תפארת הקריאה בפרשת מסעי
הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י
מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק ל"ג
ג: מֵרַעְמְסֵס – ה'ע' בשוא נח. ה'מ' השניה בשוא נע. נקרא: 'מֵ-רַעְ-מְסֵס', הקורא 'מֵרַעַמְסֵס' יכול להיות שגרם לשינוי משמעות. לפי אבן עזרא אלו שני מקומות שונים.
ג: מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח – 'ר' בפתח.
כלל: כאשר המילה 'ממחרת' סמוכה לאות 'ה', ה'ר' תנוקד בפתח.
ד: וּבֵאלֹהֵיהֶם – ה'א' נחה. הטעמה משנית ב'ל'. נקרא: "וּבֵ-לֹ-הֵיהֶם".
ה: מֵרַעְמְסֵס – ה'ע' בשוא נח. ה'מ' השניה בשוא נע.
ז: וַיַּחֲנוּ – כל תיבת 'ויחנו' הבאה בטעם מעמיד או מפסיק יבואו בה שתי געיות.
גם ב'ו' וגם ב'י'.
י"ב: בְּדָפְקָה – ה'ד' בקמץ קטן, ה'פ' בשוא נח וכן הוא להלן פסוק י"ג.
כ"ב: בִּקְהֵלָתָה – ה'ק' בשוא נח, (אין דגש ב'ק'). הטעמה ב'ל' מלעיל.
כ"ג: מִקְּהֵלָתָה – וכאן…ה'ק' בדגש חזק ובשוא נע, הטעמה ב'ל' מלעיל.
כ"ט: בְּחַשְׁמֹנָה – מלרע.
ל"ג בְּיָטְבָתָה – ה'י' בקמץ קטן, ההטעמה ב'ב' מלעיל.
ל"ד: בְּעַבְרֹנָה – מלרע.
מ"א: בְּצַלְמֹנָה – מלרע.
מ"ו: דִּבְלָתָיְמָה – ה'י' בשוא נח, מלעיל.
מ"ח: בְּעַרְבֹת – ה'ר' בשוא נח, ויש סוברים שהוא בשוא נע וכן הוא להלן. צלו"ל. נ"ל: בשוא נע.
מ"ט: הַיְשִׁימֹת – ה'י' בשוא נח.
נ"ד: יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה – 'יֵצֵא' מלעיל. 'לוֹ' רפוי, 'שָׁמָּה' 'מ' דגושה.
נ"ה : וְצָרְרוּ – 'ר' ראשונה בשוא נע.
פרק ל"ד
ד: וְעָבַר צִנָה – 'וְעָבַר' ההטעמה ב'ע' מלעיל.
'צִנָה' ההטעמה באות 'צ'. נסוג לאחור. אין דגש ב'נ'.
ה: נַחְלָה מִצְרָיִם – המילה 'נחלה' מלעיל. 'ח' בשוא נח.
האות 'ה' תוספת למילה 'נחל', כמו "נחלה עבר על נפשנו…".
ו: זֶה יִּהְיֶה – 'י' ראשונה דגושה מדין דחיק.
ז: וְזֶה יִּהְיֶה – 'י' ראשונה דגושה מדין דחיק.
ז-ח: תְּתָאוּ – הטעמה מלרע ב'א'.
י: שְׁפָמָה – 'ש' ימנית, הטעמה ב'פ' מלעיל.
י"ב: יָם-כִּנֶרֶת – 'י' בקמץ.
י"ד: הָראוּבֵנִי – ה'א' נחה. נקרא: "הָ-רוּ-בֵנִי".
כ"ב: בֶּן–יָגְלִי – ה'י' בקמץ קטן.
כ"ח: פְּדַהְאֵל – ה'ה' בשוא נח. להתייחס לשוא כמפיק 'ה'.
פרק ל"ה
א: בְּעַרְבֹת מוֹאָב – מתג מתחת ל'ע'. 'ר' בשוא נע.
ב: אַרְצָה כְּנָעַן – 'כ' בדגש חזק מדין דחיק.
ג: וְהָיוּ הֶעָרִים – המילה 'והיו' מלרע. הטעמה ב'י'.
ד: וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים – ה'ר' בשוא נע בגלל הסמיכות.
ד: אַמָּה – ה'א' בפתח, ה'מ' בדגש חזק. הקורא ללא דגש ('אָמָה') משנה משמעות לשפחה.
ב-ד-ו-ז-ח: תִּתְּנוּ – 'ת' שניה בדגש חזק, שוא נע.
ו: שָׁמָּה – ההטעמה ב'ש' מלעיל. ה'מ' בדגש חזק.
ז: אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר – 'נ' בסגול כי 'עיר' היא נקבה.
י"ב: עָמְדוֹ – ה'ע' בקמץ קטן.
י"ד: שְׁלשׁ – ה'ש' בשוא נע ואין לקרוא 'שָׁלשׁ'.
כ: יֶהְדֳּפֶנּוּ – ה'ה' בשוא נח, כדין מפיק 'ה'. ה'ד' בדגש קל ובחטף קמץ קטן.
כ"ה: וְיָשַׁב בָּהּ – תיבת 'וישב' מלעיל.
ל"ג: יַחֲנִיף – ה'ח' בחטף פתח. נקרא: 'יַ-חֲ-נִיף'. אין לקרוא "יַחְ-נִיף".
ל"ג: שֹׁפְכוֹ – ה'פ' בשוא נע.
פרק ל"ו:
ב: וַאדֹנִי – ה'א' נחה. נקרא: "וַ-דֹנִי"
ח: יִירְשׁוּ – ה'ר' בשוא נע.
ט: מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר – המילה 'למטה' יש המנקדים אותה בסגול ויש בצירי. נ"ל: 'לְמַטֶּה' בסגול. כי הכוונה היא 'מטה שהוא אחר' ולא 'מטה' השייך לאחר כביכול 'של אחר', כמו 'וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אחר' השייך לאחר.
י"ג: יְרֵחוֹ – ה'ר' בצירי ולא בחיריק.
