לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי א' כסלו תשע"ט
מסכת מנחות דף צ"א
דף צ"א ע"א
הוצרך הפסוק 'או זבח' לרבות נסכים בתודה, אף שתודה בכלל 'זבח' – שלא נאמר הואיל ובאה עם לחם אין צריכה נסכים, ואף שאיל נזיר בא עם לחם ועם נסכים – הוא בא רק עם שני מיני לחם משא"כ תודה באה עם ארבעה.
אילו נאמר בנסכים רק 'לפלא נדר או לנדבה' בלא 'עולה' – היינו דורשים: 'ועשיתם אשה לה" – כלל, 'לפלא נדר או לנדבה' – פרט, 'לריח ניחוח' – חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר שאינו בא על חטא אף כל שאין בא על חטא, אוציא חטאת ואשם שבאים על חטא, ואביא בכור ומעשר ופסח שאין באים על חטא, לכך נאמר 'עולה' – להוציא גם בכור ומעשר ופסח.
כעת שנכתב גם 'עולה', כלל ופרט וכלל בא ללמד – מה הפרט מפורש שאינו מחוייב ועומד, אף כל שאינו מחוייב ועומד, להביא ולדות קדשים ותמורתן, ועולה הבאה מן המותרות, ואשם שניתק לרעיה, וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן.
'לפלא נדר או לנדבה' – בא לחלק שגם על נדר לחוד ונדבה לחוד מביא הנסכים, והיינו לר' יאשיה שבלא 'או' הרי זה כאילו נכתב 'יחדיו', ולר' יונתן – שלא נאמר שהמביא נדר לחוד או נדבה לחוד מביא נסכים לקרבן אחד, אך גם המביא שניהם מביא נסכים בכמות של אחד.
'או במועדיכם' – שלא נאמר שהמביא שתי קרבנות מביא שתי נסכים דווקא כשחלוקים בין בסוג הקרבנות ובין בסוג החיוב (עולה בנדר ושלמים בנדבה או להיפך), אבל המביא עולה ושלמים בנדר או עולה ושלמים בנדבה שם נדר אחד ושם נדבה אחת ויהא די בכמות נסכים אחת.
'וכי תעשה בן בקר עולה או זבח' – אף המביא שתי עולות או שתי שלמים, אחת בנדר ואחת בנדבה, מביא שתי נסכים, ואין אומרים שם עולה אחת ושם שלמים אחת היא ויהא די באחד.
'לפלא נדר או שלמים' – אף המביא שתי עולות בנדר ושתי עולות בנדבה, או שני שלמים בנדר ושני שלמים בנדבה מביא נסכים לכל קרבן, ואין אומרים שם עולה אחד הוא ושם נדר אחד הוא ודי באחד.
ר' יאשיה דורש 'מן הבקר או מן הצאן' – אף המביא שתי קרבנות שוים מאותו מין, בקר או צאן, מביא נסכים לכל קרבן, ואין אומרים שכיון שמין אחד הם די באחד.
'ככה תעשו לאחד' – אף המביא שתי קרבנות ביחד מביא נסכים לכל קרבן, ולא רק כשמביאם בזה אחר זה.
דף צ"א ע"ב
נאמר בקרבנות מצורע 'ושלשה עשרונים סלת מנחה' – ללמד שחטאתו ואשמו טעונים מנחת נסכים (ולהלן נדרש גם היין). ואין לפרש שהכוונה למנחה בפני עצמה – שנאמר 'והעלה הכהן את העולה ואת המנחה' – מנחה הבאה עם הזבח.
כל הפסוק 'ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד' מיותר לדרשה: 'עולה' – עולת מצורע, 'זבח' – חטאת מצורע, 'או' – אשם מצורע. ואין לדרוש אשם וחטאת מפסוק אחד כשם שדרשו שניהם מיתור 'זבח' שאם שילח הנזיר שערו תחת חטאת (במלאת נזירותו) ואשם (בנטמא) יצא – משום שאינן שוים, שהאשם בא להכשיר המצורע לבא למחנה, והחטאת באה לכפר, משא"כ בנזיר שניהם באים להכשירו (אשם נזיר טמא להכשירו למנות נזירות טהרה, וחטאת טהור להתירו ביין ותגלחת). 'האחד' – זה אחד עשר של מעשר, והוא דבר שלא מצינו בכל התורה שטפל חמור מהעיקר (שמעשר עצמו אין טעון נסכים).
