לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת סנהדרין דף מ״ט – נ׳

פרק שביעי – ארבע מיתות

דף מ"ט – ע"ב 

משנה . ארבע מיתות בית דין – לת"ק: סדר חומרתם הוא סקילה שריפה הרג חנק, לרבי שמעון: שריפה סקילה חנק הרג, ונפקא מיניה למי שנתחייב שני מיתות שנידון בחמור.

כל מקום ששנו חכמים דרך מניין, במצוות חליצה – שהמצווה שקוראת היבמה מאן יבמי, וקורא היבם לא חפצתי, חולצת ורוקקת ואומרת ככה יעשה לאיש, אין הסדר מעכב. בלבישת בגדי כהונה – שבסדר המשנה הוא כתונת מכנסיים מצנפת אבנט, וכהן גדול מוסיף חושן אפוד מעיל וציץ, אין הסדר כן שהרי מכנסיים קודמת לכל שנאמר ומכנסי בד ילבש על בשרו, והקדים התנא כתונת משום שמכסה את כל גופו. בשבעה סממנים – שמעבירים על כתם לדעת אם הוא דם או צבע, א. רוק תפל, ב. מי גריסים, ג. מי רגלים, ד. נתר, ה. בורית, ו. קמוליא, ז. אשלך, – שדווקא שהם בסדר זה הם מועילים. ארבע מיתות בית דין – מחלוקת רבנן ורבי שמעון. עבודת יום הכיפורים – לרב פפא: סדר העבודה מעכב, לרב פפא סבא: משום חומרת היום ולא משום חומרת עבודה זה למעלה מזה. תמיד – לרב הונא: הסדר מעכב, לרב פפא: הוא למצווה ולא לעיכ

*******************

 

דף נ' – ע"א 

סדר חומרת מיתות בית דין לרבנן

סקילה: חמור משריפה – שניתנה למגדף ועובד עבודה זרה שהם חמורים שכופרים בעיקר, והגם שבת כהן שזינתה שהיא מחללת את אביה בשריפה, סברו רבנן שנשואה בשריפה וארוסה בסקילה שחמור. חמורממיתת סייף – הגם שניתן לאנשי עיר הנידחת שממונם אבד, מכל מקום מדיחי עיר הנידחת בסקילה שכח המדיח מרובה. חמור ממיתת חנק – הגם שניתנה למכה אביו ואמו שהוקש כבודם לכבוד המקום, הואיל שהוציא תורה לארוסה מחנק לסקילה משמע מכאן שסקילה חמורה.

שריפה: חמור ממיתת סייף – שלומדים גזירה שווה אביה אביה מסקילה מה להלן סקילה חמורה גם כאן שריפה חמור מסייף. חמור ממיתת חנק –מכך שהוציאה תורה לנשואה בת כהן מבת ישראל מחנק לשריפה.

סייף: חמור ממיתת חנק – הגם שניתנה למכה אביו ואמו שהוקש כבודם לכבוד המקום, שפושט יד בעיקר עדיף.

דף נ' – ע"ב 

סדר חומרת מיתת בית דין לרבי שמעון

שריפה: חמור מסקילה -שסובר שבת כהן ארוסה גם בשריפה, והואיל שיצאה מסקילה לשריפה שמע מיניה שריפה חמורה. חמור מחנק – שהוציאה תורה נשואה בת כהן מחנק לשריפה. חמור ממיתת סייף – שהרי מדיחי עיר הנדחת נידונים בחנק לרבי שמעון, ואנשי עיר הנידחת במיתת סייף, וכיוון ששריפה חמור מחנק כל שכן שחמור ממיתת סייף.

סקילה: חמור מחנק – הואיל שהוציאה תורה לארוסה בת ישראל שהיא בסקילה מנשואה שהיא בחנק. חמור ממיתת סייף – שמדיחי עיר הנדחת בחנק ואנשי עיר הנידחת בסייף ואם סקילה חמור מחנק כל שכן מסייף.

חנק: חמור ממיתת סייף – ממה שמדיחי עיר הנידחת בחנק לרבי שמעון, ואנשי עיר הנידחת בסייף, ועונש המדיח עדיף.

נערה המאורסת בת כהן שזינתה – לרבנן: בסקילה, שבארוסה לא יצאה לשריפה שהרי סקילה חמורה. לרבי שמעון: בשריפה, שהרי שריפה חמור ובת כהן הייתה בכלל גם ארוסה וגם בנשואה וכשם שהוציא נשואה לשריפה כך ארוסה הוציאה לשריפה להחמיר עליה. אבל זוממי ארוסה ונשואה בת כהן נשאר בכלל  הפסוק 'היא באש תשרף' ולא בועלה ולא זוממיה.

