תפארת הקריאה בפרשת ראה
ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י
מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
כ"ז: אֶת הַבְּרָכָה – ה'ב' בדגש חזק'. ב' בשוא נע.
כ"ח: וְהַקְּלָלָה – ה'ק' בדגש חזק, 'ק' בשוא נע.
פרק י"ב
ב: תְּאַבְּדוּן – ה'ב' בדגש חזק, בשוא נע. ההטעמה ב'ד'.
ג: תְּגַדֵּעוּן – ה'ד' בדגש חזק. ההטעמה ב'ע' מלרע.
ה: וְנִדְרֵיכֶם – ה'ר' בצירי לשון רבים (ולא בשוא 'נִדְרְכֶם' – לשון יחיד)
ה: וְצֹאנְכֶם – ה'נ' בשוא נע.
ה: וּבָאתָ שָׁמָּה – 'וּבָאתָ' מלעיל. 'מ' דגושה.
ו: יֶדְכֶם – ה'י' בסגול. ה'ד' בשוא נח, פירוש: יד אחת ולא 'יְדֵיכֶם' פירוש ידיים ברבים.
ה'י' בשוא נע. וכן להלן פס' י"א.
ז: בֵּרַכְךָ – ה'כ' הראשונה בשוא נע, יש הסוברים בשוא נח. צלו"ל.
נ"ל: בשוא נח. וכן בכל הלשונות: יְבָרֶכְךָ, בֵּרַכְךָ, וּבֵרַכְךָ ועוד.
ז: לֹא-בָאתֶם – הטעם ב'ת' מלרע.
י"א: תִּדְּרוּ -ה'ד' בדגש חזק, השוא נע.
י"ד: מְצַוֶּךָ – 'ךּ' בדגש חזק.
ט"ו: יֹאכְלֶנּוּ – ה'כ' בשוא נע.
ט"ו: כַּצְּבִי – ה'צ' בדגש חזק. השוא נע.
כ: אֹכְלָה – ה'א' בחולם, ה'כ' בשוא נע. הקורא 'אָכְ-לָה' בשוא נח משנה משמעות ללשון ציווי.
כ"ג: אֲכֹל – ה'א' בחטף פתח ואין לקרוא 'אֱכָל' בחטף סגול.
כ"ה: יִיטַב לְךָ – ההטעמה ב'ט' מלרע. וכן להלן פסוק כ"ח.
כ"ו: קָדָשֶׁיךָ – יש אומרים שה'ק' בקמץ קטן ויש אומרים בקמץ גדול. צלו"ל.
נ"ל בקמץ גדול.
כ"ו: וּבָאתָ – ההטעמה ב'ב' מלעיל.
כ"ח: וְשָׁמַעְתָּ – 'ו' ההיפוך לעתיד, מלרע. לשון ציווי.
ל: לֵאלֹהֵיהֶם – ה'א' נחה ואינה נקראת. נקרא: "לֵ-לֹ-הֵיהֶם"
ל: וְאֶעֱשֶׂה-כֵּן – 'כ' בדגש חזק מדין דחיק.
ל: גַּם-אָנִי – 'אָנִי' 'א' בקמץ מלעיל, בגלל סוף פסוק.
פרק י"ג
ג: וְנָעָבְדֵם – ה'נ' בקמץ גדול. ה'ע' בקמץ קטן. יש הסוברים שה'נ' בקמץ קטן.
צלו"ל. נ"ל: קמץ גדול.
ד: הֲיִשְׁכֶם – 'ה' השאלה. אין להדגיש את ה'י'.
ה: תִּשְׁמֹרוּ – ה'מ' בחולם חסר, מלעיל.
ה: תִדְבָּקוּן – מלרע.
ו: דִּבֶּר-סָרָה – שתי המילים, כ"א מלרע.
ו: לְהַדִּיחֲךָ – ה'ד' דגושה בדגש חזק, לשון הסרה.
הקורא ללא הדגשה משנה משמעות ללשון שטיפה. וכן להלן פסוק י"א.
ז: אָחִיךָ בֶן אִמֶּך – האות 'ב' רפויה.
ח: מִקְצֵה – ה'ק' רפה ובשוא נח. וכן הוא להלן.
י: יָדְךָ – ה'ד' בשוא נע. נקרא: 'יָ-דְךָ'
י: תִּהְיֶה-בּוֹ – ה'ב' בדגש חזק מדין דחיק.
י"ב: וְיִרָאוּן – ההטעמה ב'א' מלרע. ה'ר' בקמץ לשון יראה.
י"ז: רְחֹבָהּ – מפיק 'ה'.
י"ח: מְאוּמָה – הטעם מלעיל ב'א'.