אין לדרוש מיתור 'זבח' לרבות חטאת ואשם נזיר לנסכים – שנאמר בנזיר 'ואת האיל יעשה זבח שלמים ומנחתו ונסכו', והרי איל בכלל כל השלמים היה לנסכים, אלא יצא להקיש אליו – מה איל מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה, ולא חטאתו ואשמו שאינן באים בנדבה.
אין לדרוש מיתור 'עולה' לרבות עולת יולדת לנסכים – לאביי: נסכי עולת יולדת נלמדו מסוף הפסוק – 'לכבש' – זו עולת יולדת. לרבא: איזה דבר צריך שלשה רבויים, הוי אומר זו מצורע.
'לאיל' האמור בנסכים – לרבות אילו של אהרן, ש'במועדיכם' יש לומר שמרבה רק קרבנות צבור, ועולת יולדת שנתרבתה היינו שאין קבוע לה זמן, משא"כ אילו של אהרן קרבן יחיד הקבוע לו זמן. 'או לאיל' – לרבות פלגס, והיינו לר' יוחנן שבריה הוא, אבל לבר פדא שהוא ספק קשיא, שא"צ פסוק לרבותו.
המקריב פלגס מביא נסכי איל – לר' יוחנן: אין צריך להתנות, שנתרבו נסכיו מ'או לאיל', אך אין יוצא ידי נדרו שנדר כבש או איל, והוא בריה בפני עצמו. לבר פדא: הוא ספק כבש ספק איל, ולכן מתנה שאם הוא איל הכל לנסכיו, ואם הוא כבש אזי שיעור כבש יהיו נסכיו, והשאר לנדבה.
'ככה יעשה לשור האחד' – שלא נחלק בין נסכי פר לנסכי עגל כפי שמצינו שחילק הכתוב בין נסכי איל לנסכי כבש. 'או לאיל' – שלא נחלק נחלק בין נסכי בן שתים לנסכי בן שלש כפי שמצינו שחילק הכתוב בין נסכי בן שנה לנסכי בן שתים. 'או לשה בכבשים' – שלא נחלק בין נסכי כבשה לנסכי רחלה כפי שמצינו שחילק הכתוב בין כבש לאיל. 'או בעזים' – שלא נחלק בין נסכי גדי לנסכי שעיר כפי שמצינו שחילק הכתוב בין כבש לאיל.
*************
שבת קודש ב' כסלו תשע"ט
מסכת מנחות דף צ"ב
דף צ"ב ע"א
רבא בדק תלמידיו: נסכי רחלה בכמה – ופשטו לו מהמשנה בשקלים שחותם 'גדי' משמש נסכי צאן של גדולים ושל קטנים של זכרים ושל נקבות חוץ משל אילים, הרי שנסכי רחלה כנסכי כבש.
כל קרבנות הצבור אין בהן סמיכה – חוץ מפר הבא על כל המצות (העלם דבר של ציבור) ושעיר המשתלח, ולר' שמעון אף (כך הוא לשון המשנה, אמנם ראה להלן מהגמ') שעיר הבא על ציבור שעבדו ע"ז ע"י הוראת ב"ד בטעות.
כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה – חוץ מבכור מעשר ופסח.
יורש המביא קרבן אביו – סומך, ומביא נסכים, ומימר.
לרבינא קבלה בידנו ששתי סמיכות יש בציבור – לר' שמעון: פר הבא על כל המצות ושעירי עבודת כוכבים. לר' יהודה: שעירי עבודת כוכבים אין בהן סמיכה, ואת מי אביא תחתיהם – שעיר המשתלח. טען לו ר' שמעון והלא אין סמיכה אלא בבעלים, ושעיר המשתלח אהרן ובניו סומכין עליו אף שאין מתכפרים בו. והשיבו ר' יהודה שבאמת אף הם מתכפרים בו, שנחלק בזה עם ר' שמעון כדלהלן.
