תפארת הקריאה בפרשת ויגש
עורך: הרב ד"ר ב"צ בר-עמ"י
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק מ"ד
י"ח: וְאַל יִחַר – ההטעמה ב'י' מלעיל.
כ"ט: וְהוֹרַדְתֶּם – ה'ד' בשוא נח ולא בשוא נע, להקפיד לבטא גם את ה'ד' ואת ה'ת' וכן במילים 'וְהִגַּדְתֶּם' 'וְהוֹרַדְתֶּם'.
ל"ג: לַאדֹנִי – ה'א' לא נשמעת. נקרא: 'לַ-דֹנִי'.
פרק מ"ה
א: וְלֹא עָמַד אִישׁ – הטעם נסוג אחור לאות 'ע', מלעיל.
י"ב: הַמְדַבֵּר – ה'ה' במתג, בהטעמה. וה'מ' בשוא נע.
י"ד: צַוְּארֵי – ה'ו' בשוא נע ומודגשת בדגש חזק.
י"ד: בִנְיָמִן-אָחִיו – המתג ב'י' עם העמדה קלה ב'י'.
ט"ז: וַיִּיטַב – מלרע.
י"ח: בָּתֵּיכֶם – ה'ת' בדגש קל ולא בדגש חזק.(יש הסוברים בדגש חזק).
כ: וְעֵינְכֶם – להקפיד לקרוא את ה'נ' בשוא ולא בצירי.
כ"ג: כְּזֹאת – ה'כ' בשוא ולא בקמץ.
פרק מ"ו
א: בְּאֵרָה שָּׂבַע – דגש חזק ב'ש' מדין דחיק. שתי התיבות מלעיל.
ג: מֵרְדָה – ה'ר' בשוא נע.
י: וְאֹהַד – ההטעמה ב'א' מלעיל.
י"ג: וּפֻוָּה – ה'ו' השניה מודגשת בדגש חזק.
כ: אָסְנַת – ה'א' בקמץ גדול, ה'ס' בשוא נע.(יש הסוברים בקמץ קטן)
כ: פּוֹטִיפֶרַע – תיבה אחת בכל ספרי תימן.
כ"ו: הַבָּאָה – ההטעמה ב'א' מלרע (הווה עתיד) וכן נזכור לומר: 'לשנה הבאָה בירושלים' . המילה 'הַבָּאָה' פירושה: כאן, מיד, מרגע זה והלאה… ולא בעוד שנים עשר חדשים.
כ"ז: הַבָּאָה – הטעם ב'ב' מלעיל (עבר).
בהתייחס למילה 'הבאה' בפסוק הקודם רמזו בסימן: העליון (הראשון) למעלה ותחתון למטה.
כ"ח: אַרְצָה גֹּשֶׁן – ה'ג' בדגש חזק מדין דחיק.
כ"ט: וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף – ה'א' בשוא נח (ולא בחטף סגול – וַיֶּאֱסֹר).
יש להגות היטב את ה'א' בשוא נח. ('שאל את התימנים').
ל"א: וְאֹמְרָה – ה'מ' בשוא נע, הקורא בשוא נח משנה משמעות.
ל"ד: רֹעֵה צֹאן – ההטעמה במילה 'רֹעֵה' ב'ר' מלעיל.
פרק מ"ז
ג: רֹעֵה צֹאן – ההטעמה במילה 'רֹעֵה' ב'ע', מלרע. (להבדיל מלעיל פסוק ל"ד).
ח: כַּמָּה – ההטעמה ב'מ'. ה'מ' בדגש חזק ומלרע.
י"א: וַיּוֹשֵׁב – ה'ש' בצירי ומלרע.
י"א: רַעְמְסֵס – ה'ע' בשוא נח והמ' בשוא נע, נקרא "רַעְ-מְסֵס".
(בתחילת חומש שמות שם מנוקד רַעַמְ-סֵס).
י"ג: וַתֵּלַהּ – ההטעמה ב'ת' בדגש חזק מלעיל, ומפיק 'ה'.
ט"ז: הָבוּ – ההטעמה ב'ב' מלרע.
