תפארת הקריאה בפרשת חיי-שרה – הרב ד"ר ב"צ בר-עמ"י
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק כ"ג
י: בְּאָזְנֵי – ה'א' בקמץ קטן.
פרק כ"ד
ב: יָדְךָ – ה'ד' בשוא נע.
ג: בַּיְּיָ – (שם ה') אין להגות את ה'א' של שם ה' יש לקרוא כאילו כתוב: 'בַּ-דוֹנָי'.
ז: וַאֲשֶׁר נִשְׂבַּע-לִּי – ההטעמה ב'ב' מלרע. יש הסוברים שהיא מלעיל. צלו"ל. נ"ל: מלרע.
ט: וַיִשָּׁבַע לוֹ – ההטעמה ב'ש' מלעיל (נסוג אחור) יש להגות ולא לבלוע את ה'ע'.
י: וַיֵּלֶךְ – ה'י' מלעיל.
כ: וַתְּעַר – ה'ת' בשוא נע ובדגש חזק. אין לקרוא 'וְתַעַר'.
כ"ח: כַּדְּבָרִים – ה'ד' בשוא נע ודגש חזק.
ל: הַצְּמִידִים – ה'צ' בשוא נע ובדגש חזק.
ל"ג: וַיּוּשַׂם – לפי הקרי, ה'ו' בשורוק אחרי 'י', וה'ש' שמאלית ובפתח (יש המנקדים אותה בקמץ). נ"ל: בפתח.
ל"ג: אֹכַל – לשים לב לקרוא את ה'א' בחולם. מלשון 'אֹכֶל' (ולא מלשון יכולת).
ל"ד: וַיֹּאמַר – אתנחתא במילה ראשונה בפסוק. אין לפניה טעם אחר נלווה. ה'מ' בפתח.
מ"ג: וְאָמַרְתִּי – ההטעמה ב'ת' מלרע , לשון עתיד.
נ: מֵיְיָ – (שם ה') יש להגות את האות 'א' בשם ה' (מש"ה מוציא).
נ"ב: וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַה' – (סיום עולה רביעי) אין להנמיך את הקול בשם ה'!
נ"ח: הֲתֵלְכִי – 'ה' השאלה, ה'ל' בשוא נע.
ס: וְיִירַשׁ – ההטעמה מלרע ב'ר'. לשון עתיד.
ס"א: וַיֵּלַךְ – ההטעמה ב'ל', לא ב'י' והיא מלרע.
ס"ז: הָאֹהֱלָה – הטעם מלעיל ב'א' ואין לנגן את ההטעמה באות 'ה' או 'ל'.
לשים לב להקפיד להגות את האותיות 'ה' 'א' 'ה' ולא להחליף.
ס"ז: וַיֶּאֱהָבֶהָ – עצירה קלה ב'י' כדי להגות כראוי את האות 'א', וכן את האותיות 'ה'.
ס"ז: וַיִּנָּחֵם – ה'ח' בצירי, המילה מלרע. (אם היתה בסגול ההטעמה היתה מלעיל).
פרק כ"ה
ב: יָקְשָׁן – ה'י' בקמץ קטן.
ח: וַיֵּאָסֶף – מלעיל, ההטעמה ב'א' הכוונה לעניין מיתה, הס' בסגול ולא בצירי (במדבר יא, ל).
לעולם, ביטוי 'אסיפה' הקשור למיתה – הטעמה תהיה לעיל. באסיפה סתם – הטעמה מלרע. יש להיזהר לא לשנות משמעות וכן הוא להלן פסוק י"ז כמו בפסוק שלנו, עניין מיתה, וההטעמה מלעיל.
י"ג: לְתוֹלְדֹתָם – שתי האותיות 'ל' בשוא נע.
בפרשה הפעלים הבאים, בהברה הספרדית, הקמץ הראשון ייקרא כקמץ גדול והשני ייקרא כקמץ קטן: וַתָּמָת, וַיָּקָם, וַיָּרָץ…
תפארת הקריאה בפרשת 'תולדות'
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק כ"ה
כ: לוֹ לְאִשָׁה – מומלץ בכל מקום שכתוב 'לו' להאריך מעט תיבה זו כדי להבחין בין 'לו' לבין 'לא' הקצר המוחלט. או לגרום להפסקה קלה לאחר הגיית המילה 'לו'.
כ"א: וְיֶעְתַּר – ה'ע' בשוא נח וה'ת' בדגש קל.
כ"א וַיֵּעָתֶר לוֹ – ההטעמה ב'ע'.
כ"ב וַיִּתְרֹצְצוּ – ה'צ' הראשונה בשוא נע.
ל"ג: הִשָּׁבְעָה לִּי – הש' מוטעמת ה'ב' בשוא נע. ה'ל' בדגש חזק.
ל"ד: וַיֵּלַךְ – ההטעמה מלרע. ה'ל' בפתח למרות האתנחתא.