י"ח: וְנָתַן לְךָ – התיבה 'ונתן' נהגית מלעיל. (כל מילה קצרה שתבוא לפני… אחת מהמילים: 'לנו' או 'בנו', נהגה אותה מלעיל.. כגון בברכת התורה 'בחר' בנו 'ונתן' לנו..)
פרק י"ד
א: קָרְחָה – ה'ק' בקמץ קטן, ה'ר' בשוא נח.
א: לָמֵת – 'ל' בקמץ. 'מ' רפויה ללא דגש.
ח: מִבְּשָׂרָם – ה'ב' בדגש חזק, השוא נע.
ח: תִּגָּעוּ – ה'ג' דגושה דגש חזק לשון נגיעה.
הקורא "תִיגָעוּ" משנה משמעות ללשון יגיעה ועייפות.
י"ב: וְהָעָזְנִיָּה – ה'ה' בקמץ גדול, ה'ע' בקמץ קטן. יש הסוברים שגם ה'ה' בקמץ קטן.
צלו"ל. נ"ל: בקמץ גדול. ה'נ' בחיריק חסר, ה'י' בדגש חזק.
י"ז: וְאֶת-הָרָחָמָה – כל הקמצים, קמצים גדולים. הטעמה ב'ח'. מלעיל.
כ"ג: מַעְשַׂר – ה'ע' בשוא נח.
כ"ד: שְׂאֵתוֹ – 'ש' שמאלית בשוא נע. להקפיד להגות היטב את האות 'א'.
כ"ד: יְבָרֶכְךָ – 'כ' ראשונה בשוא נע, יש הסוברים בשוא נח. צלו"ל. נ"ל: בשוא נח.
כ"ה: בְּיָדְךָ – הטעמה משנית ב'י', ה'ד' בשוא נע הטעם ב'ך' מלרע.
כ"ו: תִּשְׁאָלְךָ – ה'א' בקמץ גדול. ה'ל' בשוא נע, מלעיל.
כ"ו: וְאָכַלְתָּ שָּׁם – טעם נסוג אחור ל'כ'. דגש חזק ב'ש' מדין אתי מרחיק.
פרק ט"ו
ו: דִּבֶּר–לָךְ – תיבת 'דִּבֶּר' מלעיל בגלל המקף.
ו: וְהַעֲבַטְתָּ – מתג ב'ה', ה'ט' בשוא נח. להשתדל לקרוא גם את ה'ט' וגם את ה'ת' ולהפריד ביניהם. נקרא: 'וְהַ-עֲ-בַטְ-תָּ', מלרע.
ז: תִקְפֹּץ – ה'פ' בדגש קל.
ט: קָרְבָה – ה'ק' בקמץ גדול, ה'ר' בשוא נע. נקרא: 'קָ-רְבָה'. לשון עבר.
ט: וְרָעָה עֵינְךָ – להפריד בין שתי התיבות, ("הפרדה בין הדבקים"). המילה 'וְרָעָה' מלרע.
ה'נ' בשוא נע ולא בסגול. (עה-ע)
י"ב: וַעֲבָדְךָ – ה'ב' בקמץ גדול, ה'ד' בשוא נע. נקרא: 'וַ-עֲ-בָ-דְךָ'. מלרע.
י"ד: וּמִגָּרְנְךָ – ה'ג' בקמץ קטן ובדגש חזק. מלרע.
ט"ז: אֲהֵבְךָ – ה'ב' בשוא נע.
י"ח: כִּי מִשְׁנֶה – ה'נ' בסגול. כן הוא בכתר בן אשר.
(המילה 'מִשְׁנֶה' כאן הוא תואר ולא שֵׁם שאפשר לעשות ממנו סמיכות… 'מִשְׁנֵה')
פרק ט"ז
א: וְעָשִׂיתָ פֶּסַח – הטעם ב'ש' השמאלית, מלעיל. ה'פ' בדגש חזק מדין אתי מרחיק.
ג: תֹּאכַל–עָלָיו מַצּוֹת – תיבת 'תֹּאכַל' מלעיל.
ה: נֹתֵן לָךְ – ההטעמה ב'ת' ואין טעם נסוג לאחור ל'נ'.
ז: לְאֹהָלֶיךָ – ה'א' בחולם חסר, ה'ה' בקמץ גדול. להקפיד להגות להבחין בין 'א' ל'ה'.
י"ג: בְּאָסְפְּךָ – ה'א' בקמץ קטן, הטעמה משנית ב'א', מלעיל.
י"ג: מִגָּרְנְךָ – ה'ג' בקמץ קטן ובדגש חזק.
י"ז: כְּמַתְּנַת – ה'ת' בדגש חזק. השוא נע.
