לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי ט"ז סיון תשע"ט
מסכת ערכין דף ג'
דף ג' ע"א
הכל חייבין בזימון – לרבות נשים ועבדים, שנשים מזמנות לעצמן, ועבדים מזמנין לעצמן. הכל מצטרפין לזימון – לרבות קטן היודע למי מברכין.
הכל מטמאין בזיבה – לרבות תינוק בן יומו. לרבי יהודה שנאמר 'איש איש' לרבות תינוק בן יום אחד, ולרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה שנאמר 'והזב את זובו לזכר ולנקבה', 'לזכר' כל שהוא זכר בין קטן בין גדול, 'לנקבה' כל שהיא נקבה בין קטנה בין גדולה.
הכל מטמאין בטמא מת – לרבות קטן, שנאמר 'ועל הנפשות אשר היו שם', אבל אם נכנס למקדש אינו חייב כרת, שנאמר 'איש'.
הכל מטמאין בנגעים – לרבות את הקטן, שנאמר 'אדם כי יהיה בעור בשרו'. ו'איש' צרוע בא למעט את האשה מפריעה ופרימה.
הכל כשרין לראות את הנגעים – לרבות מי שאינו בקי בהן ובשמותיהן, וכשמסבירים לו הלכות נגעים הוא מבין. אבל אם אינו מבין, אינו רואה.
הכל כשרים לקדש מים חיים באפר חטאת – חוץ מחרש שוטה וקטן. ורבי יהודה מכשיר בקטן, ופוסל באשה ובאנדרוגינוס. הכל כשירין להזות מי חטאת – לרבות ערל, שאם הזה הזאתו כשירה.
הכל שוחטין – לרבות כותי, ולרבות ישראל מומר.
דף ג' ע"ב
הכל מעלין לארץ ישראל – ואפילו עבדים, ואפילו מנוה היפה לנוה הרעה. ואין הכל מוציאין מא"י – לרבות עבד שברח מחוצה לארץ לארץ. הכל מעלין לירושלים – לרבות מנוה היפה לנוה הרעה. ואין הכל מוציאין – לרבות מנוה הרעה לנוה היפה.
הכל חייבין בסוכה כהנים לוים וישראלים – שהיה צד לפטור כהנים משום 'תשבו' כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו, וכהנים הואיל ובני עבודה הן ואין יכולין לדור איש ואשתו בסוכה לא יתחייבו, קמ"ל שאינן פטורין אלא בשעת עבודה, אבל שלא בשעת עבודה חייבים. וכהולכי דרכים ביום, שפטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה.
הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים – שהיה צד לפטור כהנים שנאמר 'לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך', והואיל והותר לכהנים כלאים לא יתחייבו בציצית, קמ"ל שחייבים לפי שלא הותר להם כלאים רק בשעת עבודה ולא שלא בשעת עבודה.
הכל חייבין בתפילין כהנים לוים וישראלים – שהיה צד לפטור כהנים, ולדרוש 'וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך', שכל שישנו בשל יד ישנו בשל ראש, וכהנים אינן בשל יד שנאמר 'ילבש על בשרו' שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו, קמ"ל שתפילין של יד ושל ראש אין מעכבין זה את זה. ותפילין של ראש אינו חוצץ במצנפת, לפי ששערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין.
הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים – שהיה צד לפטור כהנים משום ששוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות, וכהנים שאינן במצות יובל שהרי מוכרין לעולם וגואלין לעולם אינן במצות ר"ה, קמ"ל שחייבים, שאע"פ שאינן בהשמטת קרקע, ישנן בהשמטת כספים ובשילוח עבדים.
*************
יום חמישי י"ז סיון תשע"ט
מסכת ערכין דף ד'
דף ד' ע"א
הכל חייבים במקרא מגילה כהנים לוים וישראלים – וכהנים בעבודתם ולוים בדוכנן וישראל במעמדן, מבטלין עבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה.
הכל חייבין בזימון כהנים לוים וישראלים – ואפילו כשאוכלין קדשים שהוא לכפרה, שנאמר 'ואכלת ושבעת' כל שישנו בשביעה. הכל מצטרפין לזימון כהנים לוים וישראלים – ואפילו אם אכלו כהנים תרומה או קדשים, וזר אכל חולין, שהזר אינו יכול לאכול משל כהן, כיון שהכהן יכול לאכול משל זר, מצטרפין.
