאה דרבנן – נשרף בפנים, ומה שחילקו שדווקא אם נטמא בפנים נשרף בפנים, היינו על דרך שיטת ר' שמעון שאוכלים ומשקים של מצורע אין מכניסים אותם לפנים, ולכן גם הנטמא טומאה דרבנן אין מכניסים אותו אלא נשרף בחוץ. אבל לרבי יוחנן שולד הטומאה היינו טומאה דאורייתא, קשה מה החילוק בין אב לולד, הלא שניהם דאורייתא.

איברי הקרבן לא היה מעלן בפעם אחת על המערכה, אלא, בקרבן תמיד – היו נותנים אותן קודם על הכבש מחציו ולמטה בצד מערב, של מוספין – מחציו ולמטה במזרח, של ראשי חדשים – על כרכוב המזרח, והוא מקום הילוך הכהנים שבין קרן לקרן.

מוסף יום השבת קודם למוסף ראש חודש, שתדיר קודם, אבל שיר של ר"ח קודם לשיר של שבת – כדי לפרסם ולהודיע שהוא ר"ח. [ובתחילה סבר רבי ירמיה ללמוד מ'שיר' לגבי מוספים – שגם בהם של ר"ח קודם].

השקלים, וכן הביכורים, שנאמר בהם 'תביא בית ה' אלוקיך', אינם נוהגים אלא בזמן שבית המקדש קיים, אבל מעשר דגן ובהמה, ובכורות – נוהגים בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית.

המפריש שקלים וביכורים בזמן הזה: לת"ק – הרי הם קדושים, ולרבי שמעון – ביכורים אינם קדושים, ושקלים – במשנה מבואר שקדושים, ובברייתא שנינו שאינם קדושים.

גר שהתגייר חייב להביא קרבן [זוג עופות לעולה], ובזמן הזה – מעיקר הדין צריך להפריש רבע דינר, שכשיבנה המקדש יביא ממנו קרבנו, וביטלו זאת מפני התקלה, שמא יהנה ממנו, אך אם עבר והקדישו – קדוש.

אין מקדישין, מעריכין, מחרימין, בזמן הזה, ואם הקדיש, העריך, החרים, הכסות תישרף, הבהמה נועל הדלת בפניה והיא מתה מאליה, והמעות ילכו לים המלח.

דף כ"ב ע"ב

עבר גר והקדיש מעות בזמן הזה לקרבנו – הקדשו חל, משום שיהא יכול להביא מהם קרבנו כשיבנה בית המקדש, אבל הפריש שקלים י"א בדעת רבי שמעון שאינם קדושים (כנ"ל ע"א), משום שאם יבנה המקדש בניסן לא יהא יכול להביאו לתרומת הלשכה, שצריך להביא מתרומה חדשה ושקלים אלו מן הישנה הן.

הלכה כרבי שמעון במשנה, שהמקדיש ביכורים אינם קדושים, שקלים – קדושים.

***************