לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי י"ג טבת תשע"ט
מסכת חולין דף כ"ד
דף כ"ד ע"א
פרה אינה כשרה בעריפה בק"ו מעגלה – שנאמר בעגלה 'זאת', זאת בעריפה ולא אחרת. עגלה אינה כשירה בשחיטה בק"ו מפרה – שנאמר 'וערפו העגלה', בעריפה אין בשחיטה לא.
'ועשהו חטאת', הגורל עושה חטאת ולא השם – ואין למדים בק"ו ממה שמקדש השם במקום שלא קידש הגורל.
כשר בכהנים פסול בלוים, כשר בלוים פסול בכהנים – שהכהנים במומין פסולים בשנים כשרים, ואין למדים בק"ו מלויים שהשנים יפסלו בהם, שנאמר 'אשר ללויים' ולא אשר לכהנים. והלוים במומין כשרים בשנים פסולים שנאמר 'ומבן חמשים שנה ישוב', ואין למדים שגם מומים יפסול בהם בק"ו מכהנים, שנאמר 'זאת אשר ללויים' זאת ללויים ולא אחרת.
בשילה ובבית עולמים שאין עבודת לוים אלא שוערים ומשוררים, אינן נפסלין בשנים – שנאמר 'לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא', לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף.
כתוב אחד אומר מבן חמש ועשרים שנה ומעלה, וכתוב אחד אומר מבן שלשים – כ"ה ללמוד ושלשים לעבודה. מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים, שוב אינו רואה. ולר' יוסי ג' שנים, שנאמר 'ולגדלם שנים שלש וללמדם ספר ולשון כשדים', ולת"ק אין ראיה מלשון כשדים שהוא קל, ולרבי יוסי אין ראיה מהלכות עבודה שהן תקיפין.
כהן משיביא שתי שערות עד שיזקין [והוא עד שידיו ורגליו רותתין] כשר לעבודה, ומומין פוסלין בו. בן לוי מבן שלשים ועד בן חמשים כשר לעבודה, ושנים פוסלין בו. בד"א באהל מועד שבמדבר, אבל בשילה ובבית עולמים אין נפסלין אלא בקול, שנאמר 'ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד'.
דף כ"ד ע"ב
בעל קרי שטבל ולא הטיל מים – לכשיטיל מים טמא. ולר' יוסי בחולה ובזקן טמא, בילד ובבריא טהור, וכל שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו נקרא ילד. אמרו על רבי חנינא שהיה בן שמונים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו, ואמר שחמין ושמן שסכתו אמו בילדותו הן עמדו לו בעת זקנותו.
נתמלא זקנו – ראוי ליעשות שליח ציבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו.
מאימתי כשר לעבודה, משיביא שתי שערות – שנאמר 'איש מזרעך לדורותם', מלמד שקטן פסול לעבודה ואפילו תם. ולרבי עד שיהא בן עשרים, שנאמר 'ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה", והוא אחד מכ"ד מקומות שנקראו כהנים לויים. ולת"ק אין ראיה מזה, ש'לנצח' שאני, שמשמעו לעבודות כבדות הצריכות ניצוח.
'אחיו הכהנים אין מניחין אותו לעבוד עד שיהא בן עשרים' – י"מ רבי היא, ואינו פסול אפילו מדרבנן. וי"א שדברי חכמים היא ולכתחילה לא יעבוד אבל בדיעבד עבודתו כשירה, ולרבי פסול מדרבנן.
אויר כלי חרש טמא וגבו טהור – שנאמר 'תוכו' ואף על פי שלא נגע, שנאמר תוכו לטמא ונאמר ליטמא, מה האמור לטמא אף על פי שלא נגע, שהרי התורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל שהכלי אינו נוגע בכולו, אף תוכו האמור ליטמא אף על פי שלא נגע. אויר כל הכלים טהור וגבן טמא – נמצא טהור בכלי חרש טמא בכל הכלים, טהור בכל הכלים טמא בכלי חרש.