הכל מעריכין כהנים לוים וישראלים – שהיה צד לפטור כהנים מ'והעמידו לפני הכהן', ולא כהן לפני כהן.
לבן בוכרי כל כהן ששוקל מחצית השקל אינו חוטא – ואע"פ שהם פטורים, אין בזה משום מכניס חולין בעזרה, לפי שהכהן מוסרם לציבור. ולרבן יוחנן בן זכאי הכהנים חייבים במחצית השקל וכל שאינו שוקל הוא חוטא, והכהנים היו דורשים מעצמן לפטור, לפי שמנחת כהן לא תאכל, ואם יביאו עומר ושתי הלחם ולחם הפנים משקליהם, יהיו אסורים באכילה.
כל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחותין מסלע – וגם העני שנידון בהשג יד לא יתן פחות מסלע, שנאמר 'וכל ערכך יהיה בשקל הקדש'.
דף ד' ע"ב
האומר ערך סתום עלי, שלא אמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי, אלא אמר 'הרי עלי ערך' – נותן כפחות שבערכין והוא שלשת שקלים, ולא חמשים שקלים שהוא מרובה שבערכין, שתפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת. ואין יכול להביא שקל, שלא נאמר 'וכל ערכך יהיה בשקל הקודש' אלא לענין השג יד, אבל ערך קצוב אין מועט מג' שקלים.
זה שאמר ערך סתום, י"א שאינו נידון בהישג יד – שגם אם אין ידו משגת לג' שקלים נותן ג' שקלים, שכאילו פירש הרי עלי שלש שקלים. וי"א שנדון בהשג יד, ואינו כמפרש הרי עלי ג' שקלים.
אין ערך לאברים – שאם אמר ערך ידי עלי לא אמר כלום, שנאמר 'בערכך' ערך כולו הוא נותן ולא ערך אברים. אבל אם העריך אבר שהנשמה תלויה בו, כגון שאמר ערך ראשי או ערך כבידי עלי, נותן ערך כולו, שנאמר 'נפשות'.
אין ערך למת, ולא לגוסס – שנאמר 'והעמיד והעריך', כל שישנו בהעמדה ישנו בהערכה, וכל שאינו בהעמדה אינו בהערכה.
בין אחד שהעריך אחד ובין אחד שהעריך מאה, נותן לפי מה שהעריך – שנאמר 'נפשות'. בין איש שהעריך איש או אשה, ובין אשה שהעריכה איש או אשה, נותן לפי מה שהעריך, שנאמר 'נפשות'. יש ערך למנוול ומוכה שחין, אע"פ שאין לו דמים, שנאמר 'נפשות'.
טומטום ואנדרוגינוס אין להם ערך – שנאמר 'והיה ערכך הזכר' ולא טומטום ואנדרוגינוס. יכול לא יהו בערך איש אבל יהיו בערך אשה, ת"ל 'והיה ערכך הזכר ואם נקבה היא', זכר ודאי ונקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס. אבל יש להם דמים, שלא יהא אלא כאומר דמי דקל עלי. וכשהקדיש דמיו לבדק הבית, נידון כולו אחר אבר אחד שכבודו תלוי בו, שאם אמר דמי ראשו עלי נותן דמי כולו, ואע"פ שאינו בערכין, שנאמר 'והיה ערכך' לרבות טומטום ואנדרוגינוס.
האומר ראש עבד זה הקדש – הוא והקדש שותפין בו. ראש עבד מכור לך – משמנין ביניהם כמה שוה ויחלוקו דמיו. ראש חמור זה הקדש – הוא והקדש שותפין בו. ראש חמור מכור לך – משמנין ביניהם. ראש פרה מכור לך – לא מכר אלא ראשה של פרה. וכן אם אמר ראש פרה הקדש, אין להקדש אלא ראשה, לפי שראש פרה נמכרת בבית המטבחיים, מה שאין כן ראש חמור או ראש עבד.
וכל זה כשהקדיש ראש החמור או העבד לדמים של קדושת הגוף, כגון לדמי עולה – אבל אם הקדישו לבדק הבית, נדון בכבודו, שמכיון שהוא אבר שכבודו תלוי בו כולו קדוש.
*************
