תפארת הקריאה בפרשת בלק 

תפארת הקריאה בפרשת בלק   

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

פרק כ"ב

ג: מִפְּנֵי – ה'פ' בדגש חזק, השוא נע.

ג: וַיָּגָר – ההטעמה ב'י' מלעיל. 'ג' בקמץ קטן ורפויה.

ג: וַיָּקָץ – ההטעמה ב'י' מלעיל, ה'ק' בקמץ קטן.

ו: אָרָה–לִּי – יש אומרים שה'א' בקמץ גדול (ויש אומרים בקמץ קטן?).

צלו"ל. (צ'דדים ל'כאן ו'צדדים ל'כאן) נלע"ד: קמץ גדול.

י"א: קָבָה–לִּי – הטעמה קלה ב'ק'. ה'ל' בדגש חזק. ראה הערה לעיל פסוק ו'. וכן להלן פס' י"ז.

י"א: לְהִלָּחֶם – ההטעמה ב'לָ', מלעיל.

ט"ז: וַיֹּאמְרוּ לוֹ – טעם נסוג אחור ל'י' מלעיל.

י"ז: אֲכַבֶּדְךָ – ה'ב' בסגול ובדגש חזק. ה'ד' בשוא נח.

י"ז: אֶעֱשֶׂה – הטעמה משנית על ה'א'. יש להתאמץ להגות גם את ה'א' גם את ה'ע'.

כ"ב: לְשָׂטָן לוֹ – הטעם ב'ט' והיא מלרע.

כ"ד: הַכְּרָמִים – ה'כ' בדגש חזק והשוא נע.

כ"ח: מֶה–עָשִׂיתִי – ה'מ' בסגול ( כדין המילה 'מָה' לפני אותיות עָ. הָ. חָ. קמוצות).

ל"ב: עַל-מָה הִכִּיתָ – ה'מ' בקמץ (כדין המילה  'מה' לפני אותיות אה"ר).

ל"ד: אָשׁוּבָה לִּי – מלעיל, דגש ב'ל'.

 

פרק כ"ג

ז: מֵהַרְרֵי-קֶדֶם – מתג ב'מ' וב'ה'. ה'ר' הראשונה בשוא נע, יש אומרים בשוא נח.

צלו"ל. נ"ל: שוא נח.

ח: מָה אֶקֹּב… וּמָה אֶזְעֹם – המילה 'מָה' בקמץ בגלל שהיא לפני האות 'א'.

ט: הֶן-עָם – ה'ה' בסגול מפני המקף (המחבר) שאחריו.

י"א: מֶה עָשִׂיתָ – המילה 'מֶה' מנוקדת בסגול לפני אות 'עָ'.

י"ג: וְקָבְנוֹ–לִי – ה'ק' בקמץ קטן. ה'ל' אינו בדגש.

ט"ו: אִקָּרֶה כֹּה – טעם נסוג אחור ל'ק' מלעיל, ה'ק' וה'כ' בדגש חזק.

ט"ז: וַיִּקָּר – 'ק' בדגש חזק. מלרע.

י"ח: וּשֲׁמַע – 'ו' בשורוק, ה'ש' בחטף פתח לתפארת הקריאה.

כ"א: וּתְרוּעַת מֶלֶךְ – המילה 'ותרועת' מלרע.

כ"ג: לֹא-נַחַשׁ – הטעם ב'נ' מלעיל.

כ"ה: תִקֳּבֶנּוּ – ה'ק' בחטף קמץ קטן ובדגש חזק. ההטעמה ב'ב' מלעיל.

כ"ז: וְקַבֹּתוֹ לִי – מלעיל. 'ל' רפויה.

כ"ז: אֶקָּחֲךָ – הטעמה קלה ב'ק' ובדגש חזק. המילה מלרע.

כ"ז: וְקַבֹּתוֹ – ההטעמה ב'ב' ובדגש חזק, מלעיל.

 

פרק כ"ד

ג: שְׁתֻם – ה'ש' ימנית.

ד: מַחֲזֵה-שַׁדַּי – יש להדגיש בדגש חזק את ה'ד'.

ה: מַה–טֹּבוּ – ה'ט' דגושה בדגש חזק מדין דחיק, ההטעמה ב'ט'.

ו: כַּאֲהָלִים – ה'כ' בפתח. (פירוש: עשב בושם) אין הכוונה ל'אֹהָלִים'. ה'א' בחטף פתח.

(מעטים טועים כאן. טעות, לעולם – חוזר. קריאה צריכה הבנה).

ז: מִדָּלְיָו – הטעמה משנית ב'ד' ובדגש חזק. ה'ד' בקמץ גדול, ה'ל' בשוא נע. נקרא: מִדָּ-לְיָו

יש הסוברים כי השוא ב'ל' הוא נח, ונקרא: מִדּוֹלְ-יָו. (והבוחר יבחר).

ז: וְיָרֹם – ה'ו' בשוא נע לעתיד, מלרע.

ז: וְתִנַּשֵּׂא – 'נ' ו'ש' בדגש חזק.

ט: כַּאֲרִי – ה'כ' בפתח.

י: וַיִּחַר–אַף – מתג ב'י' מלעיל. יש להגות את האות 'א'.

י"ז: וְלֹא עַתָּה – הטעם מלרע ב'ת'.

י"ח: עֹשֶׂה חָיִל – נסוג לאחור ל'ע' מלעיל.

י"ט: וְיֵּרְדְּ – ה'ו' בשוא נע. ה'ר' וה'ד' בשוא נח (כדין שני שואים בסוף מילה – שניהם נחים).

יש דיעה שהשוא השני הוא שוא נע, ומתחבר עם ראש המילה הסמוכה הבאה.

כ"ב: לְבָעֵר קָיִן – תיבת 'לבער' מלעיל.

כ"ג: מִשֻּׂמוֹ – 'ש' שמאלית, ההטעמה ב'מ', מלרע.

יש המטעימים את ה'ש' מלעיל. צלו"ל. נלע"ד: מלרע.

 

פרק כ"ה

ב: וַיֹּאכַל הָעָם – המילה 'וַיֹּאכַל', הטעמה באות 'י' – מלעיל.

ג: וַיִּצָּמֶד – ה'י' וה'צ' בדגש חזק, ההטעמה ב'צ' מלעיל.

ז: פִּינְחָס – ה'נ' בשוא נע. נקרא: פִּי-נְחָס. (מעטים טועים).