תפארת הקריאה בפרשת ואתחנן
ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י
מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק ג'
כ"ג: וָאֶתְחַנַּן – ה'נ' בפתח.
כ"ד: אֲ'דֹנַי יֱ'הֹוִה – יש לשים לב לניקוד של אותיות 'הוי'ה'. נקרא: אֱ'לֹהִים.
כ"ד: אֶת–עַבְדְּךָ – ה'ד' בשוא נע, הטעם מלרע ב'ך', אין לקרוא עַבְדֶּךָ בסגול עם הטעמה ב'ד'.
כ"ד: וְאֶת יָדְךָ – ה'ד' בשוא נע.
כ"ה: אֶעְבְּרָה–נָּא – ה'ע' בשוא נח. ה'נ' בדגש חזק.
כ"ח: וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ – ה'ז' וה'מ' בדגש חזק. השוא בשתי המילים, בשוא נע.
פרק ד'
ד: הַדְּבֵקִים – ה'ד' בדגש חזק, השוא נע.
ד: כֻּלְּכֶם – ה'ל' בדגש חזק, השוא נע.
ט: כַּייָ – ה'א' אינה נשמעת. נקרא: "כַּ-דוֹנָי".
ט: מִלְּבָבְךָ – הטעמה משנית ב'ב', ה'ל' וה'ב' בשוא נע, המילה מלרע. אין לקרוא 'מִלְּבָבֶךָ'.
ט: וְהוֹדַעְתָּם – ה'ת' בקמץ (מקום יחיד במקרא).
י: יְלַמֵּדוּן – מלרע.
י"ב: אֵינְכֶם – ה'נ' בשוא נע.
י"ב: זוּלָתִי – מלרע, הטעם ב'ת'.
י"ט: וְנִדַּחְתָּ – 'ו' ההיפוך, בשוא נע לעתיד. מלרע.
י"ט: וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ – המילה מלעיל. למרות 'ו' היפוך לעתיד.
כ"א: עָבְרִי – ה'ע' בקמץ קטן.
כ"ד: קַנָּא – 'נ' בדגש חזק, לשון קנאה. קריאה ללא הדגשת ה'נ' משנה משמעות (קָנָה).
כ"ו: הַעִידֹתִי – הטעמה ב'ד', התיבה מלעיל.
למרות התלשא שבאות האחרונה (אין להתייחס למקום התלשא).
ל"ב: א'להִים | אָדָם – להפסיק בין שתי התיבות הללו. וד"ל.
ל"ג: הֲשָׁמַע עָם – בתיבה 'הֲשָׁמַע' יש שני טעמים. הטעם ב'ש'. ה'מ' בהעמדה מועטת.
לקרוא את שתי המילים כל אחד בנפרד. (אותיות ע-ע).
ל"ד: וּבְמוֹפְתִים – ה'ב' בשוא נח, ה'פ' בשוא נע.
ל"ה: אַתָּה הָרְאֵתָ – ה'ה' בקמץ קטן.
פירוש: הקב"ה הֶרְאָה לך.. וְאַתָּה- עם ישראל- הָרְאֵתָ… זכית לראות.
ט"ל: וְיָדַעְתָּ.. וַהֲשֵׁבוֹתָ – שתי התיבות מלרע ההטעמה ב'ת'.
ט"ל: אֶל-לְבָבֶךָ – להקפיד לקרוא כל מילה ולהפריד בין שתי אותיות 'ל'.
ההטעמה ב'ב' השניה.
מ"א: מִזְרְחָה – ה'ר' בשוא נע מפני הסמיכות למילה 'שמש'. יש המנקדים את ה'ר' בחטף קמץ. נלע"ד: בשוא. (המילה 'מִזְרָחָה', בכל מקום אחר ה'ר' בקמץ).
מ"ב: שֹׂנֵא לוֹ – ההטעמה ב'נ' מלרע.
מ"ג: לָרֻאובֵנִי – ה'א' לא נשמעת. נקרא: "לָ-רוּ-בֵנִי".
מ"ג: לַמְנַשִּׁי – מתג ב'ל'. ה'מ' רפויה ובשוא נע. ה'ש' בחיריק מלא ובדגש חזק.
פרק ה'
ג: אֵלֶּה פֹה – 'ל' בדגש, 'פ' רפויה.
ז: לַאֲלָפִים – ה'ל' הראשונה בפתח. (בשלוש עשרה מידות, ה'ל' בקמץ. 'לָאֲלָפִים')
ט: תָעָבְדֵם – 'ת' בקמץ גדול ה'ע' בקמץ קטן. יש סוברים שגם ה'ת' בקמץ קטן.
צלו"ל. (צ'דדים ל' כאן ו'צדדים ל'כאן) נ"ל: בקמץ גדול.
ט: קַנָּא – ה'ק' בפתח וה'נ' בדגש חזק. לשון קנאה.
מי שאינו מטעים את הדגש, משנה משמעות (קנה).
