תפארת הקריאה בפרשת 'נח'
הרב ד"ר ב"צ בר-עמ"י
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק ו'
י"ד: קִנִּים – יש להדגיש ולקרוא באות 'ק' (ולא 'כ') אחרת יישמע 'כִּנִּים'.
ט"ו: אַמָּה – דגש חזק ב'מ', אחרת יישמע כאילו 'אָמָה' מלשון 'שפחה'.
ט"ז: תְּכַלֶּנָּה – ה'ל' וה'נ' בדגש חזק. לא מפיק 'ה'. הטעם ב'ל' מלעיל.
ט"ז: מִלְמַעְלָה – ה'ל' הראשונה אינה דגושה והיא בשו"א נח וכן בכל התורה.
ההטעמה ב'מ' (השניה) מלעיל.
ט"ז: בְּצִדָּהּ תָּשִׂים – מפיק 'ה' ולכן ה'ת' דגושה. (דגש קל).
י"ז: רוּחַ חַיִּים – להקפיד על הפרדה בין שתי המילים בגלל אותיות זהות (ח-ח).
י"ח: וַהֲקִמֹתִי… וּבָאתָ… – ה'ו' בראש המילה הוא 'ו' ההיפוך לעתיד,
ושתי מילים אלו יקראו בהטעמה מלרע.
י"ט: וּמִכָּל–הָחַי – ה'כ' בקמץ קטן ובדגש חזק. ה'ה' בקמץ. (לא בסגול ולא בפתח).
פרק ז'
ז: וַיָּבֹא נֹחַ – 'וַיָּבֹא' מלעיל. הטעמה ב'י' מלעיל (נסוג אחור).
ח: אֵינֶנָּה – דגש חזק ב'נ' השניה. לא מפיק 'ה'.
ט"ו: רוּחַ חַיִּים – לקרוא כל מילה בפני עצמה, להפריד בין הדבקים (ח-ח).
י"ז: וַתָּרָם – ה'ת' בדגש חזק ה'ר' בקמץ קטן.
כ"ג: וַיִּמַח – ההטעמה באות 'י' . ה'י' בדגש חזק וה'מ' רפויה.
כ"ג: וַיִּמָּחוּ – ההטעמה באות 'ח' מלרע, ה'י' בדגש חזק. ה'מ' בדגש חזק.
כ"ג: ויִשָּׁאֵר – ההטעמה ב'ש' ובדגש חזק והמילה מלעיל.
פרק ח'
ז- ח: וַיְּשַׁלַּח – דגש חזק ב'ל' מלשון לְשַׁלֵּחַ.
י"ב: וַיִּיָּחֶל – 'י' ראשונה בחיריק חסר! 'י' שניה בקמץ גדול, שתי אותיות אלו בדגש חזק, וההטעמה מלעיל.
י"ג: חָרְבוּ – ה'ח' בקמץ גדול וה'ר' אחריה בשו"א נע.
פרק ט'
ט: הִנְנִי – 'נ' ראשונה בשו"א נע, יש הסוברים ששו"א זה הוא נח.
צלו"ל. (צדדים לכאן וצדדים לכאן.) נ"ל: שוא נח. (מהרי"ץ).
י"ג: וְהָיְתָה – ה'י' בשוא נע ורפויה. יש לקרוא וְהָ-יְתָה וכך בכל המקרא.
י"ג: בֶּעָנָן – ה'ב' בסגול ולא בשוא נע.
י"ד: בְּעַנְנִי – ה'ב' בשוא נע ולא בסגול. 'נ' ראשונה בשו"א נע.
כ"א: אָהֳלֹה – מקובל, ה'א' בקמץ גדול וה'ה' בקמץ קטן.
כ"ו: אֱלֹהֵי שֵׁם – ההטעמה ב'ל' מלעיל.
כ"ז: בְּאָהֳלֵי–שֵׁם – ה'ה' בקמץ קטן, יש סוברים שגם ה'א' בקמץ קטן ויש סוברים שה'א' בקמץ גדול. צלו"ל. נ"ל: בקמץ גדול.
כ"ט: וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ – יש הגורסים לכתוב 'ויהי כל ימי נח'. נ"ל: 'ויהיו' " ראה מאמר מפורט בספרי "ממלכת האותיות' עמ' 403.
פרק י'
ז': וּדְדָן – ה'ד' הראשונה בשוא נע. יש הסוברים בשוא נח. צלו"ל.
נ"ל: בשוא נח (מסורת).
י"א: נִינְוֵה – ה'נ' השניה בשוא נע. מלרע.
י"ז: וְאֶת הַעַרְקִי – ה'ה' בפתח. יש הסוברים בקמץ 'הָעַרְקִי' . נ"ל: בפתח (בן-אשר).
י"ט: וּצְבֹיִם – ה'י' בחיריק. אין לקרוא "וצבואִים".
כ"ה: יָקְטָן – ה'י' בקמץ קטן.
ל"ב: לְתוֹלְדֹתָם – שתי אותיות ה'ל' בשוא נע.
פרק י"א
ב: בְּנָסְעָם – ה'נ' בקמץ קטן.
ד: נִבְנֶה-לָּנוּ – ה'ל' בדגש חזק מדין אתי מרחיק.
ד: וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ – את ה'נ' הראשונה יש לקרוא בהעמדה קלה, וה'ל' בדגש חזק.
ז: נֵרְדָה – ה'ר' בשוא נע יש לקרוא נֵ-רְדָה'.
ח: בָּנוּ – מלרע.
י: אַרְפַּכְשַׁד – ה'ש' בפתח, יש הסוברים בקמץ. צלו"ל. נ"ל: בקמץ.
כ"ח: וַיָּמָת תֶּרַח – ה'מ' בקמץ קטן. הטעם ב'י' מלעיל.
להפריד בין הדבקים (ת-ת) .
ל"ב: בְּחָרָן – יש לקצר בקריאת ה'ב', בשוא ולא בסגול.