אמר ר' יהודה: נאמר בסוף עבודת יוה"כ 'וכיפר את מקדש הקודש' – הזאות פר ושעיר מכפרים על לפני ולפנים (שנטמא שם ושהה כדי השתחואה). 'את אהל מועד' – זה היכל (כנ"ל). 'מזבח' – כמשמעו (שהקטיר עליו בטומאה). 'יכפר' – אלו עזרות (שנכנס בטומאה). 'כהנים' – כמשמעו. 'עם הקהל' – אלו ישראל. 'יכפר' – אלו הלוים, הושוו כולם לכפרה אחת – שמתכפרים כולם בשעיר המשתלח בשאר עבירות.
ר' שמעון אומר: כשם שדם שעיר פנימי מכפר על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו – כך דם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו, וכשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות – כך וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות. ומה שהושוו כולם לכפרה – היינו שכולם בני כפרה, אך כל אחד בשלו.
סיכום הכפרה ביוה"כ: טומאת מקדש וקדשיו: ישראל – בדם שעיר הנעשה בפנים, כהנים – בדם פר של אהרן. שאר עבירות: לר' יהודה – אלו ואלו מתכפרים בוידוי שעיר המשתלח. לר' שמעון – כהנים בוידוי פר, וישראל בוידוי שעיר המשתלח.
דף צ"ב ע"ב
לר' יהודה 'הפר' האמור בפר העלם דבר של ציבור – הפר טעון סמיכה, ולא שעירי ע"ז. לר' שמעון המיעוט הוא מ'החי' האמור בשעיר המשתלח, אך אינו ממעט לגמרי מסמיכה (שנתרבה להלן), אלא מלמד – החי טעון סמיכה באהרן, ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים.
הוצרך ר' יהודה למעט שעירי ע"ז מסמיכה – שמה שאמרו שרק שתי סמיכות בציבור גירסא בעלמא (סימן) ולא קבלה.
'וסמך ידו על ראש השעיר' (ומיותר 'השעיר' שהרי בו עוסקים) – לר' יהודה: לרבות שעיר נחשון לסמיכה. לר' שמעון: לרבות שעירי ע"ז לסמיכה, ולא לרבות שעיר הנעשה בפנים – שמרבים הדומה לשעיר נשיא שמכפר על עבירות מצוה ידועה.
לרבינא שקבלה בידינו שיש שתי סמיכות בציבור הוצרכה גם הקבלה וגם הפסוק לרבות שעיר ע"ז – לולי הקבלה היינו למדים סמיכה לזבחי שלמי ציבור מק"ו, מה שלמי יחיד שאין טעונין תנופה חיים טעונין סמיכה חיים כ"ש זבחי שלמי ציבור הטעונים תנופה חיים. ולכך נצרכה ההלכה, אך לולי הפסוק לא היינו יודעים מי הוא הקרבן השני הצריך סמיכה.
ג' 'קרבנו' האמורים בשלמים שנאמר בהם סמיכה – א. למעט קרבן גוי מסמיכה. ב. קרבנו ולא קרבן חבירו. ג. לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה. ולאסמכתא בעלמא דרשו: א. למעט בכור מסמיכה – שלא נלמד מק"ו מה שלמים שאין קדושתן מרחם טעונים סמיכה, כ"ש בכור שקדושתו מרחם. ב. למעט מעשר מסמיכה – שלא נלמד בק"ו מה שלמים שאין מקדשים לפניהם ולאחריהם טעונים סמיכה כ"ש מעשר שמקדש לפניו ולאחריו. ג. למעט פסח מסמיכה – שלא נלמד בק"ו מה שלמים שאינו בעמוד והבא טעונין סמיכה כ"ש פסח שבעמוד והבא. ואינה אלא אסמכתא, שהרי יש לפרוך בשלשתם הק"ו – מה לשלמים שכן טעונין נסכים ותנופת חזה ושוק.
*************