זינתה מאביה – לרבנן: בסקילה, לרבי שמעון: בשריפה. ונלמד מזה שמי שנתחייב שני מיתות בית דין נידון בחמורה.

***************

 

דף נ"א – ע"א

'בת איש כהן כי תחל לזנות' – בחילולי של זנות, אבל בחילול שבת אין אומרים שתידון בשריפה הואיל וריבה התורה בכהן מצוות יתירות וכהן שמותר בעבודה בשבת לא החמירו בו.

פנויה אינה נשרפת שלומדים 'אביה' מנערה המאורסה שהוא זנות עם זיקת הבעל, אלא נעשית זונה ונפסלת מהכהונה. ואין לומר  'אביה' היינו שזינתה באביה ונלמד מזה שאין לומדים גזירה שווה 'הנה' 'הנה' 'זימה' 'זימה' לחייב שריפה בבת ישראל שזינתה מאביה, שהרי נאמר 'היא מחללת' ולא שאביה חיללה. ומהוספה 'ו' בת כהן' לומדים לרבות נערה נשואה ובוגרת ארוסה ונשואה.

'היא' – בשריפה, ולא בועליה וזוממיה בשריפה.

בת כהן שניסת ללוי או לישראל: אסורה לאכול בתרומה, ואם אכלה משלמת רק קרן ולא חומש שאינה זרה, ונידונת בשריפה שנאמר 'ובת איש כהן' אגם שאיננה כהנת עכשיו, ואין אומרים שנתמעטה מפסוק 'כי תחל לזנות' שכבר היא מחוללת מהכהונה כשהיא תחת בעלה.

בת כהן שניסת לעכו"ם או חלל או ממזר או נתין: (כסובר שקידושין תופסים), לרבי מאיר: משלמת קרן וחומש, ומיתתה בחנק כבת ישראל, לרבנן: משלמת קרן ולא חומש, ומיתתה בשריפה.

רבי אליעזר אומר את אביה בשריפה ואת חמיה בסקילה:

לרבין בשם רבי יוסי ברבי חנינא: כוונתו כשיטת רבנן, שנשואה שמיתתה למטה ממיתת זנות אביה – יוצאת מחנק לשריפה. אבל ארוסה שהיא למעלה ממיתת אביה – שהיא בסקילה, נידונת במיתת חמיה בסקילה. וקשה שלא אמר למעלה ולמטה.

לרבי ירמיה: כרבי ישמעאל, שארוסה שהיא ברשות אביה – בשריפה, ונשואה אם מחמיה זינתה – היא בסקילה, ומכל אדם – בחנק.

(לרבא: כרבי שמעון, וסובר שארוסה עולה דרגה אחת מסקילה לשריפה אף נשואה מחנק לסקילה. וקשה שהרי לרבי שניהם בשריפה).

לרבינא: כרבנן, והפוך. שברשות אביה – בסקילה, וברשות חמיה – בשריפה.

דף נ"א – ע"ב

בת כהן ארוסה –  לרבי ישמעאל: בשריפה, שנאמר 'איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת' הכל היו בכלל והוציא הכתוב ארוסה בת ישראל בסקילה, ובת כהן בשריפה מה כשהוציא בת ישראל הוציא ארוסה ולא נשואה אף כשהוציא בת כהן. לרבי עקיבא: גם נשואה בשריפה, כרבי שמעון, ולומד 'ו'בת לרבות נשואה.

זוממי בת כהן נהרגים במיתת הבועל – שנאמר 'ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו' ולא לאחותו.

בת כהן בעלת מום נשארה בכהונה – ואין אומרים כשם שחלק בזכרים לעניין עבודה בין תמימים לבעלי מום כך נחלק בבנותיהם. לרבי עקיבא: מפסוק 'הם מקריבים והיו קדש'. לרבי ישמעאל: ממה שנכתב 'ו'בת כהן, ולומד הפסוק 'את אביה היא מחללת' שלא צריך לגזירה שווה, ונדרש כרבי מאיר שאם היו נוהגים בו קודש וכבוד, נוהגים בו חול ובזיון ואומרים ארור שזו ילד וגידל ושזו יצאה מחלציו, וכדבריו קוראים רשע בן רשע גם לרשע בן צדיק.

***************