תפארת הקריאה בפרשת כי תצא
הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י
מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק כ"א:
י"א: וְחָשַׁקְתָּ בָהּ – 'וְחָשַׁקְתָּ' הטעמה ב'ת' מלרע. 'בָהּ' 'ב' רפויה. מפיק 'ה'.
י"ב-י"ד: וַהֲבֵאתָהּ… רֹאשָׁהּ… אִמָּהּ… וּבְעַלְתָּהּ… וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ… בָהּ… עִנִּיתָהּ…
כל המילים הנ"ל מפיק 'ה' מלרע.
ט"ו: וְהַשְּׂנוּאָה – ה'ש' שמאלית בדגש חזק ובשוא נע.
ט"ו: לַשְּׂנִיאָה – ה'ש' שמאלית בדגש חזק ובשוא נע, ה'נ' בחיריק מלא.
י"ז: לָתֶת – הטעמה ב'ל', לכן ה'ת' מנוקדת סגול ולא צירי.
י"ט: וְתָפְשׂוּ בוֹ – הטעם נסוג ל'ת' מלעיל. הפ' בשוא נע. ה'ב' רפויה.
כ"ג: קִלְלַת – ה'ל' הראשונה בשוא נע מדין כפולים.
יש הסוברים בשוא נח. צלו"ל. נלע"ד: שוא נח.
כ"ג: קִלְלַת אֱ'להִים | תָּלוּי – יפסיק מעט אחרי המילה 'א'להים'
שמא יישמע חלילה מגדף.
פרק כ"ב
ב: וְהָיָה עִמְּךָ – דגש חזק ב'מ'. שוא נע.
ב: וַהֲשֵׁבֹתוֹ – מתג ב'ש' ההטעמה ב'ת' מלרע.
ג: וּמְצָאתָהּ – ה'מ' בשוא נח. ה'א' אינה נהגית. מפיק ב'ה'. נקרא: "וּמְ-צָ-תָהּ"
ה: כָּל–עֹשֵׂה אֵלֶּה – טעם נסוג אחור ל'ע' מלעיל. ה'ל' בדגש חזק.
ז: יִיטַב לָךְ – טעם נסוג אחור ל'י', מלעיל.
ח: וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה – ה'מ' רפויה.
ט: הַמְלֵאָה – מתג ב'ה'. ה'מ' רפויה ובשוא נח.
יש הסוברים בשוא נע. צלו"ל. נלע"ד: בשוא נע.
ט"ו: הַשָּׁעְרָה – ה'ע' בשוא נח, מפני הטעם שב'ש'. מלעיל.
י"ח: זִקְנֵי הָעִיר–הַהִוא – תיבת 'הָעִיר' מלעיל.
י"ט: מֵאָה כֶסֶף – טעם נסוג אחור ל'מ'. ה'כ' רפויה.
כ"א: וָמֵתָה – ה'ו' בקמץ גדול.
כ"ג: מְאֹרָשָׂה – מתג ב'א' הטעמה מלרע.
כ"ה: הַמְאֹרָשָׂה – ה'מ' בשוא נח, יש הסוברים בשוא נע. צלו"ל. נ"ל: בשוא נח.
וכן להלן פסוק כ"ז. ההטעמה משנית ב'א', התיבה מלרע.
כ"ח: אֹרָשָׂה – הטעמה ב'ר', מלעיל.
כ"ט: וְלוֹ–תִהְיֶה לְאִשָּׁה – מומלץ ליצור אבחנה בין 'לו' ובין 'לא' , כאשר את המילה 'לו' נקרא במתינות ובהמתנה קלה, ולהיפך, במילה 'לא' נקרא קצר ובנחרצות. המילה 'לְאִשָּׁה' ה'ש' בדגש חזק.
כ"ט: עִנָּהּ – ה'נ' בדגש חזק ומפיק ב'ה'.
פרק כ"ג
ב: דַּכָּה (דַּכָּא) – ה'כ' בדגש חזק. סיום המילה בשתי גרסאות ב'א' או ב'ה'.
בכתר בן אשר ובספרים רבים אחרים עתיקים: 'דַּכָּא'
ב: שָׁפְכָה – ה'ש' בקמץ קטן.
ה: לְקַלְלֶךָּ – ה'ל' הראשונה והשניה בשוא נע… 'ך' דגושה לתפארת הקריאה.
ו: וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱ'לֹהֶיךָ לְּךָ – דגש חזק ב'ל' מדין דחיק.
י"א: מִקְּרֵה–לָיְלָה – ה'ק' בשוא נע ובדגש חזק, לתפארת הקריאה. נקרא: "מִק-קְרֵה"
י"ד: וְחָפַרְתָּה בָהּ – המילה 'וְחָפַרְתָּה' – מלרע. 'בָהּ', 'ב' רפויה מפיק 'ה'.
י"ד: אֲזֵנֶךָ – ה'ז' בצירי .
כ"א: יְבָרֶכְךָ – 'כ' ראשונה בשוא נע מדין כפולים יש הסוברים בשוא נע.
צלו"ל. נ"ל: בשוא נח.
כ"ה: שָׂבְעֶךָ – ה'ש' שמאלית בקמץ קטן.
כ"ה: כֶּלְיְךָ – ה'ל' בשוא נח, ה'י' שוא נע מדין שני שוואים רצופים באמצע המילה.
פרק כ"ד
א: וּבְעָלָהּ – ה'ב' בשוא נח. מפיק ב'ה' שלא יישמע 'וּבַעְלַהּ' (הבעל שלה)
א, ג: וְכָתַב לָהּ – הטעמה ב'כ' מלעיל. מפיק 'ה'.
ג: וְשִׁלְּחָהּ – דגש חזק ב'ל'. מפיק 'ה'.
ד: בַּעְלָהּ – ה'ע' בשוא נח, הטעם ב'ל' מלרע. מפיק 'ה'.
ד: הֻטַּמָּאָה – ה'ה' בקובוץ, ה'ט' וה'מ' בדגש חזק, מלעיל.
ח: הִשָּׁמֶר – ה'ש' מוטעמת ובדגש חזק, ה'מ' בסגול, מלעיל.
י: מַשַּׁאת – 'ש' ימנית בדגש חזק. ה'א' נחה.
י"א: אֶת הַעַבוֹט – ה'ה' תנוקד בפתח. יש דעות בקמץ.
צלו"ל. נלע"ד: בפתח, וכן להלן פסוק י"ג.
י"ג: וּבֵרֲכֶךָּ – ה'ר' מנוקדת בשוא נע או בחטף פתח. צלו"ל.
נלע"ד: בשוא נע. ה'ך' דגושה.
י"ט: יְבָרֶכְךָ – 'כ' ראשונה בשוא נע מדין כפולים, יש הסוברים שוא נח. צלו"ל.
נ"ל: שוא נח.
כ: זֵיתְךָ – ה'ת' בשוא נע, מלרע.
כ: לֹא תְפַאֵר – ה'פ' בפתח.
פרק כ"ה
ב: אִם-בִּן – האות 'ב' מנוקדת בחיריק חסר.
ה: יְבָמָהּ – 'ב' ו'מ' רפויות. מפיק 'ה'.
ז: הַשַּׁעֲרָה – ה'ש' בדגש חזק, ה'ע' בשוא נח, מלעיל. יש הגורסים כי ה'ע' תנוקד בחטף פתח. צלו"ל. נלע"ד: בשוא נח. (בן-אשר).
י"ז: בְּצֵאתְכֶם – ה'ת' בשוא נע.
י"ח: קָרְךָ – ה'ר' בשוא נע. נקרא: 'קָ-רְךָ'