*************
שבת קודש י"ד טבת תשע"ט
מסכת חולין דף כ"ה
דף כ"ה ע"א
כלי חרס אינו מיטמא מגבו בק"ו מכל הכלים – שנאמר 'וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו', איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו זה כלי חרס, וכשאין צמיד פתיל עליו טמא, אבל יש צמיד פתיל עליו טהור.
כל הכלים אין מיטמאין מאוירן בק"ו מכלי חרס – שנאמר בכלי חרס 'תוכו', תוכו של זה ולא תוכו של אחר.
ארבעה תוכו נאמרו בכלי חרס – 'תוכו תוך תוכו תוך' – אחד לגופו, שיטמא הכלי כל אוכלין ומשקין שבאוירו אף על פי שלא נגע. אחד ללמד גזירה שוה שהכלי מקבל טומאה מן האויר אף על פי שלא נגע בו השרץ. אחד לומר תוכו של זה ולא תוכו של אחר, ואחד ללמד שתוכו ולא תוך תוכו, שאם היה כלי מונח בתוך כלי חרס ופי הפנימי למעלה מפי החיצון, ואוכלים ומשקין בפנימי וטומאה באויר החיצון, אין האוכלין טמאין, ואפילו כלי שטף מציל.
כל הכלים מיטמאין מגבן – ואין אומרים שיטמאו רק מתוכן בנגיעה בק"ו מכלי חרס, שנאמר 'וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא', רק בכלי חרס אמרו שאם אין עליו צמיד פתיל טמא ואם יש עליו טהור, אבל שאר כלים אפילו יש עליהם צמיד פתיל טמאים.
גולמי כלי עץ טמאין ופשוטיהן טהורין, גולמי כלי מתכות טהורין פשוטיהן טמאין – נמצא טהור בכלי עץ טמא בכלי מתכות, טהור בכלי מתכות טמא בכלי עץ.
ואלו הן גולמי כלי עץ – כל שעתיד לשוף לשבץ לגרר לכרכב להטיח בטונס, מחוסר כַּן או אוגן או אוזן, טמא. היה מחוסר חטיטה, ואפילו אם הוא כלי שבדעתו לחוק עד שיחזיק קב וחקק בו ג' לוגין, טהור.
ואלו הן גולמי כלי מתכות – כל שעתיד לשוף לשבץ לגרר לכרכר להקיש בקורנס, מחוסר כַּן או אוגן או אוזן, טהור. מחוסר כסוי טמא.
דף כ"ה ע"ב
הטעם שגולמי כלי עץ טמאים, וגולמי כלי מתכות טהורים: לרבי יוחנן לפי שכלי מתכות לכבוד עשויים, ואינן חשובים עד שתיגמר מלאכתן, ולרב נחמן הואיל ודמיהם יקרים, ועד שנעשים לנוי אין ראויים לימכר ביוקר כראוי להם.
כלי עצם מקבלים טומאה – שנאמר 'וכל מעשה עזים תתחטאו', להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים. וכן משאר בהמה וחיה שנאמר 'וכל מעשה', אבל מעופות לא שנאמר 'עזים'. ולרב נחמן דינם ככלי מתכות, הואיל ודמיהם יקרים. ולרבי יוחנן דינם ככלי עץ, הואיל ואינן עשויים לכבוד.
שקדים המרים – קטנים חייבין במעשר, גדולים פטורים, לפי שהדרך לאוכלם בקטנותם קודם שיהיו מרים. שקדים מתוקים – גדולים חייבים, שנגמר פריים, קטנים פטורים, שאין דרך אכילתן כך. לרבי ישמעאל בר' יוסי משום אביו קטנים פטורים בין במתוקים בין במרים, וכן הורה רבי חנינא בציפורי. וי"א שגדולים בין מרים בין מתוקים חייבים לפי שיכול למתקן ע"י האור.
*************