ט"ז: יִיטַב לָךְ – הטעם מלעיל ב'י'.
י"ד: וּבִתֶּךָ… וַאֲמָתֶךָ… בְּהֶמְתֶּךָ – בשלוש המילים ה'ת' בסגול,
ההטעמה ב'ת' בשלוש המילים הנ"ל.
י"ד: וַאֲמָתְךָ – ה'ת' בשוא נע. ההטעמה ב'מ'.
י: יִיטַב לָךְ – ההטעמה ב'י' מלעיל.
י"ח: וַאֲמָתוֹ… וַחֲמֹרוֹ – 'ו' החיבור בפתח. (לפני אות גרונית שמנוקדת בחטף פתח).
י"ט: וַיִּתְּנֵם – ה'ת' בדגש חזק, השוא נע.
כ: כְּשָׁמְעֲכֶם – ה'ש' בקמץ קטן.
כ"ב: אִם-יֹסְפִים – ה'ס' בשוא נע. נקרא: "יוֹ-סְפִים".
כ"ד: וּשֲׁמָע – מתג הטעמה ב'וּ' (אוּ) ה'ש' בחטף פתח לתפארת הקריאה.
כ"ז: לְאָהֳלֵיכֶם – ה'א' בקמץ גדול. יש הסוברים בקמץ קטן. צלו"ל. נ"ל: קמץ גדול.
ה'ה' בחטף קמץ קטן.
פרק ו'
ב: מְצַוֶּךָ – ההטעמה ב'ו'. "ךָ" רפויה.
ג: וְשָׁמַעְתָּ – מלרע.
ג: יִיטַב לְךָ – ההטעמה ב'ט'. מלרע.
ד: שְׁמַע …אֶחָד – בקריאת פסוק זה יש להפרידו לשלוש קבוצות של שתי מילים,
ובין כל זוג מילים יש ליצור הפסקה קלה.
ה: בְּכֹל–לְבָבְךָ – יש לתת רווח בין הדבקים (ל-ל).
ו: מְצַוְּךָ הַיּוֹם | עַל | לְבָבֶךָ – התביר במילה 'מְצַוְּךָ' אינו מפסיק כ"כ. הטפחא שבמילה הצמודה 'הַיּוֹם' מפסיקה יותר מהתביר. יש לתת רווח בין הדבקים (ל-ל) במילה 'לבבך' ה'ב' השנייה היא בסגול ולא בשוא.
ז: וּבְשָׁכְבְּךָ – ה'ו' במתג. ה'ב' בשוא נח כאילו כתוב: אֻבְ-שׂוֹכ-בְּךָ.
י: לָתֶת לָךְ – במילה 'לָתֶת' הטעמה ב'ל'. מלרע. ה'ת' בסגול.
י"א: וּבָתִּים – ה'ת' בדגש חזק, יש הסוברים בדגש קל. צלול. נ"ל: דגש קל.
י"א: וְאָכַלְתָּ – הטעם ב'ת' מלרע.
י"א: וְשָׁבָעְתָּ – ההטעמה ב'ב' מלעיל, ה'ע' בשוא נח.
י"ח: יִיטַב לָךְ – ההטעמה ב'י'. מלעיל.
י"ח: וּבָאתָ – הטעם ב'ב' מלעיל.
כ: כִּי-יִשְׁאָלְךָ – ה'א' בקמץ גדול. ה'ל' בשוא נע.
כ"ג: לָתֶת לָנוּ – טעם נסוג אחור ל'ל', מלעיל. בגלל שהמילה 'לתת' היא מילה קצרה לפני המילה 'לנו'. (ועוד במקומות אחרים לפני 'לָנוּ' או 'בָּנוּ' המילה שלפני כן נהגית מלעיל, אם היא מילה קצרה) .
פרק ז'
ב: תְחָנֵּם – ה'ח' בקמץ קטן. 'נ' בדגש חזק.
ג: בִּתְּךָ – ה'ת' בדגש חזק השוא נע.
ה: תִּתֹּצוּ – ההטעמה מלעיל. ב'ת' השניה.
ה: תְּגַדֵּעוּן – 'ד' בדגש חזק, הטעמה ב'ע' מלרע.
ז: מֵרֻבְּכֶם – מתג מתחת ל'מ'. ה'ב' בדגש חזק, השוא נע.
ז: הַמְעַט – מתג מתחת ל'ה'. ה'מ' רפה ובשוא נח.
ח: וּמִשָּׁמְרוֹ – ה'ש' בקמץ קטן ובדגש חזק.
י: לְהַאֲבִידוֹ – להשתדל להגות בבירור את האותיות 'ה' ו'א'.
י: יְשַׁלֶּם-לוֹ – ההטעמה ב'ש' מלעיל בגלל המקף. 'ל' של 'לו' רפה.
י"א: מְצַוְּךָ | הַיּוֹם – יפסיק מעט אחרי המילה 'מצוך', טעם טפחא מפסיק יותר מתביר.
